קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חכה. אתה רוצה שאני אתייחס לזה? כבר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -
אני כבר אדבר על זה. אני כבר אסכם? כי אני בסוף גם יו"ר הוועדה.
אוקיי. טוב. אז אני אתחיל מהחוק הזה. קודם כול, אני רוצה לברך באמת על החוק החשוב והמשמעותי הזה, שאנחנו זוכים לקדם אותו פה היום בקריאה ראשונה, ובעזרת השם כמה שיותר מהר לקריאה שנייה ושלישית. אני אומר לכם, חברי הכנסת המציעים, גם חבר הכנסת ביטון וגם חבר הכנסת אזולאי, שהציעו את החוק הזה ומקדמים אותו, שכיו"ר ועדת החינוך הדלת פתוחה, ובעזרת השם הוא יתקדם כמה שיותר מהר לקריאה השנייה והשלישית.
שאלת מאיפה אני עליתי, אז תראה, אדוני, אני אומנם אשכנזי מכל כיוון אפשרי, עשרה דורות אחורה, הכול, הכול. בדקתי את זה. הכול אשכנזי מכל כיוון אפשרי. אבל אני נשוי למרוקאית, ברוך השם. אתה יודע, ככה מרוויחים פחות את - - -
לא לא לא. ברוך השם, אני נשוי למרוקאית גאה. באמת אני חושב שהחוק הזה לציון המורשת של יהודי מרוקו ולעלייה שלהם לארץ – בכל פעם שדיברתם על החוק הזה אני נזכר במשפחה של אשתי, משפחת אסרף, משפחה שהייתה אמידה מאוד במרוקו, והם התלבטו אם לעלות לארץ. היה להם לא מעט כסף, והם יודעים שהקושי לעלות לישראל הוא קושי משמעותי. זה לא בקום המדינה, אנחנו מדברים על לפני משהו כמו 40 שנה. היום שהכריע עליהם – אני רואה ככה שיש פה גם את העלייה – היה ביום אחד שהם קמים בבוקר והם מגלים שהשכן, ממש השכן של הבית שלהם במרוקו, בלילה זרק אבן גדולה מהחלון. הם לא ראו את זה בלילה, אבל כשהם קמו בבוקר הם רואים שהאבן נפלה ממש ליד התינוקת שלהם, והיא כמעט איבדה את החיים שלה. היא בעצם דודה של אשתי. היא כמעט איבדה את החיים שלה מהאבן הזו. זה היום שהם החליטו לעלות לארץ.
ברוך השם, היום אותה אחת שכמעט נהרגה מאותה אבן נמצאת בארץ. הילדים שלה כולם קצינים בצבא, ברוך השם. אבל כשהם החליטו לעלות, הם נאלצו להיפרד כמעט מכל הרכוש שלהם, כי כמו שאתם יודעים, לצאת משם עם הרבה כסף זה לא היה אפשרי, והגיעו לכאן וממש התחילו את החיים מאפס באופקים. הם תמיד היו מדברים על איך שהם הגיעו לכאן בלי כלום כלום כלום, והיום ברוך השם הם שבט גדול מאוד. הבן שלהם היה ראש עיריית אופקים בזמנו. הם נמצאים בכל רחבי הארץ.
לא נראה לי שהוא עורך דין, אבל הוא היה ראש העיר, והם שבט גדול שנמצא כאן, ולפחות אני, כאחד שנשוי למשפחה, חווה חזק את העדה עם כל מה שמגיע. אז אנחנו שמחים שהחוק הזה הולך ומתקדם כאן. חוק חשוב, כמו שאמרתי, חוק משמעותי.
ואללה. יכול להיות. אגב, איך קוראים לו? הבחור יהודה כהן, שמסתובב כאן, גם הוא בן דוד של המשפחה. הם עלו לארץ המון. ואתה יודע איך הדבר הזה ראוי לציון, כי אם יש חוק להנצחה של כל מיני עדות אחרות, אז גם יהודי מרוקו כמובן הם חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת, מהמורשת שלנו כעם ישראל, ואנחנו מצליחים לייצר מדינה שגם שומרת על המורשת שהבאנו מבחוץ וגם שומרת על משהו שאנחנו מצליחים לבנות כאן כולנו ביחד.
הוא יכול גם לסכם. אם אתה רוצה לסכם, גם אתה יכול לסכם. אז אני כמובן בהזדמנות הזו מתרגש להיות כאן ולהצביע בעד החוק, בעזרת השם. אני קורא כמובן לכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה, שוב, לחברי הכנסת המציעים, ובעזרת השם אנחנו כבר בשבוע הבא נקדם את זה הלאה, וניפגש פה לשנייה-שלישית. תודה רבה.
546 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.