תמנו שטה. זה נשמע מרוקאי.
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חברי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בן לעולים ממרוקו, בכל פעם שאתה מספר את הסיפור על ההורים שלך – אבל יותר מזה, כשאני רואה את התמונה של ההורים שלך, עליהם השלום, מתנוססת בלשכתך, האמת, אני מסתכלת על ארשת הפנים, אני רואה צדיקים, צדיקים גמורים, מה שנקרא אנשים שהם בנים ובנות לשושלת מפוארת של יהדות מרוקו, ששמרו בקנאות על התורה, על היהדות, על מורשת עם ישראל.
זה דבר כל כך גדול, גדול, לדעתי, מלתפוס את זה ולהבין את זה לעומק עד אשר הם הגיעו לכאן, לארץ. אני חושבת שהיום אתה מכבד בחוק הזה יותר מהכול את זכרם ואת המיליונים ששמרו לאורך דורי-דורות על התורה, על היהדות, כמו שאמרתי, על המורשת של עם ישראל. וזה באמת לכבודם, לכבודם שצמחו להם בנים כמוך ואחרים, שנמצאים כאן במשכן, שיודעים לזכור מאין הם באו ולאן הם הולכים. זאת לא רק מורשת שלכם, יהודי מרוקו, זאת מורשת של כל עם ישראל.
ואני אספר – איך אפשר שלא – שלפני שני עשורים חוקק בבית הזה חוק להנצחת יהדות אתיופיה והנספים בדרכם לישראל. ואיזו זכות, איזו זכות לדעת שהיום, בקדנציה הזאת, לדעתי חבר הכנסת מושיאשוילי מש"ס וחבר הכנסת יוני מישרקי – גם הוא לקח את החוק ודאג להטמיע את יהדות תימן. זה מלמדנו שיש לעשות עבודה יסודית ולזכור. יש לנו את מיקי לוי, שעלה מכורדיסטן. יהדות כורדיה אומרים?
כורדיסטן, וגם לכם אין את זה. והינה, יש לנו את חבר הכנסת סימון, שעלה מליטא, ועוד רבים. חבר הכנסת טייב הגיע אלינו מצרפת; במקור, הבנתי, תוניסאי. מה זה מלמדנו? מלמדנו שחובתנו לדעת איך יהודי התפוצות חיו, איך הם שמרו על המורשת ועל היהדות ומה הם השאירו לנו כאור, כאור לזכור כאן בארץ ישראל, כדי שאנחנו נהיה נתלים על העוגן הזה, נתלים ויושבים על כתפי ענקים, ענקים.
כי כאן בבית, אתם יודעים, הרבה פעמים לצערנו אנחנו לוקחים דברים כמובנים מאליהם. אבל אתה יודע מה זה לשמור בכזאת קנאות? אני יודעת את זה, כי גם יהדות אתיופיה, בסוף בסוף, כשהתחילו להעלות אותנו, אנחנו הוכחדנו ונשארנו 30%. 30% מיהדות אתיופיה נותרה, ואמרו: צריך להציל אותם מיידית. ולכן היהדות שלך, מיכאל, המורשת שלך היא המורשת שלי, והמורשת שלי היא המורשת שלך, והמורשת שלך היא המורשת של האחרים. ואנחנו צריכים לדאוג, אחרי שעשינו את החוקים האלה, לראות איך מטמיעים את הדבר הזה בספרי הלימוד של כל ילדי ישראל, כדי שאנחנו נדע שהמשימה הושלמה, ובעזרת השם שרק נלמד. וכמו שאנחנו יודעים לקחת חגים כמו חג הסיגד – אני מסיימת – והמימונה ועוד הרבה מאוד דברים טובים מכל אחד, לקחת את זה ולהעלות את קרנם, קרנם של כל המנהגים והמסורות השונות בארץ ישראל. תודה רבה.
418 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.