תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת, אחרי חבר הכנסת מיכאל ביטון, שותפי לחוק – מיכאל, אחרי שאתה מדבר, קשה לעמוד ולדבר על יהדות מרוקו, יהדות מפוארה. לפעמים אתה אומר לאנשים, יהדות מרוקו, ואז כל אחד אומר לך: כן, יהדות מרוקו, יש להם מאכל כזה, מאכל כזה. יהדות מרוקו. אחד יאמר לך: זה רבנים. הגדלות של יהדות מרוקו, שיש בה את כל הטוב. ליהדות מרוקו יש את הכול. יש לה את הרבנים, יש לה את רוחב הלב, את הכנסת האורחים, את המאכלים.
אתה יודע, פעם שאלתי את סבתא שלי, שתחיה, סבתא פרלה – אני לא אשכח, כשהייתי בישיבה, היא גרה ברכסים, וכל שבוע הייתה שולחת לי מהמאכלים שלה. האוטובוס מחכה ברכסים ואני הייתי לומד בבני ברק; היא נותנת לנהג כמה שקלים, מכינה לי חלות, מכינה לי מטבוחה, מכינה לי דגים ושולחת. ותשאל אותה פעם: סבתא, תגידי, איך עשית את הדגים? מה את שמה? מה את שמה? תשים שמן – כמה? תשים. פפריקה – תשים לפי העין. מה, סבתא, אבל מה לפי העין? תשים, יש ברכה. תשים ככה, תשים ככה, יש ברכה. ואתם יודעים מה? יש ברכה. יש ברכה באוכל, יש ברכה בטעם, יש ברכה במראה. אבל אתם יודעים למה זה? בגלל האמונה.
האמונה התמימה הזאת, שאתה רואה אותם, את הסבתות שלנו, את הסבים, את האנשים המבוגרים, את הדור הזה, איך שהוא מתפלל, איך שהוא מאמין. מיכאל, תשמע, סיפרתי לא מזמן שהתקשרתי לסבתא – אני מדי פעם מתקשר ושואל אותה לשלומה – ואמרתי לה: סבתא, תגידי לי, מה את עושה באזעקות? את גרה ברכסים, בניין רכבת, אין הרי ממ"ד, מה את עושה? היא אומרת לי: יא בני – בשבוע שעבר ביקרתי אצלה גם – היא אומרת לי: אתה רואה תמונה של בבא סאלי? אני הולכת מתחת לתמונה, עומדת, שמה את היד, ואחר כך מנשקת, זה הקמע, זו השמירה. בזה היא מאמינה, היא ועוד רבים, המרוקאים, הגברים, הנשים, המבוגרים. את זה אנחנו צריכים לקחת מהם, כי עם האמונה הזאת אנחנו חיים. תארו לכם, חלילה, שהיינו חיים בלי אמונה. מה היינו עושים? לאן היינו קמים? למה היינו קמים בבוקר? האמונה מחיה, וזה מה שיהדות מרוקו הנחילה לנו – אמונה, רוחב לב, שמחה. זה מה שהיא נותנת לנו, זאת האחריות שניתנת לנו.
אתה יודע, הזכרת את רבי דוד בוזגלו. הוא כותב בפיוט שלו: "אשיר לך ארץ חמדה - - - את ארץ נבחרה / את משוש - - - תבל" את ליבות תפארה. הוא מתמצת את הכול – הערגה הזאת, להגיע לארץ. איזה תלאות הם עברו, ספינת אגוז שטבעה. והם לא מוכנים, הם אמרו: אנחנו הולכים עד הסוף, עד שנגיע לארץ הבטוחה הזאת. הם זכו, הם זכו והגיעו.
אם היה לי זמן, הייתי מקריא.
מיכאל, אמרתי לך שבפיוטים, בדיבור על יהדות מרוקו, אני לא יכול להתחרות בך. האמת, איתך אי-אפשר להתחרות בכלל. אתה אדם שהלב שלו נמצא במקום הנכון, אתה עם רוחב לב. כשבאת והצעת לי, אמרת לי: ינון, ביחד, אמרתי לך: מיכאל, אנחנו ביחד בכל דבר. האהבה הזאת - - -
קודם כול, בגלל שהוא מרוקאי, כן. בוא נגיד את האמת, מיכאל ביטון, המרוקאי שבו – יש כאלה שאומרים: המרוקאי עלה לו – המרוקאי מתפרץ לו, האהבה שלו לשני, שהוא אוהב את השני, שואב אותו עם האהבה שלו. מה הוא צריך יותר מזה?
ולכן, הצעת החוק הזאת שאנחנו מביאים היום בקריאה ראשונה זו הצעת חוק בשביל המורשת של כולנו, בשביל דור ההמשך, שיבין שיתגאה במה שהוא, שיתגאה ביהדות מרוקו. כל עדה צריכה להתגאות במקום שהיא באה ממנו כדי שיהיה לה עתיד. אם היא תשכח את העבר, לא יהיה עתיד, ובשביל זה אנחנו עושים את זה – בשביל הדורות הבאים, בשביל לשמוע את הפיוטים מהילדים הקטנים, בשביל לראות את המנהגים הנפלאים שיש לנו. אבל זו האחדות, זאת אהבה, זו האמת. זו האמת.
מיכאל אחי יקר, תודה רבה. תודה רבה ליוסי טייב, שהעביר את הצעת החוק הזאת והכין אותה לקריאה ראשונה. לצבי סוכות, יושב-ראש ועדת החינוך. יוסי, רק התחלתם בעבודה, צריך לסיים את הצעת החוק הזאת. אני בטוח שגם צבי סוכות, יושב-ראש הוועדה, יעשה את זה כמה שיותר מהר כדי שנוכל לברך על המוגמר, ובעזרת השם, (אומר דברים בשפה המרוקאית) – זו ברכה לכולם, שתהיה ברכה והצלחה, שפע, עד בלי די.
רק לסיום, פעם אמרתם למרוקאי שיגיד לכם תודה? אין את המילה "תודה" באלפון של המרוקאים, אין באנציקלופדיה של המרוקאים. "תודה" זה צרור של ברכות. אז כל הברכות יחולו על ראשכם, על כולנו. עם ישראל חי. ובעזרת השם, כך מאוחדים, נעשה ונצליח. בעזרת השם.
701 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.