קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול בערב נסעתי לכרכור, יישוב ליד חדרה, לשבעה של ניב חזן. ניב חזן, בחורה בת 29, מדהימה, נפלאה, מדריכת פילאטיס, ילדה כל כך יפה ומוכשרת, באמת, נפטרה לפני ימים מספר אחרי שלוש שנים של מאבק באמת מטורף במחלת הסרטן בצוואר הרחם. אימא שלה, גלי, הייתה בקשר איתי בגלל שהיא אחות של חבר טוב שלי, ולפני שנה ניסיתי לטפל באישור של משרד הבריאות, קופת חולים כללית, לתרופה מיוחדת שיכלה להציל אותה.
ניב יכלה להיות איתנו היום. הייתה אטימות מלאה מקופת חולים כללית וממשרד הבריאות לגבי השימוש בתרופה הזאת. גם אחרי שהם עשו סבב גדול מאוד של תרומות והגיעו לסכום שהם ציפו לו והביאו את התרופה מחו"ל – לא היה אישור של קופת החולים להשתמש בה, למרות שקופת החולים ידעה שהתרופה יכולה להציל אותה.
אנחנו נמצאים בתקופה ארוכה מאוד שבה אין אפילו שר בריאות במדינת ישראל. מדינת ישראל הגדולה, הנאורה, שכל הזמן אומרים כמה מערכת הבריאות שלנו נפלאה – אין אפילו שר בריאות. אני לא מדבר על פנים, רווחה. בריאות. כשאתה יושב עם המשפחה אתה מבין שהאטימות הזאת של המערכת פשוט הורגת אנשים. הורגת אנשים. המילים האלו שאני ביקשתי לומר הן לזכר ניב המדהימה, שבשלוש השנים האחרונות הפכה להיות כוכבת רשת עם הסיפור העצוב שלה. היא פשוט הפכה את זה למין סרט מתמשך, סרט עצוב ומתמשך. היא חיזקה הרבה מאוד נשים אחרות ללכת ולהיבדק, לשמור על עצמן.
גלי, אימא של ניב, כתבה ספר. אני ראיתי את העותק הראשון אתמול, והספר יצא לאור. הספר הוא סיפור על שלוש השנים שהם עברו כמשפחה. ואני פה בכנסת ישראל כדי להגיד לגלי, אימא של ניב, שאנחנו מחזקים אותה, היא אימא מדהימה ואישה נפלאה ומשפחה מדהימה. והכאב גדול כשניב לא איתנו, אבל נשאר לנו רק לחזק את המשפחה. אז זה לזכר ניב.
281 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.