קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בזמן שהפשיעה מכה, מכה חזק – בעיקר בחברה הערבית, אבל גם בחברה היהודית – בזמן שאנשים נרצחים, בזמן שהביטחון האישי של אזרחי המדינה אבד, מוצאת לה הממשלה הנוכחית, שמתנהלת במעין סוף בסטה, סוף עונה – גם בתוך עצמם מתנהלים כמעין סוף עונה – במה הם מתעסקים? במה הם גיבורים? על מי הם חזקים? לא על ארגוני הפשיעה, שלא סופרים אותם ובזים להם ולא רואים אותם ממטר. מזמן כבר לקחו את הריבונות של המדינה לידיהם, ארגוני הפשיעה, והמדינה השלימה שהיא יכולה לחיות בלי ריבונות ביישובים בתוך המדינה. במקום לטפל בדבר הזה, שאי-אפשר לחיות בלעדיו – הרגשת הביטחון האישי היא צורך חיוני לכל אדם כדי להתקיים – הם כשלו לעשות את זה, אז על מי הם גיבורים? הם גיבורים על אנשים.
דווקא בזמן שיש טילים ויש אזעקות ואנשים מחפשים מקום להסתתר בו, פתאום שולחים כלים כבדים, טרקטורים ודחפורים, כדי להרוס עשרות בתים ביישוב ברטעה. כשהטילים מגיעים. היום, כשהטילים מגיעים, יש להם זמן להתעסק בהריסת עשרות מבנים, בנוסף, כמובן, למיעוט המשפחות בנגב, שמפנים אותן לשום מקום, הורסים להן ולא מעניין אותם לאן הן הולכות. אף אחד לא דואג לחלופה כשהם הורסים להן את הבית.
אז עכשיו, בסוף עונה, כאשר אתם מתנהלים גם כממשלה – ממשלת סוף עונה. אז יש דברים שלא נעשים בתקופות מסוימות, אבל אתם איבדתם את זה לחלוטין. איבדתם את זה לחלוטין.
215 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.