קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
התגעגעתי לפודיום הזה, הוא יותר נוח לי.
אדוני היושב-ראש, חבריי הנכבדים, רציתי לדבר על דברים אחרים, חשובים, שאנחנו גם מקדמים בבית הזה בוועדות – בעיקר, שלא לומר רק חברי וחברות האופוזיציה. אבל מה שקרה היום בוועדת הכנסת – ובדיוק ברוכה הבאה, חברת הכנסת טלי גוטליב – היה באמת פסטיבל מבזה.
עכשיו אני אגיד, לכל אחד יש את הזכות לבוא ולטעון בעד חפותו ולהסביר למה הוא חושב שכתב האישום נגדו הוא שגוי ולתת את הטיעונים ולנמק, והכול בסדר. בעוונותיי, אני גם עורכת דין, אני ממש ממש מבינה, וגם בעד, זו גם זכות יסוד. אבל מפה ועד שאנחנו כחברי כנסת יושבים בישיבה – באמת מבזה, מבזה – לא הייתה שם שום בנייה של טיעון אמיתי כלפי "עדנה קרנבל" וכל הדברים ההזויים האלה שהגענו אליהם בתוך הבית הזה, שמאשימים בו, ואנשים באמת עושים אותם. היו שם נציגי ציבור שחטפו – מה זה חטפו? זו התעמרות, הייתה פה התעמרות בעובדי ציבור בוועדת הכנסת בצורה חריפה ביותר. להיכנס בעובדי ציבור על הילדים שלהם? על בני הזוג שלהם? איך זה רלוונטי לעבירות שמיוחסות לך, חברת הכנסת טלי גוטליב? אין לזה שום רלוונטיות. יושב-ראש הוועדה ניהל את זה בצורה בריונית, חלק מחברי הכנסת שבכלל לא דיברו הוצאו החוצה; חלק שדיברו, הוציאו אותם החוצה; חלק מהקואליציה שדיברו, השאירו אותם בתוך הדיון. ואז מגיע חבר הכנסת איתמר בן גביר, השר המורשע, עבריין בעצמו, לתמוך בחברת כנסת שבעצמה מואשמת בעבריינות. שומו שמיים, לאן הגיע הבית הזה? לאן עוד נלך? לאיזו תחתית נגיע? באמת, אדוני, היושב-ראש, בכל שבוע שאנחנו באים לפה, אנחנו אומרים, די, הגענו לתחתית, ואז בכל פעם – בשבוע שעבר פגשנו את זה עם המבקר, והשבוע פגשנו את זה עם שיח באמת אלים ובריוני – וצריך להגיד: אנחנו במלחמה.
כולנו קמנו בלילה ולפנות בוקר לאזעקות. הצפון כבר שלוש שנים קם לאזעקות, ובמקום שיתעסקו פה במה שחשוב באמת, מתעסקים בחסינות של טלי גוטליב. את מי זה מעניין? ואז יבואו ויבקשו מאיתנו: אתם עם חזק; תפגינו חוסן; אתם חזקים; אתם ציוניים; אתם פטריוטים. אה, אבל רגע – ביום רביעי תביאו לנו הצעת חוק על לימודי תורה, שהם שווי ערך לחיילי צה"ל. איפה ההיגיון שלכם? אנחנו עם חזק ואנחנו פטריוטים ואנחנו ציונים, ולעם הזה יש כוחות לעמוד מול כל מלחמה ומול כל חזית. אבל המינימום שהבית הזה יכול לעשות כשהוא מוציא אותנו למלחמה, הוא ששרים – כמו השר אריה דרעי, שהולך ומבקר משתמטים בכלא, ואז משם הוא לוקח את הרכב שלו לישיבת קבינט ושולח את בני הזוג שלנו להילחם ולמות. זה הפרצוף של המדינה הזאת ושל הקואליציה הזאת – חברת הכנסת טלי גוטליב.
401 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.