קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. באמת, בפעם ה-9,000: אנחנו מגנים פגיעה במשפחות, מגנים התקפה אישית. באמת, זה כבר – די, די. סיבוב אחד, סיבוב שני, סיבוב שלישי. זה בסדר גמור. לא – זה בסדר, אנחנו בסדר עם זה.
לא, כי אמרנו את זה כל כך הרבה פעמים. ובאמת, האמת – בכל פעם שאתה עולה, באינטונציות שונות – כבר פעמיים – אתה על זה. גינו.
אנא לא לתקוף בני משפחות, בטח לא בבית הפרטי של נבחרי ציבור.
תראו, אני רוצה לדבר על מה שהיה היום. האמת, זה לא היה בוועדת הכנסת – זה ועדת המדע והטכנולוגיה. אני חושב שבקומה שלישית אולי יש קצת חמצן, אבל כשיורדים למטה האירוע הוא בהידרדרות טוטלית.
החדר, בחדר של ועדת המדע והטכנולוגיה. זה כמובן דיון בוועדת הכנסת על הסרת או אי-הסרת חסינותה של טלי גוטליב, שבאמת, אני – איזו אשמה לא נזרקה שם? אדוני היושב-ראש, החל מאהוד ברק, יצחק רבין, לא יודע, שולמית אלוני, יצחק שמיר, לא יודע, מוש השור – מי לא אשם במה שהיה. פשוט אין לתאר את מה שהלך שם.
הסיבה היחידה שאני חושב שאולי זה יזיז למישהו – אני רוצה שתבינו את הטענה המרכזית שבגינה טוענת טלי גוטליב לאירוע שבו היא חשפה את השם של איש השב"כ: חשיפת שמו של איש השב"כ נעשתה במסגרת תפקידה ועל מנת להוכיח כי צמרת השב"כ, צבא, אמ"ן, מוסד, ביצעו הפיכה על ראשו של ראש הממשלה ביודעין, והם אלו שהביאו לתופת אוקטובר. מאשימה טלי גוטליב, בכתב – לא בעל פה, לא בטיקטוק, לא בערוץ הפינוק 14 – היא מאשימה את השב"כ, את המוסד, את הצבא, את אמ"ן, בבגידה, והם הביאו את תופת אוקטובר. זה בסיס הטענה.
אני פעם חשבתי שהליכוד אוהב את כוחות הביטחון. היום אני הבנתי שהליכוד אוהב את כוחות הביטחון, אבל טוען שכוחות הביטחון בוגדים. עכשיו, זאת הייתה חדשה בשבילי. היה קשוח לשבת שם ארבע שעות. הוציאו אותי תשע פעמים; היה תענוג. אבל הבנתי סוף-סוף את בסיס הטענה: כל מי שמתפארים בהישגים שלו – זה בסדר גמור בחיסולים - -
- - זה בסדר גמור שמפציצים בטהראן, זה בסדר גמור שמפציצים בלבנון ועושים מבצעים וביפרים והכול, אבל תזכרו טוב מאוד: למרות שפוצצתם את כל חיזבאללה בביפרים ובאמצעי קשר, אתם בוגדים; למרות שחשבתם על הרעיון המעולה הזה, אתם בוגדים; למרות שאיתרתם וידעתם להפיל 80 טון פצצה על נסראללה, אומנם אתם טסים טוב, אבל אתם בוגדים.
פעם הליכוד היה בית. היום זה הבית של הסרבנים, המשתמטים והבוגדים.
379 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.