תוכנית הפקעת הקרקעות של החברה הבדואית בנגב

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יום רביעי, אדוני היושב-ראש, היה יום קשוח מאוד בכנסת ישראל. הגעתי הביתה, פתחתי את הטלוויזיה – לא הגעתי הביתה, הייתי במשרד, פתחתי את הטלוויזיה, והיה דיווח על מה שקרה בחדר הסגור לפני שיצאנו להצבעה. אני מסתכל על הטלוויזיה ואני אומר: תגידו, זה אמיתי, לא אמיתי? אני הייתי שם. אני, סימון דוידסון הקטן, היה בחדר, היה חלק מהדיון הזה, ואני רואה בטלוויזיה דיווח שבכלל לא קשור למציאות, הוא לא קשור בכלל למציאות, והגיע הזמן להגיד את האמת: כשבאה כתבת, ולא משנה מאיזה ערוץ, ומדווחת שהאופוזיציה הסכימה עם הקואליציה שחברי הכנסת יכניסו טלפונים מאחורי הפרגוד – לא היה משהו קרוב לזה אפילו.

ישבנו בחדר, אדוני היושב-ראש – ויש פה כמה מהאנשים, גם המזכיר – אני לא אגיד את כל מה שהיה, אבל לגבי הדבר הזה של ההסכמה, ישב אייל בייעוץ המשפטי וביקש פעם אחרי פעם להראות את ההודעה או להקריא את ההודעה של שגית, היועצת המשפטית של הכנסת, ובסוף הוא קרא את ההודעה. ההודעה הייתה חד-משמעית – שהיועצת המשפטית של הכנסת אוסרת, או לא מאשרת, להכניס טלפונים מאחורי הפרגוד.

אדוני היושב-ראש לא קיבל את מה שאמרה היועצת, וזו הזכות שלך, אתה היושב-ראש, אבל זה מה שהיה. ולאחר מה שאמרת היה דין ודברים אם להתחיל מההתחלה את ההצבעה או לא להתחיל את ההצבעה, ואתה הסכמת איתנו שצריכים להתחיל את ההצבעה, אבל לא הייתה שום הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה להכניס טלפונים מאחורי הפרגוד. ואני לא אומר את זה משמועה, אלא אני אומר את זה כאדם שהיה שם, ואדוני המזכיר גם היה שם. ואני לא אגיד עוד דברים שנאמרו שם, כי זה לא הוגן, אבל לגבי הנושא הזה לא הייתה שום הסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה. את זה אני חייב לשים על השולחן, זה אחד, כי נורא הרגיז אותי לראות דברים שהם לא אמת, פשוט לא אמת.

היום בכנסת ישראל, חברים, יום אחרי שחלק מהאזרחים לא ישנו בלילה, הילדים לא הלכו לבית ספר היום בבוקר, פתחנו את כנסת ישראל כשיותר מ-50% מהוועדות בכלל לא מתקיימות, מסיבות כאלה ואחרות, אבל הייתה ועדה אחת שהתקיימה ואף התקיימה, וזו ועדת הכנסת – לגבי הנושא של החסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב. ישבה שם חברת הכנסת טלי גוטליב ובמשך ארבע שעות, ארבע שעות ללא הפסקה – וזה לזכותה – ארבע שעות דיברה ללא הפסקה, עם הפרעות לפעמים של חברי הכנסת, גם מהקואליציה, דרך אגב. והחלק המרכזי של טלי גוטליב בדיון הזה היה להלבין את פני קציני צה"ל, ולקרוא כחברת כנסת בישראל – על זה שהיה בוגד ב-7 באוקטובר בצה"ל, אמרה את זה פעם אחרי פעם.

אני שואל אתכם, זה נורמלי שחברת כנסת – כשהדיון הוא בכלל אחר, על הנושא של החסינות שלה – מגיעה וארבע שעות עשתה קמפיין פריימריז מטורף, והתוצאות שלה בליכוד ייראו. עשתה קמפיין לטלי גוטליב, אבל על הראש של קציני צה"ל, של ראשי המוסד, השב"כ, השפילה את היועצת המשפטית לממשלה כאילו היא ילדה קטנה מהגן, תקפה אותה, העליבה אותה. אני לא יודע מאיפה יש לגלי בהרב מיארה את העוצמה עדיין לשבת על הכיסא ולשבת שם. זה פשוט היה מחפיר, הנושא הזה, זה פשוט ביזיון לכנסת ישראל, ביזיון לממשלה הזאת, ביזיון לליכוד. ועוד היום בפריימריז – הולכת להיות בראש הליכוד, בעשירייה הראשונה, חברת כנסת בישראל.

ובזמן שהיא נואמת ונואמת ונואמת, נקרע לי הלב מדבר אחר: שוועדת החינוך – שאנחנו יושבים שם, שהיא הוועדה של הילדים שלנו, ביום שאין בתי ספר במדינת ישראל והילדים יושבים בבית, פעם אחרי פעם – לא מתקיימת. כל הדיונים בוטלו, ולא היה את השכל לעשות דיון אחד קטן לגבי מה קורה עם הילדים שלנו, מה קורה עם המורים והמורות, מערכת החינוך של מדינת ישראל. כי זה פשוט לא מעניין אתכם, זה לא מעניין. האמת, זה לא מעניין אתכם, ואני אגיד לכם למה זה לא מעניין אתכם, כי בשנה האחרונה יותר מחודשיים ועדת החינוך בכלל לא פעלה. היא לא פעלה כי יוסי טייב התפטר ולא היה מחליף ליוסי טייב, אני חושב, שלושה חודשים. ואז אחרי שלושה חודשים מינו את איש החינוך הדגול, הפרופסור לחינוך, מר צבי סוכות. הוא ולא אחר צריך להיות יושב-ראש ועדת החינוך של כנסת ישראל.

ואתם יודעים מה צבי סוכות עשה בשבוע שעבר ביום חמישי? נסע לטובא-זנגרייה בצפון. אתה מכיר את זה טוב מאוד, את המקום הזה, אדוני השר, יישוב בדואי. נסע כמשלחת פרלמנטרית של כנסת ישראל, של ועדת החינוך. ואיך שהתחיל שם האירוע, התחיל שם בלגן, וצבי סוכות הוציא מסור דיסק והתחיל לנסר את שער הכניסה לבית הספר, כשילדים נמצאים שם ומורים נמצאים שם ויכולים להיפצע. תחשבו על הדבר המטורף הזה – יושב-ראש ועדת החינוך בישראל. אבל שקט, לא צריכים לגעת בזה, הכול בסדר, זה יכול לקרות.

אתמול בכוכב יאיר, לצערנו הרב, נרצח אזרח ישראלי, ואני אספר לך – הוא אצלך במפלגה – שלושה דיונים קיימתי בחצי השנה האחרונה אצל צבי פוגל, בוועדה לביטחון לאומי, לגבי קו התפר, שלושה דיונים. בכל דיון הוא הבטיח שהוועדה תצא לסיור בקו התפר, ותגיע ליישוב עזריאל ולכוכב יאיר, ויראו מה קורה שם ויעזרו לתושבים. כמה סיורים הוא עושה, אתה יודע? איך סבתא שלי הייתה אומרת? נאדה, אפס, גורנישט, כלום. כי הם באמת לא מעניינים אתכם, הם פשוט לא מעניינים אתכם.

יש מבקר חדש למדינת ישראל, מבקר המדינה. והיום גיליתי שבהצעת החוק על הוועדה שתחקור את אירועי 7 באוקטובר, למבקר המדינה יהיה שמה כוח בלתי רגיל – את זה הכנסתם עכשיו. אחרי שנבחר המבקר הכנסתם אותו לתוך החוק. כמה בזוי זה יכול להיות? כמה אתם רוצים לעצום לאנשים את העיניים, לא לגלות את האמת.

ויותר מזה, שר בכיר בקבינט – הוא לא שר, אבל הוא בקבינט – אתמול ביקר בכלא 10, חבר הכנסת אריה דרעי, יחד עם גולדקנופ. אבל אריה דרעי הוא בקבינט, ואתמול הוא ביקר עריקים מהצבא, לחזק אותם, לראות מה קורה איתם, ומה הוא עשה אחרי שהוא ביקר אותם? הוא מייד משם נסע לקבינט של מדינת ישראל לשלוח חיילים לקרב. מחיזוק עריקים לצבא נסע לשלוח חיילים לקרב. למה? כי זו ממשלת ישראל.

הייתי בטוח שאמסלם נמצא פה, יש לי הרבה מאוד דברים להגיד לו, אבל הוא לא נמצא פה היום. אבל אני רוצה להגיד לכם משהו לגבי הנושא של החרדים. אנחנו יכולים להתווכח, אנחנו יכולים להתעמת על זה. אבל בסוף, בסוף, בסוף יש דבר אחד שמבדיל בין שני העולמות האלה, דבר אחד בלבד שאני רואה אותו מול העיניים, והדבר הזה הוא אימא ואבא. מצד אחד, יש אימא ואבא של חייל או חיילת שנמצאים בצבא או במילואים או בסדיר, והם מפחדים מהקשה בדלת, לראות קצינים מול העיניים; מצד שני, יש אבא ואימא שישנים טוב-טוב מתחת לפוך עם הראש על הכרית ולא דואגים שמישהו ידפוק להם בדלת. זה כל ההבדל בין שני העולמות האלה. ולכן, כשמצביעי ליכוד ילכו לשים בקלפי את הפתק, הם צריכים לזכור את שני העולמות האלה: עולם אחד של ממשלה שבוחרת השתמטות ובוחרת לתמוך בהורים שישנים טוב בלילה, ובעולם השני – הורים שלא ישנים בלילה – ובהם הממשלה הזאת לא תומכת, וזה הדבר הנורא מכול.

ואנשי הצפון – אנחנו יכולים לדבר על הצפון בלי סוף. כשאני שמעתי בוועדה שניהלתי שהשר מיקי זוהר לא ביקר פעם אחת בצפון מ-7 באוקטובר, אני הזדעזעתי, לא האמנתי, לא חשבתי שזה נכון. שתקתי, לא אמרתי מילה, אבל לפני חודש זה יצא לו בריאיון ברדיו – הוא אמר: אני לא הייתי בצפון, בקריית שמונה, מ-7 באוקטובר. אין גרוע מזה, אין בזוי מזה.

לסיום אני רוצה לומר לכם רק דבר אחד: אני רוצה להזכיר לכולם, לכל אזרחי ישראל, שב-7 באוקטובר 2023 מי שהיה ראש הממשלה, ראש המדינה הזאת, היה בנימין נתניהו; השרים שניהלו את המדינה באוקטובר 2023 הם אותם השרים שרוצים להיבחר שוב. כל מה שהם יעשו עד הבחירות– וראינו את זה היום – הוא לטשטש את העובדות ולחשוב שאנחנו נשכח, אבל כל אזרחי ישראל גם בקלפי יזכרו את 7 באוקטובר ואת מי שעמד בראש המדינה ב-7 באוקטובר. תודה.