תוכנית הפקעת הקרקעות של החברה הבדואית בנגב

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבל לי שחבר הכנסת דוידסון לא נמצא כאן. אני מתרשם מהרבה מהביקורות מהאופוזיציה, יש דברים אמיתיים, אבל יש דברים – נו, חלאס, חבר'ה, אתם משחקים בצביעות. לא רק אני רואה את זה, גם אנשים פשוטים בעם מסתכלים ורואים את זה. יש דברים נכונים – בואו ניגע רגע באחד מהדברים הנכונים. אני חושב שכל שרי הממשלה צריכים להגיע לצפון. זאת אמירה מאוד נכונה, ואני חושב שהביקורת בעניין הזה על אחד מהשרים שהוזכרו כאן נכונה, צריך לומר את זה. גם אם אין לך איפה לתת ולסייע, תבוא ותקשיב. אני חושב שגם אוזן קשבת נותנת תקווה.

היו פניות שקיבלתי, ואמרתי לצוות שלי, אין לנו מה לעשות. אתה יודע, דברים שקשורים בתכנון ובנייה, וגם דברים שקשורים למיגון ובעלי מוגבלויות וכו' – באלה אנחנו לא יכולים לטפל. אבל אתה יודע לשבת אצל הבן אדם בבית, יודע לשים לו יד על הכתף, להקשיב לו, אתה שר בממשלה. אני חושב שזה דבר שהוא מבורך, מתבקש, נצרך, בטח בימים אלו וגם בשגרה.

לגבי דברים אחרים שנאמרו כאן, דיברתם על החרדים – לא קשור למלחמה, הרי ברור שהשאיפה היא שמי שלא לומד תורה, יתגייס. אני כמי שהיה אברך ולמד תורה כמה שנים טובות בישיבה, שבע שנים, שמונה שנים, למדתי רבנות וגם שירתי כלוחם בגולני, מאמין שאפשר לשלב בין השניים – "ספרא וסייפא ירדו כרוכים מן השמיים". אבל מתוך הערך של התורה אני גם מכיר בערך של הצורך בגיוס לוחמים, בצד המוסרי של העניין. אבל יש אנשים, מגזרים שלמים, שגדלו אחרת. מה זה גדלו אחרת? בתפיסה שלהם גיוס לצבא נוגד את התפיסה של לימוד התורה. אנחנו מנסים לגשר על הפער הזה. אני רואה אצל השר בן גביר במשרד לביטחון לאומי מאות חרדים שמתגייסים, שמשרתים ומגיעים למשטרה. הם מגיעים למשטרה והם רוצים לשרת. יש חששות כמו תמיד, אבל הם רוצים והם מתמסרים לעניין הזה בלי כותרות ובלי רעש וצלצולים – פשוט במעשים, הם רוצים להתגייס במעשים. יש פה קמפיין אדיר, אני תוהה לעצמי כל הזמן מה יקרה אם נגיע לבחירות, ואחרי הבחירות תגיע ממשלה חדשה, ונפתלי בנט או לא משנה מי זה יהיה, יבוא ויציע לחרדים: בואו תצטרפו אלינו בתמורה - - -

אתם אומרים לא יהיה, אבל הבעיה היא שקשה לי - - -

תראה, מאיר, נפתלי בנט אמר שהוא לא ישב עם מנסור עבאס, הוא חתם על זה במסמכים ונתן על זה הצהרות. אני לא הייתי ממעיט מערך הדברים שהוא אמר לולא הוא היה מפר את מה שהוא אמר. לכן, אני לוקח את זה בעירבון מוגבל, לצערי - - -

רגע, שנייה, ווליד – משום שאדם מועד בעניין הזה. עכשיו, זה לא משנה, ביבי רצה, ביבי לא רצה – אני לא יודע, אני לא הייתי פה בכנסת, ויכול להיות שהיו דברים בגו. אני שואל את עצמי, אם כשיגיע הרגע שבו יצטרכו את האצבעות של החרדים, לא תבואו ותגידו, המדינה כל כך חשובה, יש דברים כל כך חשובים – נוותר להם על העניין הזה. ואני אפילו מוכן להמר על חלק מכספי שאפילו הייעוץ המשפטי לממשלה, שלצערי היום מאוד מאוד לעומתי – אני יכול לנהל על זה פודקאסט שלם – יגיד בסדר, אפשר – פתאום יותר יאפשרו ויותר ייתנו. גם את זה אנחנו כבר רואים מהמקפצה. זו לא מציאות – אם דיברתם על פוליטיקה והזכרתם פריימריז – לצערי – אני פוליטיקאי, אבל יש מערכות אכיפת חוק – מתנהגים כפוליטיקאים, הם מתנהגים כפוליטיקאים לכל דבר.

שמעתי שהיועצת המשפטית לממשלה הגיעה היום לכנסת – אדוני היושב-ראש, כמה פעמים ביקשנו מהיועצת שתגיע לדיונים והיא לא הגיעה? היא לא השיבה – היא השיבה אותנו ריקם. זה מצער מאוד, כי כנראה שזה עניין של סדרי עדיפויות. לכל אחד יש סדרי עדיפויות, אבל אם אתה רואה בסדרי העדיפויות שהיא מגיעה לדיון בעניין חסינות, הייתי מצפה שהיא תבוא גם לסדרי עדיפויות שקשורים לפשיעה בחברה הערבית בוועדה של צביקה פוגל, או שתגיע לדיונים נוספים שהכנסת מזמינה אותה, כנ"ל פרקליט המדינה. ולכן - - -

היא הייתה. השאלה היא כמה היא הייתה, והשאלה היא אם היא הייתה בעשירייה הפותחת של הוועדה.

אני יודע שהיועצת המשפטית לממשלה היא איננה פוליטיקאית, היא לא אמורה להיות פוליטיקאית; היא פקידה שצריכה לתת דין וחשבון. היא לא נותנת דין וחשבון בקלפי, אבל לפחות שתיתן דין וחשבון בוועדות הכנסת, שהן הגוף שנועד לפקח עליהם. לצערי, היא לא נותנת את אותו דין וחשבון. נאור, אני בעצמי שלחתי לה מכתב כמה וכמה פעמים בעניין אכיפה בררנית.

שנייה, רגע, רגע. עתרתי לבג"ץ, היא ביקשה דחייה שוב ושוב, חצי שנה, כדי לקבל תשובה כל כך לקונית, כל כך שרירותית וכל כך מזלזלת של כמה שורות. בהודעה לבג"ץ היא הודיעה שהם עוד עובדים על מתן תשובה, הם יושבים על זה ומעבדים את זה. אמרתי, בוא'נה, לוקחים אותי כל כך ברצינות, איזה יופי. היא בטח יושבת עם כל המשנים שלה, והם חושבים איך לשקף לציבור שאין אכיפה בררנית. בסוף קיבלתי תשובה כל כך לקונית. למה לא נשמעה הזעקה הזאת מכל קצוות הבית? עכשיו - - -

רגע. אוקיי, תודה, עליזה. אני אתייחס במשפט למשהו אחד שלא התייחסתי אליו ברשתות, ואני רוצה להגיד אותו, עליזה.

אני מגנה כמובן את המתקפה הפרועה על ביתו של כבוד השופט סולברג, אבל יחד עם זאת - - -

אתה יודע מה? לא אבל.

אני מוחק את המילה "אבל" מהפרוטוקול. אני מוחק את המילה "אבל" מהפרוטוקול, נאור. בסדר? יחד עם זאת, הייתי מאוד שמח לראות - - -

וגם הייתי שמח לראות - -

ברם. - - את אותם גינויים ואת אותה יציאה מהכלים, ומקצה לקצה, כאשר תקפו את רעייתי ושלושת ילדיי בזמן מלחמה; כאשר השכנה צעקה עליהם: אנחנו לא ניתן לכם, שלא תעזו להתקרב למקלט שלנו – דברים חמורים, הסתה פרועה. הייתי מצפה לראות את כולם, גם את התקשורת וגם את הפוליטיקאים שיושבים כאן, מקצה לקצה, באים ומגנים את האירוע הזה. וזה פורסם. אבל מה לעשות? כנראה או שהדם שלי ושל משפחתי - - -

כן, אני - - -

אני מזכיר את זה משום - - -

נאור, נשמה - -

- - ראיתי בדיוק את הגינויים שהיו פה ואת חוסר הגינוי שהיה שם. אגב, לא גינו את זה בזמן אמת. אבל - - -

מה זאת אומרת? מה זה "אתה משווה"? אני משווה בין מה?

לא, אני לא משווה, אני רק אומר, זה ראוי לגינוי וזה ראוי לגינוי.

רק שלצערי, לצערי הגינוי של מה שקרה לבני ביתי הגיע מאוחר מדי ומעט מדי ובקול צרוד מדי. לא צריך להיות גדול הדור כדי לראות את זה. ולכן אני מצפה, חבר'ה, אבל אני מצפה – הפקת לקחים של כולנו. אם כולנו רוצים להוכיח שאנחנו יודעים לגנות, מכל קצות הקשת, מעשים ופעולות כאלו, אז הבה נסגל לעצמנו דפוס כזה שמעשים כאלו אנחנו מוקיעים, ולא מסתכלים ולא בודקים של מי הייתה הכתובת ומי חבר הכנסת או השר שבגינו קרה הדבר. תודה רבה.