קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא, אדוני היושב-ראש, שקודם הערת לחבר הכנסת ולדימיר בליאק לגבי הנושא של קומץ חרדים, ורציתי להגיד לך שאני נזכרת באירוע של החרדים רק מהשבוע האחרון, שפרצו לתחנת משטרה בבית שמש, ואני נזכרת בסרטונים של חיילי מג"ב באחת מהשכונות בירושלים שהחרדים קראו להם של נאצים, ואני נזכרת בכל כך הרבה מאורעות כאלה בחודשים האחרונים, ולצערי – כמובן שזה לא כל החרדים, אין שאלה בכלל, אבל זה קומץ פה וקומץ כאן וקומץ שם וקומץ כאן, וביחד זה קבוצה גדולה ומשמעותית.
מה הציפייה שלי? הציפייה שלי היא שההנהגה של החרדים, שהם נושאים את עיניהם אליהם, אל ההנהגה, יהיו הראשונים שיבואו לגנות ולהגיד לקהילה שלהם: אנחנו מבקשים מכם לא לעשות דברים בניגוד לחוק. אנחנו מבקשים מכם להיות אזרחים שומרי חוק. אתם יכולים להביע את המחאה שלכם בדרך דמוקרטית חוקית, להפגין. אתם לא יכולים לקרוא לחיילי מג"ב נאצים. אתם לא יכולים לשרוף פחי אשפה. אתם לא יכולים לפרוץ לתחנת משטרה. אתם לא יכולים לבצע פוגרום בביתו של שופט בית משפט עליון. לא, אתם לא יכולים.
ראיתי את רעייתו של השופט סולברג בדמעות אומרת: מה זה פה, זה ליל הבדולח? אנחנו ילדים של ניצולי שואה. זה פשוט מזעזע, מזעזע לחשוב מה היה קורה לו היו מצליחים להיכנס לתוך הבית. למה הם צריכים להיות ספונים בתוך ממ"ד? סליחה, אבל ספונים בתוך ממ"ד אזרחי ישראל נמצאים כשיש טילים איראניים וכשיש נוח'בות שבאים אלינו מעזה, לא כשאנחנו מנסים לפגוע זה בזה, בני עמנו. זה בלתי נתפס בכלל שהסיטואציה הזאת קרתה.
והאמת היא, נאור, גם אני רציתי להתייחס. קראתי את ההודעה הזאת לפני שעליתי לפה, הייתי בהלם. בעיקר הייתי בהלם – אתה עשית כבר קריאה מודרכת – מסדר הדברים. הסדר איכשהו התהפך. קודם כול אנחנו נגנה את שופטי בית המשפט העליון שרודפים את החרדים, רק אחר כך אנחנו ניזכר להגיד שזה לא בסדר ללכת לתקוף את ביתו של השופט סולברג. אבל קודם כול אנחנו נגנה את השופטים. באיזה עולם? אתם התחרפנתם לגמרי. הבית הזה מייצר הסתה מטורפת, מטורפת, שמחלחלת לרחובות שלנו. וכן, ההנהגה החרדית שיושבת בבית הזה אחראית. היא אחראית כלפי הקהילה שלה, היא אחראית לדבר אליהם, היא אחראית להזהיר אותם, היא אחראית להגיד להם: אתם תשמרו את החוק במדינת ישראל. כי מה שקורה פה זה מדינה בתוך מדינה, שתי אוטונומיות. מה זה הדבר הזה? איפה נשמע כזה דבר?
אם הילדים שלי היו מנסים לפרוץ לתחנת משטרה, מישהו היה חושב פעמיים אם לעצור אותם ולהגיש כתב אישום? ונזכרתי באירוע זריקת החול, הקובבות, על השר בן גביר. כמה מהר היא נעצרה והיה כתב אישום, כמה מהר הדברים קרו ותקתקו. אבל פה קבוצה ענקית של חרדים משתלטת על תחנת משטרה בעיר במדינת ישראל – ואללה, כולם שוחררו הביתה. למוחרת בבוקר כולם כבר בבית, בפנאן, בסבבה.
בוודאי. הפליירים בבית הכנסת, נדמה לי שזה היה אצל חבר הכנסת יולי אדלשטיין – מייד מעצרים, פשיטות של המשטרה. ומה כאן? אני מאוד מאוד מקווה שמחר אנחנו נקום – אנחנו ערים פה כל הלילה, כולנו פה מיום ראשון, אבל שמחר אנחנו נקום ונקרא בחדשות שבוצעו מעצרים והוגשו כתבי אישום. זה בלתי נתפס, המציאות שאנחנו נמצאים בה. והאיום הזה של "זאת רק ההתחלה". מה זה "זאת רק ההתחלה"? מה עוד תעשו? הרצח הפוליטי הבא מסביב לפינה. הוא מסביב לפינה. זה נגד שופטי בית המשפט העליון – בכלל הרשות השופטת, שעומדת תחת מתקפה חסרת תקדים בשנים האחרונות – וזה נגד עיתונאים. גם הבוקר היה גרפיטי שאמר שצריך לרצוח את בני משפחותיהם של העיתונאים מהערוצים 11, 12 ו-13. זו הסתה פרועה ומטורפת שתסתיים ברצח פוליטי.
555 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.