קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל ממה שהיה כאן במהלך היום ולהמשיך עם מה שקרה בערב. אני מסיים את היום הזה באמת בראש מורם, עם הרבה גאווה על מה שאנחנו עשינו כאן כאופוזיציה. בסיבוב הראשון לבחירת מבקר המדינה הצלחנו להעביר לא פחות משמונה חברי כנסת של הקואליציה להצביע איתנו. אני לא זוכר מקרה כזה, לא בכנסת הזאת, לא בכנסת הקודמת, אני בספק אם זה היה בשנים האחרונות בכנסות הקודמות. עבודה מצוינת של האופוזיציה, של מרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, של ראשי האופוזיציה. הציבור שלנו יכול להיות גאה בעבודה שעשינו כאן.
בסיבוב השני, הליכוד, ראש הממשלה שהיה כאן, איבדו את כל הבלמים, חצו את כל הקווים האדומים. היה פה מחזה באמת מבייש, מביש, לא ראוי לשום פרלמנט בעולם. הקואליציה התנהגה באמת כמו חבורה של עבריינים, ולאנשים הגונים לא באמת היה סיכוי. לא באמת היה סיכוי. אבל יש לנו סיכוי לא רע בכלל בעתירה שאנחנו מגישים לבג"ץ, כי הבחירות האלה הן בחירות פסולות. והמועמד שנבחר, אני באמת לא מצליח להבין, כאדם הגון, כאדם איכותי – אני לא פגשתי אותו, הוא לא פנה אליי, הוא לא ביקש פגישה, לא שוחחנו, הכול בסדר, אני לא נעלב, הכול טוב. אבל בן אדם עם רקורד כמו עו"ד ראבילו, אני מתפלא איך הוא הסכים לקבל את התפקיד הזה. ובהסכמה הזאת הוא מבזה את עצמו.
הסתכלתי היום על אותם חברי כנסת שצילמו את עצמם לאורך כל הדרך – איך הם לוקחים את הפתק ומכניסים את הפתק ומדביקים את הפס במעטפה ומשחילים את המעטפה לתוך הקלפי – הכול מצולם בהכנעה מוחלטת, באמת, תוך סחיטה באיומים. וחשבתי שכל כך הרבה שנים רציתי להגיע למקום הזה, לכנסת ישראל, ולשבת במליאת הכנסת ולקחת חלק בקבלת ההחלטות, עם הרבה ענווה והרבה גאווה – אני חושב שהתחושה הזאת היא משותפת לכל החברים שלי, גם באופוזיציה וגם בסיעה – והקואליציה הפכה את המקום הזה לפח אשפה מזוהם, באמת, פח אשפה מזוהם, שהציבור מתבייש בו. והוא מתבייש בכם. ואין לי ספק, אין לי שום ספק שאת התשובה אתם תקבלו בעוד מספר חודשים בקלפי, והתשובה הזאת תהיה חד-משמעית ומוחצת. ואתם – אתם תלכו הביתה, ותישארו כתם בהיסטוריה של הבית המפואר הזה, ואנחנו נחזיר את הבית המפואר הזה לימיו הגדולים. אני מבטיח, אני מבטיח לבוחרים שלנו, לאזרחי ישראל, אנחנו נעשה הכול כדי להחזיר את כנסת ישראל לימיה הגדולים.
ובערב – המחבלים החרדים, המחבלים החרדים תקפו את ביתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט נעם סולברג, שאני רוצה להזכיר שהוא גם יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, ויש לי הכבוד להיות הסגן שלו וחבר נשיאות ועדת הבחירות. תקפו את הבית שלו, את המשפחה שלו, באלימות בלתי נתפסת. ואם חשבתי בבוקר שכל מה שהיה פה עם הניסיון של הליכוד לגנוב את הבחירות למבקר המדינה זה היה פרומו לבחירות הכלליות, אז קיבלנו עוד תזכורת, עם המתקפה על ביתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.
אבל מה חשבתם שיקרה? מה חשבתם שיקרה, עם שנים של הסתה פרועה נגד מערכת המשפט? עם הגיבוי שהפורעים האלה מקבלים כאן מהקואליציה, מהשרים בממשלה, פעם אחר פעם, פעם אחר פעם? בסוף, להסתה של נתניהו, של לוין, של קרעי, של רוטמן ושל אחרים נגד מערכת המשפט יש מחיר. יש מחיר. המראות הקשים האלה שראינו הערב – זה לא במקרה, זו תוצאה ישירה של ההסתה הזאת ושל הגיבוי שהמתפרעים מקבלים מהקואליציה ומהממשלה. זאת עוד סיבה מצוינת שהממשלה המופקרת הזאת חייבת ללכת הביתה, לפני שיירצח כאן שופט. כי אחרי זה – יהיה כבר מאוחר. ומישהו פה צריך להתעורר ולהפסיק את ההסתה הפרועה הזאת.
עכשיו אני רוצה לדבר על החוק. כך יצא, ליוויתי 95% מהדיונים בחוק הזה – למעט הדיון האחרון. החוק הזה התחיל כאיזושהי בדיחה של חבר הכנסת סוכות, כמובן בשליחותו של שר האוצר. הוא הביא נוסח שהוא באמת רשלני, נוסח שהוא בדיחה עצובה, וכמובן בלי אישור – הנוסח לא קיבל את האישור של אגף תקציבים במשרד האוצר ולא של משרד המשפטים ולא של הייעוץ המשפטי של הוועדה, עם קריטריונים, באמת, שלא ראויים שמישהו יכתוב אותם כנוסח הצעת החוק שמונחת על שולחן הכנסת ועל שולחן ועדת הכספים; ואחרי זה הגיע עוד נוסח, נוסח אחר. וגם בנוסח השני – הקריטריונים היו מנוגדים לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה, שזה סעיף שמגדיר את הקריטריונים למתן הטבות מס; ואז היה נוסח שלישי; ואז הגיע שר האוצר, בהיעדר רוב, והבטיח לראשי הרשויות בצפון את מה שהבטיח וכמובן לא קיים.
בסוף אנחנו מצביעים פה היום על נוסח הצעת חוק למתן הטבות מס ליישובי יהודה ושומרון – ללא יישובי הצפון. ללא מענה לתושבים של יישובי הצפון, שבאמת נושאים נטל כבד מאוד של המלחמה. שר האוצר הבטיח ולא הבטיח לקיים. זה נכון שהתקבלה אתמול החלטת ממשלה לגבי מתן הטבות מס בטווח 0–9, אבל ההחלטה הזאת מותנית בחקיקה בכנסת, ואני לגמרי לא בטוח שבכנסת הזאת, בטווח הזמנים שנותר, ניתן להעביר את החקיקה בשלוש קריאות. אבל אני מניח שלא שר האוצר ולא חבר הכנסת סוכות, מהרגע שהחוק הזה יעבור, כנראה הלילה, במליאת הכנסת – הם לגמרי יאבדו עניין במתן הטבות מס לתושבי הצפון. זה פשוט לא מעניין אותם, כי כל מה שמעניין אותם זה המגזר שלהם, לאורך כל הדרך.
אני אמרתי לראשי הרשויות שאני לא מתנגד למתן הטבות מס לתושבי יהודה ושומרון. אני בעד שאזרחי מדינת ישראל ישלמו כמה שפחות מס. אבל בדרך האלימה הזאת – ובאמת, החוק קודם באלימות פרלמנטרית שאני לא זוכר כמוה בוועדת הכספים – זה פשוט לא ראוי. זה עושה עוול לאותם אנשים. אני כבר לא מדבר על זה שמפת הטבות המס היום במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, היא מעוותת לגמרי, וכל ממשלה אחראית – הממשלה הבאה, מה שהיא חייבת לעשות, זה פשוט להקים ועדה ולדון באופן רציני במפת הטבות המס במדינת ישראל. אחרת, כל מה שקורה עכשיו, בטח בכלכלת הבחירות, כשמחלקים הטבות מס על ימין ועל שמאל – זה מפרק את תקציב המדינה ומעוות לגמרי את התמונה. זה מקצועית לא נכון, אני כבר לא מדבר על חוסר בושה. וכשאני מדבר על חוסר בושה אני חייב להזכיר שהחוק הזה מעניק לשר האוצר כתושב קדומים ולחבר הכנסת סוכות כתושב יצהר ולשרה אורית סטרוק – אני לא זוכר איפה היא גרה, אבל גם איפשהו - - - איפה?
אוקיי. אז שלושתם יקבלו סכום נאה כתוספת לנטו שנע בין 10,000 ל-12,000 שקלים בשנה, וזו המשמעות של החוק הזה. אני חושב שאנחנו כנבחרי ציבור, ראוי שנימנע מקידום הצעות חוק שמיטיבות איתנו באופן אישי. אבל בוודאי אין לי ציפיות מהממשלה הזאת. היא פשוט צריכה להתקפל וללכת הביתה, והחדשות הטובות – שזה יקרה בקרוב. תודה.
1,005 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.