קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ובערב הזה – כנסת פחות נכבדה. מבחינתי – יום שחור לכנסת ישראל. אני עדיין מתאוששת ממה שקרה כאן במהלך הבחירות החשאיות למבקר המדינה, בחירות של כל אחד על פי צו מצפונו, כי זה בחירות חשאיות. האמת, בבוקר חשבתי שהבחירה תהיה קלה, חשבתי שאלרון ייבחר, כי הוא שופט בית המשפט העליון בדימוס; כי הוא עתיר ניסיון; כי הוא ראוי; כי המועמדות של עורך דינו האישי של נתניהו, עו"ד ראבילו, מלכתחילה הייתה לא ראויה. כי מבקר המדינה זה מוסד, זה שומר סף; כי מדינה חפצת חיים מאפשרת ביקורת חיצונית ללא משוא פנים, ביקורת על חוקיות הפעולות, על טוהר המידות, על טוהר הבחירות, על הניהול התקין. אבל במקום בחירות חשאיות, חזינו במופע אימים.
בסבב הראשון שמונה חברי קואליציה הצביעו יחד עם מועמד האופוזיציה, בסך הכול 60 הצביעו בעד אלרון. הגיוני היה ש-60 יצביעו גם בסיבוב השני, אבל אז החל מחול שדים, מכבש לחצים על חברי הכנסת שזה לא יהיה על פי צו המצפון, עלייה לרגל בפני המלך, בפני נתניהו, משיכת זמן. ובניגוד לחוות הדעת המשפטית, יושב-ראש הכנסת מאפשר הכנסת מצלמות וצילומי נאמנות תוך כדי ההצבעה. מה זה אם לא סחיטה באיומים? מה שהיה כאן היום זה שפל חסר תקדים של כנסת ישראל. על מה מחאו כפיים, על בחירת מקורב לראש ממשלה נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים? על מה מחאו כפיים? על ביזוי הכנסת? על מה מחאו כפיים? על השמדת מוסד מבקר המדינה? על מה בדיוק? על שהתעלמתם מעקרון החשאיות? על שזיהמתם הליך בחירות? שלוש וחצי שנים שקואליציית ההפקרה חיה במציאות מקבילה, מציאות מעוותת, קואליציה שמבצעת השמדת ערך שיטתית למדינה שלנו. שלוש וחצי שנים של קמפיין הסתה כנגד הרשות השופטת. שלוש וחצי שנים של ריסוק מעמדה של הרשות המחוקקת.
הכנסת הזאת הפכה חותמת גומי עלובה, מובלת על ידי חבורה של פחדנים, עם שיח מבזה ושיח משפיל. די לעמוד פה ולשמוע איך מדברים כאן. זלזול בתקנון, זלזול בנהלים. בכנות, במהלך חיי עבדתי בכמה מקומות, גם כראש רשות, כנבחרת ציבור, אבל הכנסת העשרים-וחמש היא המקום הכי אלים, הכי חשוך, הכי מבזה שבו עבדתי אי-פעם במהלך חיי.
מה שעוללתם כאן בשלוש וחצי השנים האחרונות חלחל, לצערי, לכל השכבות במדינה. שימו לב לתרבות השיח ברחוב, לחוסר הכבוד, לבריונות, לאלימות. זה הפך נחלת הכלל. פחד מוות ברחובות. אבל מה קדוש בעיניכם, קואליציה נכבדה? קדוש, מה קדוש? הבערות, השחיתות, היהירות, הזחיחות, העסקנות, הבריונות, הג'ובים למקורבים, הדרת הנשים, הביזה של הקופה הציבורית, השימון, הגירוז למען השרידות הפוליטית. נרמלתם את תרבות השקר. אבל החמור מכול – השכול. נרמלתם את השכול.
הדמוקרטיה אינה עריצות הרוב, הדמוקרטיה נמדדת בעיקר בשמירה על זכויות המיעוט. הלילה הזה אני מאוד עצובה, האמת – מתביישת, מתביישת על שרמסתם את כבוד הכנסת. על שהתרתם את דמה.
בחצי הדקה שנותרה לי אני רוצה לקרוא שיר שנקרא "בקשה" של חיים גורי: "אני שב ומתפלל אלייך ועלייך, / מבקש קצת שקט / שיקרב ויימשך ויישמע. / את כה זקוקה לו כל חייך, / את הנשלחת ממלחמה למלחמה. / אני שב ומתפלל אלייך ועלייך / שתזכי סוף-סוף לנחמה / אפילו לקצת שעמום, / לקצת דממה. / מגיע לך. עדים לך השמים, / עדה האדמה. / אך עוד הרצים שבים ומבשרים / ועוד חדשות קרבות ונדחקות מעברים / שנה ועוד שנה. / מתי תנוחי קצת, ארצי. ארצי, מולדתי העשנה."
510 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.