קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני יודעת שאנחנו בדיון על הטבות המס, אבל גם אני רוצה לפתוח ולהתייחס למתקפה המכוערת והקשה והאלימה על ביתו של שופט בית המשפט העליון השופט סולברג, שהוא במקרה או לא במקרה גם יו"ר ועדת הבחירות. צפיתי בזה בזעזוע עמוק, בנזקים, בהיקף המתקפה הזו, הפרועה הזאת, על הבית האישי שלו. צפיתי באשתו זועקת מדם ליבה, מזועזעת, ואומרת: איך ייתכן שהגענו למצב הזה שיהודים יעשו את זה ליהודים.
ואני חייבת לומר לך שלמרות שכמובן שמחתי שראש הממשלה, וצריך להגיד את זה, והיו הרבה גינויים מכל הקשת הפוליטית – רציתי לשאול אתכם, אותך, היושב-ראש, מה חשבתם לעצמכם? מה חשבתם באמת שיקרה אחרי מעל לארבע שנים של הסתה פרועה נגד מערכת המשפט והשופטים במדינת ישראל, שכל הפשע שלהם זה שהם מקדישים את החיים שלהם לעשיית דין וצדק בעומס אדיר. אני יודעת את זה, אני הייתי מתמחה בעליון, לשופטים האלה אין יום ולילה, כל החיים שלהם זאת עבודה עם העומס המטורף שיש שם. מה חשבתם שיקרה כששר המשפטים מסרב להכיר בנשיא העליון, ומסרב לשתף פעולה עם השופטים ומאשים אותם ומתקוטט איתם בכל דבר? מה חשבתם שיקרה כששר המשפטים שלנו מבזה ומקלל אנשים ומסית ומשסה נגד מערכת המשפט? מה חשבתם שיקרה כשאנשי המפלגות החרדיות פה מדברים סרה כל הזמן בבתי המשפט? מה חשבתם שיקרה? שזה לא ייגמר באלימות? אתם יודעים, דיברה היועצת המשפטית לממשלה בכנס לשכת עורכי הדין השבוע והיא אמרה: הפחד הגדול הוא אנרכיה, מתחילים לנרמל את כל השנאה הזו, את כל האלימות הזאת, אבל מה – היא אמרה – את הלהבה קל להצית, לשלוט בגובה הלהבות אחר כך – זה כבר יוצא משליטה. וזה מה שאנחנו מתחילים לראות פה.
אני באמת חושבת שצריך לעשות פה חשבון נפש, הדבר הזה הוא תוצאה ישירה של ההסתה הפרועה של הממשלה הזו במשך ארבע שנים כנגד כל המערכת הציבורית ובפרט כנגד השופטים בכל הדרגים ובפרט שופטי בית המשפט העליון. כל החקיקות שראינו שמרסקות את המעמד של בית המשפט העליון. ועדת חקירה – הם אשמים ב-7 באוקטובר, מה לא, לזרוע שנאה והרס; הם אשמים בגיוס חרדים, הם אשמים. יש להם חוק שירות ביטחון, אתם הם אלה שלא מעיזים לעמוד מול הציבור ולכתוב ברחל בתך הקטנה: אנחנו כן עושים חוק שממסד השתמטות. אתם מפחדים, אתם עושים את זה בטריקים ושטיקים. אבל לשופטים, להם יש חוק במדינת ישראל, יש חוק שירות ביטחון, והם עומדים על קיומו, על גיוס, אלא אם כן יש חוק אחר. אז אין חוק אחר, ובואו נסית נגד השופטים. הם אשמים ב-7 באוקטובר, הם אשמים בסוגיית הגיוס ועוד ועוד.
אני באמת רוצה לקרוא מפה – כמובן לשופט סולברג, לחזק את ידיו, ואת כל השופטים. זה לא מגיע לכם כמו שזה לא מגיע לאף אחד מאיתנו. הכנסת הזו מתפזרת בקרוב, זו ממשלה שממזמן היה ראוי שתתפזר, ואני מקווה שנדע לתקן ולשקם.
עכשיו אני אעבור לנושא שבגינו התכנסנו היום. פעם שנייה שאני איתך, לא?
אני אתחיל לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו היום, וזה הטבות המס ביהודה ושומרון. ואני רוצה קודם כול לפתוח בדבריי ולומר ולהדגיש בצורה חד-משמעית: אני מעריכה מאוד את ההתיישבות ביהודה ושומרון, אני חושבת שזה מפעל ציוני, פטריוטי, שחשוב לעם ישראל, שחשוב למדינת ישראל. ולמה אני אומרת את זה? כי הביקורת הקשה שתהיה לי עכשיו על החוק הזה של הטבות המס ליהודה ושומרון ורק ליהודה ושומרון, לא באה ממקום של התנגדות ליהודה ושומרון, אלא פשוט ממקום של הגינות. בימים של מלחמה, כחברה בוועדת הכספים, כשאנחנו צריכים לקבל החלטות כל כך קשות – להצביע, להרים את היד, להגדיל את המע"מ, להטיל מגבלות ולעכב את ההתקדמות של נקודות הזיכוי, לתת מיסים כמו מס רווחים כלואים ועוד ועוד, וכל היום גזרות בשם המלחמה והוצאות המלחמה – אני חושבת שצריך להיות יותר הגונים ולא להשתמש בכספי המיסים שלנו כשוחד פוליטי. אני רוצה להסביר למה אני מתכוונת.
כל הסיפור של הטבות מס, אדוני היושב-ראש, זה מראש כלי מאוד חמקמק ובעייתי מבחינה פוליטית. זה דבר ידוע, אני זוכרת את זה גם מהממשלה הקודמת, כי מאוד מאוד קל להפוך את הכלי הזה לכלי שהוא שוחד פוליטי. הטבות מס לעיר הזו, ולעיר הזו ולעיר הזו, ולהגיד הטבות מס לבייס שלי. ולכן יש פקודת מס הכנסה, ויש כללים מאוד נוקשים איך נותנים הטבות מס. הטבות המס צריכות להינתן משיקולים ביטחוניים ליישובים שנמצאים במקומות ליד גדרות עם כל מיני קריטריונים שהוגדרו בפקודת מס הכנסה, ליישובים מוחלשים שמתקשים, סוציו-אקונומי נמוך, ליישובים שיש מהם הגירה שלילית. ותחת ההגדרה הזאת וההגדרות הללו, תאמינו או לא, כבר היום 35 יישובים ביהודה ושומרון מקבלים הטבות מס.
מה שאנחנו ראינו בוועדת הכספים, באמת, זה היה ששר האוצר הופך את התפקיד שלו ואת הכיסא שלו, דקה לפני פיזור הכנסת, לשוחד פוליטי מלא מלא לבייס שלו. כשאני אספר לכם את סיפור גלגולו של חוק הטבות המס הזה, אתם תסכימו איתי, אני מקווה. ובסוף הכול היה תירוץ, כל היתר היה מה שנקרא תירוצים – לא הצפון, לא ההוא, לא שם. אתם תראו, הכול היה מסך עשן כדי להעביר את הטבות המס. ואני רוצה להגיד לכם שבוועדת הכספים הזו ראיתי הכול, באמת שראינו הכול, נכון, ולדי? ראינו הכול.
יותר מדי. תשעה תקציבים עברנו בוועדה הזו, שהוגשו באיחור, שיא של כספים קואליציוניים, כל תקציב מחדש בימים של מלחמה, כשאומרים לנו: אין כסף לזה, ואין כסף לזה ואין כסף לזה. איחור מחפיר בקביעת הפיצויים לעסקים, וכמובן שעד לרגע זה, עד לרגע זה ממש, אין באמת תוכנית כלכלית אמיתית, למעט ההחלטה שהתקבלה פתאום אתמול באישון לילה – ונדבר גם על זה – בנושא איו"ש.
אחרי שאמרתי שכבר ראינו באמת הכול בוועדת הכספים, מה שקרה עם הטבות המס באיו"ש – אני חושבת שזה באמת כבר היה שיא חדש בוועדת הכספים. לא פחות מארבעה גלגולים עבר החוק המרושל הזה, שזכה להתנגדות משפטית, מקצועית, מקיר לקיר, הגיע בכלל לא כהצעת חוק של הממשלה. פניתי לשר האוצר, אמרתי לו: אתה שר האוצר, למה צבי סוכות צריך לנסח משהו מרושל. הוא אפילו לא טרח לעשות עבודה אצלו במשרד ולהגיד: הינה, אני מגיש את זה כשר האוצר. זה סיפור שבאמת מסמל הרבה מאוד על מה שאנחנו חווינו בוועדת הכספים מבחינת ההתנהלות הפיננסית בממשלה ובכנסת הזו.
בהתחלה כולנו ידענו שהסיפור הזה מתעכב. שר האוצר השתמש באשקלון כבת ערובה, בערים אחרות כבנות ערובה, אמר: אני לא נותן הטבות מס עד שהקואליציה לא מתחייבת לי ליהודה ושומרון. ואז, ברוך השם, בשעה טובה, הוגשה בוועדת הכספים הצעת חוק של חבר הכנסת צבי סוכות. רק מה? היא עשתה משהו שמעולם לא נעשה, היא דרסה את הכללים שהיו היום על הטבות המס, קצת כמו חוק המעונות. לא משנה מה היה עד עכשיו, מהיום כל מי שגר ביהודה ושומרון יקבל הטבת מס. איזה יופי, גלעד, זה לא מזכיר לך את הדיון שהיה היום בחוק המעונות? על אף האמור בכל מבחן הטבה, בכל מבחן תמיכה – אופס, רק אישה שעובדת, אשת אברך, חייב גיוס, תקבל בוננזות. בקיצור, קיבלנו הצעת חוק באמת הזיה. כל מי שגר ביהודה ושומרון, אגב, כל היישובים ביהודה ושומרון, כן? סוציו 9, יישובים שעומדים בתור להגר אליהם, יישובים חזקים וכו'.
400 מיליון שקלים עלות, והדבר הזה כמובן קיבל חוות דעת משפטית קטלנית. אנשי האוצר אמרו: אנחנו לא יכולים להגן על הדבר הזה. באו אנשי כפר ורדים, באו אנשי מעלה אדומים, באו אנשי אריאל, באו אנשי הצפון: ומה איתנו? מה ההבדל? גם אנחנו מאוימים, אם עכשיו מתחילים להמציא את מי שמאוים. שר האוצר הבין שיש פה בעיה, כי מדובר בסוף במשאבים מוגבלים, וכל עוד לא מתקיים פה אף קריטריון מקצועי – היה כאן איזשהו קריטריון עלום של פיקוד מרכז, שאפילו לא ראינו אותו. ובעצם קיבלנו גלגול שני, חוק חדש, שהפעם קודם כול הוריד את הסוציו ליישובים של 6, אם אני לא טועה, וגם קבעו קריטריון חדש – תקשיבו טוב – יישובים עם תחבורה ציבורית והסעות תלמידים ממוגנות, כן? אלה הקריטריונים.
אריאל נדפקה – תסלחו לי על המילה – כי אצלה לא כל הכניסות עם תחב"צ ממוגנת. חלק כן חלק לא – פק, בחוץ. אין מעלה אדומים, אין כפר ורדים, אין יישובי הצפון, אבל מה? זה הוסיף 37 יישובים, שבהם – ואני בדקתי אישית – 72% מהתושבים הצביעו למפלגה של שר האוצר. היועצת המשפטית של הוועדה וגם הגורמים המקצועיים אומרים: אנחנו לא יכולים להגן על זה. יש פה קריטריון עלום של פיקוד מרכז; זה שוב פותח את כל הקריטריונים; אנחנו לא יודעים מה נתוני ההגירה ליישובים האלה; אלו קריטריונים לא שוויוניים ומפלים.
ואז קרה עוד דבר, די מרתק – אנחנו בגלגול שלישי: הגיעו החרדים. מה פתאום הקריטריון הוא קריטריון של תחב"צ והסעות? בבקשה, תשאירו לנו רק הסעות ממוגנות, כדי שעמנואל תיכנס פנימה ועוד. כולנו יצאנו להפסקה, הלכו לחדר צדדי, דרעי שלח את השליח, וככה ישבו ותפרו עוד ועוד יישובים חרדיים.
אבל מה, זה עדיין לא סגר את הסיפור. ואמרו: למה פתאום זה השתנה מתחב"צ לרק הסעות ממוגנות? ויישובי הצפון – צרצרים. כל ראשי הרשויות מגיעים פעם אחרי פעם לדיון הזה, מדברים על המצב הקשה. תבינו, הדיונים האלה היו בימים שהצפון מופגז. הצפון מופגז, והם באים, אומרים: עוזבים אותנו, היישובים מתרוקנים. אני גם רוצה להיות הגונה ולומר שהיישובים האלה בצפון גם ככה כבר נהנים מהטבות מס, והדיון היה רק על להעלות להם את שיעור הטבת המס לאור המצב, צריך גם להגיד את זה, בעוד ביהודה ושומרון הרבה פעמים זה היה יש מאין. ובעצם הם נשארו ללא זה.
שר האוצר מגיע לדיון סוף-סוף בגלגול הרביעי. מגלה שאין לו רוב, ואז פונה גם אלינו, חברי האופוזיציה, ולאנשי הצפון, ואומר להם: אוי, ממש, ליבי איתכם, רחמיי נכמרים עליכם, אני בעד שנרחיב את כל החוק הזה לאנשי הצפון. עכשיו אני נותן כאן הוראה – צבי סוכות, תנסח משהו עד הבוקר. אני באמת לא האמנתי למראה עיניי, וגם אמרתי לו את זה בוועדה: תגיד לי, אדוני, אתה צוחק עליי? אתה מבין שאתה שר האוצר של מדינת ישראל? היית אמור לעשות את העבודה שמכניסה את יישובי הצפון מראש, ולא בדיעבד כמס שפתיים. אתה מגיע לוועדה ואומר: תעשו את זה עד מחר ונצביע בעד? ככה עובדים?
הרי באמת, מ-7 באוקטובר, כל התפיסה של מהו יישוב מאוים, וכל הגדרות והקווים והמפות – היו צריכים לעשות בהם שינוי אסטרטגי. היית צריך להקים צוות מקצועי שיבחן מחדש מהו יישוב מאוים במדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר. כי הכול הוגדר במקור לפי פלישות, לפי קרבה לגדר, ועכשיו אנחנו כבר יודעים שאנחנו בעולמות של כטב"מים, של טילים. במקום שתעשה עבודה רוחבית לכל המדינה, תתקן את הכללים האלה, תתעלה לגודל התפקיד האחראי והחשוב הזה שקיבלת – אנחנו באים כמו בשכונה, יאללה יאללה. יוצא, מוסיף, אומר: עליי, הכול יהיה בסדר.
צריך גם לציין בהגינות את יו"ר ועדת הכספים חנוך מלביצקי, שראה את העוול הזה, ואמר: אני אנסה להכניס את יישובי הצפון, דרך הסתייגות. שוב, הזיה. הוא מהקואליציה, הוא מהקואליציה. למה לא לעשות את זה בדרך המלך?
ואז אנחנו כולנו חשבנו שמדובר פה באיזה פלופ – וכך היה. ברגע ששר האוצר יצא התחילו לכתוב את החוקים, התכנסנו למוחרת והבנו שנתנו הגדלת הטבת מס רק ל-0–2 קילומטרים מהגדר, ואוי ואבוי, קומץ, 95% מהיישובים בצפון הם ללא הגדלת הטבת המס. מושב כמו מושב בצת, שהוא 2.1 – 0.1 מהקו שסרטטו – נשאר בלא כלום. ראשי הרשויות מתפוצצים, צועקים: רימיתם אותנו, הבטחתם לנו. ובאמת, אני שואלת אתכם, הם לא עוברים מספיק? הם לא עוברים מספיק, שהם צריכים לכתת רגליים לירושלים באמצע הפגזות, ולבוא ולהתחנן ולקושש ולבקש, ובכל פעם להרגיש שיורקים להם בפרצוף?
אבל מה? יושבים שם אנשים – אני זוכרת, גפני ישב מולי ואמר: לא נורא, בואו נצביע בינתיים על מה שיש. כי היישובים החרדיים נכנסו, ויהודה ושומרון נכנסים, וככה נראה השימוש בכספי המיסים שלנו בימים של מלחמה.
ואת הדפוס הזה ראינו גם היום, בחוק המעונות. אותו הדבר, כן? אותו הדבר. יש כללים, במשך השנים כותבים נוהלי תמיכה, מנסים לעודד משפחות לצאת לעבודה – לא לעודד אברכים חייבי גיוס ולעקוף חוק גיוס – ואז באים עם איזה חרטוט שאומר: על אף האמור בכל דין – בום – נלך לפי המצב התעסוקתי של האישה ונממן את האברך שלה, ש-70% מהם עובדים בשחור – גם יגנוב מיסים וגם נממן אותו: גם היא תהיה בניקוד המקסימלי בשער הכניסה למעונות, כי הרי אין מספיק מעונות ציבוריים; וגם בחישוב הניקוד לפי מבחן הכנסה לנפש – הם מרובי ילדים – שיקבלו. כשאני שואלת איך יכול להיות, איך זה מסתדר עם זה שהממשלה הבטיחה לתעדף מילואימניקים – כתוב כאן: על אף האמור בכל נוהל, אז זה דורס את הנוהל שמעדיפים מילואימניקים. שוב – צרצרים.
אני רוצה להתכנס לסיום, ולומר לך שמה שאנחנו ראינו בדיון בוועדה הזאת הוא באמת שוחד פוליטי. אני חושבת שלא צריך להיות נגד ההתנחלויות או נגד יהודה ושומרון כדי לבוא ולהרים את היד ולהגיד: יש פה עוול. כשאנחנו נצטרך להצביע על עוד מיסים ועוד גזרות, כי באמת כולנו יודעים שישראל נכנסת לעשורים של הוצאות ביטחון כל כך גדולות, צריך להיות הגונים. צריך להיות הגונים עם כל עם ישראל, וצריך לשים את הכסף שלנו בצורה חכמה, ולא כשוחד פוליטי. היו 35 יישובים ביו"ש שבאמת היו זכאים להטבות מס – לעשות עבודה על כל מדינת ישראל, ולעשות את זה בצורה ראויה והגונה.
שמעתי שאתמול הממשלה הזאת סוף-סוף, באישון לילה, העבירה החלטה על הצפון – הבנתי שהיו שם שלושה שרים, או אני לא יודעת כמה, 13 מיליארד שקלים. ופה, תראה, פתאום מתחבא סכום של הטבות מס לצפון. הטבות מס לצפון.
ואני רוצה לשאול אותך, אם הכנסת הזאת מתפזרת בעוד שבועיים, מתי הם יראו את הכסף הזה, החבר'ה האלה בצפון? איך זה יקרה? למה זה נעשה ככה? אנחנו כולנו יושבים פה באישון לילה, העיקר מהר מהר לגמור את יהודה ושומרון, אבל הם באמת מבוזים. אני אגיד לך את האמת, אנחנו נאמין לזה כשנראה את זה. כי כבר שבענו מניירות וניירות ומכל חוסר הביצוע הזה, גם ביחס לצפון וגם ביחס לאזורים אחרים בישראל.
אז זהו, היה לי חשוב לספר את השתלשלות העניינים בוועדת הכספים, כי אני חושבת שהיא סמל להרבה ממה שלא ראוי בהתנהלות של הממשלה הזאת בימים של מלחמה – חוסר מקצועיות, חוסר רצינות, חוסר ערבות הדדית ודוגמה אישית לכל אחד ואחד במדינת ישראל. אני מקווה שהדברים שלי שכנעו. תודה רבה.
2,178 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.