כישלון מוחלט של הממשלה

למה רק 40 שניות, זו הבעיה. אני אתחיל מהסוף, ברשותך. כרגיל, חבר הכנסת קריב, הרב קריב שליט"א, עולה לכאן.

אני אענה לך אחרי זה, בדקה.

בא, מדבר – כרגיל, שמעתם אותו – בגסות רוח, באלימות. דרך אגב, בכל נאום שלו משתרבב בערך 40 פעם מושחתים, מושחתים, בלי קשר לכלום. באמצע מלחמה הוא תוקף את הממשלה ואת צה"ל. אנחנו נמצאים כבר שלוש שנים במלחמה קשה ביותר, כל המדינה נמצאת שם, יש לנו אתגרים עצומים שמעולם לא היו, אבל הוא יודע להגיד, עולה לכאן: לא ניצחנו את החמאס ולא ניצחנו פה ולא ניצחנו שם ולא עשינו באיראן. זה בן אדם, אזרח ישראלי, חבר כנסת במלחמה, שמדבר ככה אל חיילי צה"ל שהיום נלחמים. ככה הוא מעלה להם את המורל, האידיוט הזה.

חוזר בי מהמילה אידיוט, למרות שזה ככה באמת.

אתה יודע מה, קבל, אדוני היושב-ראש.

לא חשוב. זה פשוט מרתיח אותי, בגלל שזה מעולם לא קרה. זה שובר כל קונסנזוס. אנחנו נמצאים במלחמה, וחיילי צה"ל – עולה כאן, מדבר על הרחפנים, מדבר על מנהרות, מאשים את ראש הממשלה נתניהו שלא עשה דבר וחצי דבר. הרי אתם הייתם לפני כשלוש וחצי שנים בממשלה, מר קריב וחבר מרעיו. לא ראיתי שעשיתם משהו מיוחד. אתם רק המלצתם להכניס יותר עזתים. דרך אגב, זו הייתה תמיד התפיסה של מרצ, שלך ושל מפלגת העבודה ושל השמאל: ככל שניתן להם יותר כסף, נכניס יותר עובדים, תהיה להם יותר רווחה – ככה הם בעצם יהרגו פחות יהודים. זו הקונספציה שאתם בניתם אותה עשרות בשנים.

אני רק רוצה להזכיר לו שמי שהביא את הסכמי אוסלו – וזה תחילת כל הסיפור הזה – זה ראש הממשלה דאז רבין, זו מפלגת העבודה ופרס, הם היו החולמים באספמיה, ומשם הכול התגלגל שלב-שלב, לאט-לאט, והגענו לאן שהגענו מול חמאס. דרך אגב, אני לא רואה את הרשות הפלסטינית שונה מהם בתפיסת עולמה.

ואיך אמר היושב-ראש שלו? צה"ל הורג תינוקות כתחביב. אמר את זה יאיר גולן ברדיו. יאיר גולן אומר גם שבאמת באותה תקופה שהוא היה אלוף בצה"ל – שמעתי אותו אומר בראיון שהוא אומר שזה נכון צבאית להפריד בין עזה, ששם חמאס, לבין הרשות הפלסטינית.

לכן אני אומר, מר גלעד קריב, כשאתה עולה כאן, אתה מטיף, באמת, אתה גם מדבר בהרבה ארס, זעם, אני לא יודע מאיפה זה בא לך. כולך באמת מפעל תרעלה אחד שלם. גם כשאתה מדבר, אתה כל היום רק מקלל, מטנף, ואין לך מושג על מה ולמה. כל מילה שנייה שלך: אתה מושחת, אתה גנב, אתם ככה, אתם ככה. אתה באמת לא ראוי לתגובה בכלל, אבל מרוב שאתה – אתה פשוט הוצאת אותי מאיזון בזה שבכלל דיברת על חיילי צה"ל בהקשר של הממשלה. אל תשכח אף פעם שצה"ל נלחם ועושה כמיטב – חיילינו, אלו ילדינו, הם בוודאי עושים את המיטב שהם יודעים לעשות, בהקרבה עצומה, כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. אני מקווה שעל זה אין מחלוקת. ובוודאי הם עטרת ראשנו, ואנחנו שמים אותם על ראשנו והם גאוותנו.

עכשיו, ברשותך, אני רוצה לחזור ולענות לחבר הכנסת מיכאל ביטון. אני אתן תשובה אחת. מיכאל, תראה, מהיום הראשון שנכנסנו לממשלה הזאת והקמנו אותה, אנחנו היינו לא לגיטימיים בעיני השמאל. אתה יודע את האמת. מהיום הראשון. הפגנות, מריבות, לא הצלחנו להעביר חוק אחד, אמיתי, שנגע בסוגיות של משילות; לא היה מינוי אחד שלא הגיע לבג"ץ; לא הייתה כמעט החלטת ממשלה שלא הגיעה לבג"ץ; דרך אגב, לא היה אף פעם יועץ משפטי שרוב החלטותיו היו החלטות שלא תומכות בממשלה. מדי פעם, אתה יודע, יועץ משפטי, פעם בארבע שנים היה לו אירוע אחד, שניים – אני לא זוכר מתי היא תמכה בממשלה.

אני רוצה להגיד לך משהו. החוק לרפורמה בתקשורת כבר שנה וחצי, שנתיים, נמצא בכנסת. אני רוצה לספר לך עוד סוד קטן, חבר הכנסת ביטון, מיכאל.

אני עובד כבר שנתיים וחצי על חוק החברות, שנתיים וחצי. גיל לימון עיכב לי את זה שבעה חודשים – לא באופן חוקי, בנסחות. רק אתמול הצלחתי לשבת איתם. אלה לא דברים שצצו אתמול, צריך להבין את זה. יש כאן היסטוריה של ארבע שנים שבעצם לא מאפשרים לממשלה ולחברי הממשלה לקדם חקיקה, פקיד לא מאפשר. ואני אומר, רבותיי, הרי ממילא יש את הג'ינג'י, וזה יגיע לבג"ץ, אבל אפילו לחוקק לא נותנים לך. לכן אני מסכים איתך באופן בסיסי, אבל אתה רק צריך להסתכל על הרצף. זה לא משהו שקרה אתמול. אנחנו נמצאים בהליך הזה כבר ארבע שנים.

לכן אני מאמין, בעזרת השם, שהבחירות האלה שיבואו עלינו לשלום – אדוני היושב-ראש, אני רואה אותן כסוגיה של משאל עם: האם יש פה דמוקרטיה במדינת ישראל כמו שאנחנו חושבים שצריכה להיות או כמו שהשמאל חושב שלא צריכה להיות? האם הכנסת יכולה לחוקק חוקים או לא? האם הממשלה יכולה לקבל החלטות או שבית המשפט העליון מנהל לנו את כל המדינה? דרך אגב, זה הרגע. גם, איך אמר ברק לא מזמן באחד הראיונות – אני מדבר על אהרן ברק: הבחירות זה המבחן שלנו. אני מסכים איתו. אני לא מסכים איתו כמעט על כלום, וזה – בוודאי. כל משטר, כל ממשלה שנבחרת יש לה את הפררוגטיבה לקדם כל חקיקה שהיא רוצה. היא לא צריכה לקבל הכשר מהשמאל.

ארבע שנים חיבלתם בעבודת הממשלה. זה מה שהיה פה. כל הצעת אי-אמון – ממתי במלחמה בכל שבוע אני עולה לענות כאן על איזה ארבע, חמש הצעות אי-אמון בממשלה? חוסר תפקוד הממשלה, ראש הממשלה מושחת, אשתו מושחתת, השר הזה מושחת, שר הביטחון, כל השרים – כשחיילי צה"ל נלחמים בגבולות ובכל יום קורה לנו אסון. מתי זה קרה אי פעם, מאז קום המדינה ועד היום? רק אתם מרשים לעצמכם לעשות דברים כאלה, אין לכם כבוד. אין לכם כבוד לצבא, אין לכם כבוד לחיילים, אין לכם כבוד למשפחות, כלום.

דרך אגב, כשהאויב רוצה להרוג אותנו, הם ביניהם מתלכדים נגדנו. הרי זה מה שמלכד אותם נגדנו – ברגע שהורגים יהודים הם מפסיקים להתווכח ביניהם. מתלכדים. בוודאי, יש יהודים שעכשיו זה הזמן להרוג אותם, עזוב את הבעיות הפנימיות שלנו, בוא נלך להרוג אותם.

ופה קורית תופעה בלתי נתפסת, שמעולם לא הייתה: אנחנו קוברים את ילדינו כמעט בכל יום, ובכל שבוע עולים לפה ומטיחים בממשלה ובצבא – הרי בסוף, מי נלחם? הממשלה? ראש הממשלה לא מחזיק עוזי ונמצא שם, אלה החיילים של כולנו, הילדים שלנו. הם עושים את המקסימום, אין להם שום מגבלה, אף פעם – נהפוך הוא.

כל הרעיונות שצה"ל מביא וחושב ובוודאי – יושבים שם אנשים מטובי הארץ, טובי העם, שכל היום שוברים את הראש: איך אנחנו מתקדמים; איך אנחנו מביסים את האויב יותר; איך אנחנו נותנים פתרונות לבעיות שעלו. הוא מדבר על הרחפנים – הרי הוא לא מבין בכלל מה זה. הוא לא מבין שלא מדובר בטכנולוגיה, זה – מאוד מאוד מאוד מיושן. אנחנו כבר הגענו לפה, בשיא הטכנולוגיה – אמרתי, זה הזכיר לי את סיפור הסאגרים שהיה במלחמת יום כיפור, עם הכבלים. אז בוודאי, כשאתה מתקדם ואתה מפתח מערכות הרבה יותר מפותחות, רציניות, ופתאום מישהו מביא לך איזה כדור M16 ויורה – זאת טכנולוגיה שהיום כמעט לא קיימת בשדה הקרב, ולכן עכשיו אתה צריך לעבוד עליה, לא חשבת שהיא תהיה.

אבל גם לזה יהיה פתרון. בכל יום הצבא מפיק לקחים. בכל יום – ברמה הטקטית בוודאי – בכל יום מערכות הביטחון והחברות הביטחוניות במדינת ישראל, אם אלו הממשלתיות ואם לא, עובדות על פתרונות. יש אלפי מוחות שכל היום שוברים את ראשם איך אנחנו מביאים פתרון.

עולה לי הבן אדם הזה לפה – אתה יודע, תלוש. אני לא אחזור על המילה שאמרתי – תלוש מהמציאות. רבאכ, מה. הוא בא, נאם פה ברשף, יצאו לו אש, גופרית, זפת ורעל מהפה. בשורה האחרונה, אני שואל את עצמי, מה הוא הועיל, מה הוא הוסיף לנו באיזשהו משהו? אחדות?

מיכאל, אני לא עונה פה אף פעם לאנשים סתם. אני רק משיב על מה שהם אמרו. אני מעולם לא תקפתי בן אדם סתם. אני יושב פה 40 דקות, שומע בעיקר את 10 הדקות האחרונות שלו, ולא מצליח להבין איך זה יכול להיות שחבר כנסת יהודי, פה, עולה לדוכן הכנסת וככה מדבר. אז לכן אני אומר לך, זה לא בא בחלל ריק. ולכן, אנחנו לא מקדמים איזושהי חקיקה קונטרוברסלית בגלל שנזכרנו בה לפני שבוע. אני אגיד לך יותר מזה. אתה טענת איזושהי טענה שבסוף היא לא נכונה גם ברמת העובדה. איך אתה אומר? אולי זה טוב לנו לבחירות. אנחנו לא צריכים את חוק התקשורת לשם. אנחנו כבר ארבע שנים מצויים במקומות האלה. אין שבוע שאין בג"ץ. אין שבוע שאין ג'ינג'י, לא ג'ינג'י, כאלה ואחרים. בית המשפט העליון עוסק, בעיקר בבג"ץ, בסוגיות – או ערבים או שמאלנים נגד הממשלה. זה כל מה שקורה. דרך אגב, אין לו זמן לעסוק בשום דבר אחר חוץ מזה. אז לכן אני לא מקבל את מה שאתה אומר, בהגדרה. זה לא הוגן.

לא, אני אומר, זה לא הוגן, מה שאתה אומר, בגלל שזאת לא הכוונה שלנו. אתה יודע שזאת לא האמת. בוודאי ובוודאי, חוק תקשורת כזה – אני לא מכיר אותו מספיק. יכול להיות שיש חלקים ממנו שצריך לתקן, אני לא מכיר. אבל עבדו עליו – כשהייתי שר התקשורת, דיברו איתי אז.

יכול להיות. אני אומר כזה דבר: בגדול, זה חוק שעבדו עליו פקידים, יועצים משפטיים, בתוך משרד התקשורת, עם שר התקשורת. זה חוק שאתה בונה אותו כמעט שנה, שנה וחצי.

יכול להיות. אני אומר גם, יכול להיות שכל אחד רואה את זה מזווית שונה. יכול להיות שחלקים ממנו לא טובים, גם יכול להיות. אבל בוודאי ובוודאי, אתה לא אומר: תשמע, עכשיו לפני בחירות, שבוע, בוא נביא אותו כדי שבג"ץ יפסול אותו. עזוב, אנחנו מקבלים כל יום מבג"ץ על הראש בכל מיני סוגיות. אז לכן זה לא רלוונטי, ואני חושב שזה לא הוגן.

אני רוצה להגיד לאחמד טיבי: לגבי הסיפור של השילוב של הערבים – אני מסכים איתו. בעיניי, בקטע האזרחי, אדוני היושב-ראש, באמת באמת, אמיתי – גם חונכתי ככה וגם זו התפיסה שלי – לא צריכה להיות שום הבחנה בין יהודי, מוסלמי, נוצרי, צ'רקסי, בנושא האזרחי. ההבדל בינינו נכנס רק כשנכנס הנושא הלאומי. אבל אם לא היה הנושא הלאומי, בוודאי, אין שום ספק – ובכלל, צריך להבין, התרבות הערבית יותר קרובה למזרחים בתרבותם. אנחנו גדלנו במדינות ערב, ההורים שלי.

כן, כן. סבא שלי לא ידע – הוא היה מדבר איתי רק ערבית, הוא לא ידע עברית.

לכן, בוודאי ובוודאי, אין שום ספק שבמישור האזרחי אני לא רואה שום סיבה שהשילוב שלהם – אני יכול לומר דבר מאוד פשוט, ואני מניח שעל הנושא הזה כמעט כולנו מסכימים. אבל אני אומר לכם באחריות, בתחושת בטן: שילוב החרדים לא מגיע אפילו לזה. וכאן, מצד ימין, היום הם: מה פתאום לשלב אותם? השנאה אליהם היא פי אלף. לא משנה שהם יהודים, הם רואים צבעים. אני לא רואה צבעים.

פה רואים צבעים, לפיד וחבר מרעיו, ולא רק הוא. בוודאי קריב, שבא לי עם הרפורמים להרוס את היהדות. כשאנחנו נסענו ופגשנו את הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, קם שם מנכ"ל הקהילה, ואומר לי – אז בדיוק עשינו את מתווה הכותל, שרצינו לעצור אותו: תשמע, 70% מהילדים שלנו מתבוללים, וה-30% שלא מתבוללים מאבדים את הקשר לארץ ישראל. אמרתי לו שבמקרה, ביום שבת – אתה שומע, מיכאל? – אמרתי לו: הלכתי עם ז'קי לוי לבית כנסת של אורתודוקסים להתפלל. דרך אגב, לא הבאנו אותם איתנו מהבית במזוודה, הם שכנים שלך.

ז'קי היה איתי במשלחת.

ואמרתי לו: תשמע, אתה לא תאמין, שם אף אחד לא מתבולל ושם אף אחד לא צריך להסביר לילד מה הקשר שלו לארץ ישראל. זה לא שהבאנו אותם – הוא שכן שלך, יכול להיות שהוא עובד איתך במפעל. אז אתה מבין שהבעיה זה החינוך, אתה מבין שהבעיה זה התפיסה. ולכן אמרתי לו, יש לי כאב לב עצום. אני חושב שהפתרון היחיד שתעשו – תעלו לארץ, אחרת נאבד מיליוני יהודים, ככה, בלי כלום, סתם.

אז עולה לי פה הרב הרפורמי, וזה מה שהוא עושה, נלחם בשורש של היהדות, בעצם, וביסודות של היהדות האותנטית. איך פעם אמרתי לו? רפורמה יש במפעל שימורים, לא בדת. דת זה דת. אם אתה מאמין, אז אתה מאמין בקדוש ברוך הוא, אתה מאמין בתורה, אתה מאמין בהיסטוריה היהודית ובעם ישראל. ואם אתה לא מאמין, אז אתה לא אמור להאמין בכלום.

אז אני מבין מי שלא מאמין, ובוודאי אני מבין את המאמין, אני מבין את הלוגיקה. אני לא מצליח להבין בן אדם שאומר: תקשיב, אני עושה רפורמה בדת. הרי זו שאלה ערכית, היא בכלל לא קשורה לרפורמה. אני מניח תפילין לא בגלל שאני מבין למה. כתוב, אז אני מניח. אם אני יהודי מאמין, אז אני מניח, אני עושה. לכן, הם רוצים בעצם להרוס לנו – אמרתי לו: אתם רוצים, ואתה מתעקש להרוס לנו כאן את החינוך של הילדים שלנו ואת היהדות פה, בארץ ישראל, כשיקומו כאן ילדים ולא יבינו בכלל מה זו הדת.

אחמד טיבי, אני רוצה לומר לך, לכן אתה צודק בעסק הזה. מה שאמרת לגבי הבכירים במשרד הדתות, מישהו סימס לי – שניהם מוסלמים, יש לי את השמות, וככה צריך להיות.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך – בשבוע שעבר קיימנו ישיבה; אני יושב-ראש הוועדה לבחירת קאדים, ואני אמרתי לחבריי המוסלמים: אני לא מתערב במי שאתם בוחרים, אתם תבחרו, תגיעו להסכמה ביניכם, וכל מה שאתם תסכימו מקובל עליי. אני לא רואה את עצמי פטרון שלכם, אתם תבחרו, אני מכבד אתכם. יש לי שני תנאים. אחד, שאלתי אותם: אצלכם בדת אפשר שתהיה קאדית? אמרו לי: יש לנו. אמרתי: אז אני מבקש שמתוך הארבעה אחת מהן תהיה אישה, קאדית. ודבר שני, כרגיל, צריך לקבל חוות דעת מגורמי הביטחון אם הבן אדם, מה שנקרא, עומד בקריטריונים, כמו כל שופט במדינת ישראל, שבסופו של דבר לא פוגע, ובוודאי מערכת הביטחון לא חושבת שהוא פוגע ביסודות של מדינת ישראל.

יש מחסור. אז היום מינינו ארבעה. אנחנו התאמצנו מאוד והבאנו עוד תקן, בגלל שחשבתי שחסר להם; וברוך השם, בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נשלים את הבחירה של החמישי.

ואת זה עושה דוד אמסלם. מעולם הם לא עזרו לכם. למה אני מזכיר את זה כאן? בגלל שאני עונה לשאלה של אחמד טיבי, בגלל שלי באמת חשובה האוכלוסייה הערבית, לנו בליכוד זה חשוב. אנחנו, בוודאי המזרחים, לא רואים צבע – אזרח זה אזרח. ולכן נאבקנו על זה. אני נאבקתי על זה שתהיה אישה, אני נאבקתי על זה שלשכת עורכי הדין תשלח נציגה שהיא אישה, והם לא עשו את זה.

ולכן אני שמח לפחות בתרומתי הקטנה פה, שקידמנו נושא מאוד מאוד חשוב, שבאמת זעק. האוכלוסייה שהכי נפגעת כאן זה דווקא הנשים במגזר הערבי, שהן משוועות לסיוע, ואני סברתי ועדיין סובר שצריך להגביר שם את הקאדיות, בגלל שבסוף, כשאישה שומעת אישה, היא מבינה גם את התרבות והיא מבינה את הכול.

זה לא קשור. אני שאלתי אותם אם מבחינתם, בדת, במסורת, זה מקובל. היו אומרים לי: לא מקובל – לא עושה. אמרו לי: דודי, יש לנו כבר אחד ומקובל עלינו. אמרתי: בבקשה, אז אני מבקש. אם זה במסגרת הכללים, אז אני מבקש לעשות את זה.

תראה, אני רוצה לענות ברצינות לאלעזר שטרן. אלעזר שטרן דיבר על המשט. דרך אגב, אני מסכים איתו, עם כל מילה. ראש הממשלה גם הוציא הודעה בעניין הזה. אין ספק, אני לא מבקר חברים שלי בממשלה, אני לא משגיח הכשרות שלהם, עם ישראל רואה את זה. אין ספק – ושמעתי גם את שר החוץ ואני מסכים איתו – אין ספק שנגרם פה נזק לא פשוט למדינת ישראל, בוודאי בזירה הבין-לאומית. אני מצר על כך. אני לא אחראי על כל בן אדם בממשלה. כשאנחנו מקימים קואליציה, ואתם לא רציתם לבוא איתנו ואמרתם: רק לא ביבי, היינו צריכים להקים ממשלה בסוף. יש מדינה. אז זאת היא התוצאה לפעמים.

לכן אני אומר, אני באופן אישי גם מציע לבן גביר לחזור בו מהדבר הזה, לפחות להתנצל. לא על המשט, הם לא מעניינים אותנו, אלה בוודאי עוכרי ישראל. זה לא הסיפור. גם לא צריך לרוץ ולעשות סרטון על כל דבר כזה וכזה. זה לא תורם לנו במדינה כלום. להפך, יש מספיק שונאי ישראל שלוקחים את זה והופכים את זה עלינו ועל היהודים שגרים באותן מדינות. אז יכול להיות שאתה מקבל כמה קולות כאן, אבל הנזק המצטבר במדינת ישראל ומחוצה לה, לכלל היהודים, הוא נזק פשוט בלתי נתפס. בוודאי אין הצר שווה בנזק המלך. לכן אני מקווה שהוא יחשוב על זה, וימצא את ההזדמנות איך לחזור בו מהעניין הזה.

לגבי הסיפור – אני לא רוצה להיכנס. דרך אגב, אותו חייל שאמר לך לגבי הקונספציה – אתה יודע, יש הרבה אנשים במדינת ישראל שיש להם כל מיני מחשבות, אני לא נכנס לזה. אבל אני לא חושב כמוהו. אני חושב שבסוף אנחנו מדינה, מדינת חוק. אנחנו צריכים לעבוד באופן מושכל, אנחנו אי קטן בכל העולם, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון גם את אומות העולם, מה הן חושבות עלינו, כן.

דרך אגב, כשהוא דיבר על כל נושא ועדת החקירה שעולה לנו בדם – אני לא מסכים איתו בעניין הזה. חבר הכנסת שטרן, צה"ל עושה תחקירים טקטיים ועשה אותם מהיום הראשון. לא צריך אישור מאף אחד. דרך אגב, גם היום עושים. לגבי ועדת חקירה ממלכתית או ועדת חקירה לאומית – אנחנו רוצים ועדת חקירה לאומית, בגלל שאתם מכירים את המשחק, אתם מכירים את הנושא. חבל להתווכח על זה. אם היינו סבורים שבית המשפט העליון זה לא מפלגה שנמצאת בערך באזור מרצ לשעבר, בוודאי לא היינו טוענים שום טענה. גם בית המשפט העליון, כפי שאמרתי, החלטותיו, פסיקותיו ובוודאי מה שקרה בתקופה האחרונה, צריך גם הוא להיבדק במסגרת כל ועדה שתוקם.

לסיום, אני רוצה לענות לחמד עמאר, שהעלה סוגיה חשובה מאוד. אני לא רואה את זה כפונקציה של ממשלות. אנחנו השקענו גם דיון עם הממשלה. דרך אגב, אני רוצה להגיד לו: חמד עמאר, ראש הממשלה הנחה, הקים צוות מקצועי והנחה בראשות היועמ"שית לקיים – לדעתי, עד כמה שאני זוכר – פעם בשבועיים דיון. שלח את נציגו רואי כחלון, כן? אבל ממה שקראתי, היועמ"שית מעולם לא הזמינה את רואי כחלון, ועשתה כמה דיונים ספורים בעניין. בקיצור, האישה עושה מה שהיא רוצה בכל תחום, בכל נושא. פשוט התנהגות מופקרת של פקיד. אני 30 שנה פקיד, מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת שפקיד קם בבוקר, מצפצף על כל העולם, עושה רק מה שהוא רוצה. אז לכן אני מסכים.

דרך אגב, היא מתנגדת למעצרים המינהליים של ארגוני הפשיעה בגלל שהיא אומרת שהיא רוצה שיחקרו גם פוליטיקאים בהאזנות סתר או בהאזנות עם רוגלות. לא הבנתי, מה הקשר בין אחד לשני. אני חושב שנגד ארגוני הפשיעה צריך להילחם, כפי שאמרתי, גם בממשלה וגם פה, לא פחות מאשר בארגוני הטרור. זה בדיוק טרור לכל דבר ועניין, גם בגלל שהתוצאה שלהם בסוף זה גם רצח של הרבה מאוד אנשים, ישראלים חפים מפשע שלא עשו כלום. לכן אני רואה את זה כמחדל שלה. היא מפריעה לממשלה גם בסוגיה זו.

אדוני היושב-ראש, לפני שאני מסיים אני רוצה לשאול – האמת היא שאני כבר לא יודע את מי לשאול. סוגיית הפצ"רית, מי מטפל בה? לא הצלחתי להבין עד היום. קרה לנו אירוע, אחד החמורים במדינת ישראל. אני רואה אותו כמעט ברמה של בגידה במדינה. אני גדלתי במדינה, נולדתי כאן, אני לא זוכר אירוע שעשה נזק כל כך גדול למדינת ישראל – דרך אגב, קצת יותר מהסרטון של בן גביר. האישה, דרך אגב, הודתה שהיא הדליפה וכו'. עדיין היא אלופה בצה"ל, מקבלת משכורת מצה"ל כאלופה וכו' וכו'.

זה דבר שלא מתקבל על הדעת. את אוריך ידעו לזרוק לתוך חדרי המעצר של השב"כ בצינוק. כל מה שקשור לכל איש או שר בליכוד, רק תספר איזו בדיחה לידו או תכתוב בעיתון משהו – למוחרת היועמ"שית מנחה את מר בלט: נא לזמן אותו לחקירה. פה יש לנו אירוע דרמטי שמתפתח מול עינינו כבר כמעט שנתיים. מה קורה עם זה? באמת, כשר בממשלה אני לא יודע מה קורה עם זה, הממשלה לא יודעת מה קורה עם זה. זה יכול להיות רק בממשלת ישראל, רק בסירוס של ממשלת ישראל על ידי אותו עמית, שלקח לעצמו את התפקיד, ואותה יועמ"שית. זה פשוט לא נתפס.

דרך אגב, שמעתי – אני לא יודע אם זה נכון או לא אבל אם נכון, זה חמור – אולי הצבא מממן לה גם את הייצוג שלה. הרי מדובר בעבריינית. קודם כול, אם זה לא נכון, אז אני לא אומר כלום. אבל אם זה נכון – חמור שבעתיים. לא הבנתי, כל אחד שהוא עובד מדינה ושודד מחר את בנק לאומי או גונב טנק מצה"ל, אז אנחנו באים ונותנים לו גם ייצוג? שתפנה לסנגוריה הציבורית, כמו כל אזרח, אין שום בעיה. אני אומר, אם זה לא נכון אז בוודאי לא אמרתי, אבל אני חושב שגם אם יש אפילו טיפ-טיפה קמצוץ שיכול להיות שזה נכון, אני חשבתי שזה נכון להעלות את זה כאן.

לסיום אני רוצה לומר, אני שמעתי בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, שמשטרת ישראל בעצם חוקרת או אמורה לבדוק – כל חקירה מורכבת מתחילה בבדיקה – את ערוץ 14 לגבי חשדות לפגיעה בשמם הטוב, הסתה ובעצם המרדה והסתה לאלימות. דרך אגב, מר בלט, אני רואה רק ערוץ 14. מעולם לא שמעתי שם הסתה לאלימות. אני מבין שאתה הפכת להיות כלי פוליטי פר אקסלנס, כאילו אין לך שכל, אין לך כלום במוח. אומרת לך היועמ"שית: תעשה ככה – אתה עושה. ככה פתחתם את החקירה נגד סוויסה, משה סוויסה, זיכרונו לברכה, בגלל שלדעתה הוא לא מילא איזו רובריקה בטופס של מכרז. ככה אתם עוצרים את כולם. ככה אתם עוצרים – רק תגיד את מי: שרים, אנשי ליכוד.

אז אני חושב שכאן נחצה קו אדום, בוודאי ובוודאי כשמדובר בערוץ התקשורת היחידי, דרך אגב, בימין, בטלוויזיה, בממד הטלוויזיוני. אני מבין שמר גולן רוצה לסגור אותו בגלל שהוא לצנינים בעיניכם. אני אגיד לכם מדוע – בגלל שפעם ראשונה אזרחי מדינת ישראל מבינים מה קורה במדינה. עד שערוץ 14 לא היה, לא ידענו. את כל השקרים שלכם אכלנו. איך אנשים היו אומרים? שמעתי בטלוויזיה. כשערוץ 14 בא לעולם הוא הציל את הדמוקרטיה הישראלית. מי שרוצה, רואה אותו. מי שלא רוצה, לא רואה. שאר הערוצים היו כמו פרבדה: השלטון אומר להם מה, והם עושים מה בראש שלהם, והאזרח בבית מקבל אינפורמציה שחלקה היא גם שקרית, והוא אוכל את זה. הוא לא יודע, גם אין לו מי שיאזן אותו. היום, ברוך השם, במדינת ישראל יש לפחות ערוץ אחד, ערוץ אחד – לא ארבעה – אחד, שנחשב לערוץ ימני, והוא לצנינים בעיניהם, שיגע אותם. גם ערוץ 7 – אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת ביטון: הרי בזמנו היה אייבי נתן עם הספינה. השאירו אותו שנים בים, מחוץ למים הטריטוריאליים; כשערוץ 7 פתאום התחיל לשדר מהים, שלחו להוריד אותו.

לא זוכר.

נכון, נכון. לא, הוא היה מנכ"ל הערוץ. נכון. אז לכן אני אומר שגם פה, עצם המחשבה שראש אגף החקירות במשטרה, אני שומע שהוא עושה בדיקה על עיתונאים מערוץ 14, ולא עיתונאי, עיתונאים, לחקור אותם באשמה של הסתה לאלימות והמרדה – תבין טוב, אנחנו בממשלה, כל השמאל נגדנו עם כל המערכות, כולל בתי המשפט, והוא ממריד, תבין. הוא ממריד נגד מי? לא הצלחתי להבין. בסוף ההמרדה היא נגד הממשלה. והמשטרה לא מוציאה הודעה שלא היה ולא נברא – יש בדיקה, אמרו לנו לבדוק.

לכן אני רואה את זה, דרך אגב, כקו אדום בורדו. מר בלט, אל תבזה את משטרת ישראל. אתה שפוט שלה באופן מלא, שנינו יודעים. אתה עושה דברה באופן מלא. הרי זה הסיפור שם. הרי גם כשהיו מקומות שמשטרת ישראל אמרה: על מה נחקור, על מה נחקור? את אוריך על מה נחקור, אין מה לחקור. אמרו: לא, תחקור.

אז לכן אני רוצה לומר לך, מר בלט, משטרת ישראל צריכה לעשות את תפקידה בלי קשר לייעוץ המשפטי. היא לא קשורה אליו. אמרתי פעם – אם אני הייתי השר לביטחון פנים, לא הייתי מאפשר לשום שוטר להיפגש עם הפרקליטות. יש משרד המשפטים, שיעבוד משרד המשפטים; יש משטרת ישראל, שתעבוד משטרת ישראל. בדיוק כמו שעשינו אז את חוק ההמלצות. המשטרה תעשה את עבודתה, תעביר את זה לפרקליטות; בפרקליטות יכתבו להם את מה שיכתבו להם. ירצו השלמות חקירה, יכתבו, אבל בוודאי לא יפעילו אותם על בסיס יומי כאילו הם עובדים אצלם. וזה מה שקורה היום. שנינו יודעים שיש שני סוגי משטרה במדינת ישראל: המשטרה הרגילה, על כל זרועותיה בכל הנושאים, ויש את מה שנקרא אגף החקירות במשטרה, שהוא בעצם ת"פ של היועצת המשפטית לממשלה / גיל לימון.

ודבר אחרון, אני רוצה לפנות בעצם לכנסת עצמה, לגבי הסיפור – כשראיתי מה עושה בעצם היועמ"שית לגבי חברת הכנסת טלי גוטליב, אני דיברתי על זה בשבוע שעבר. אני חושב שחברי הכנסת, על מנת לשמור על כבודה של הכנסת, מעמדה של הכנסת וגם על תפקידו של חבר הכנסת, על מנת שיעשה את עבודתו נאמנה ללא פחד ומורא – דרך אגב, זאת בדיוק הייתה המטרה של הענקת חסינות לחברי הכנסת. הרי כשקמה המדינה, המפא"יניקים שלטו על הכול. דרך אגב, גם כשהקימו את השב"כ ואת המוסד – בשב"כ, בש"ב, איסר הראל, ודרך אגב, זה בעובדה, אחרי זה הכול הסתבר, היו מצותתים ועוקבים אחרי אנשי הלח"י והחרות, ובוודאי אחרי הקומוניסטים. אז לכן באו ולפחות אמרו: חבר כנסת שעולה לכאן לדוכן, ושמע מידע, משהו שלדעתו אזרחי מדינת ישראל חייבים לדעת, עולה לכאן – בחסינות, דרך אגב, על מה מדובר? על זה שחבר הכנסת במודע יודע שהוא עובר על החוק. הרי אם הוא לא עובר על החוק, הוא לא צריך שום חסינות. אבל אם הוא חושב שמתוקף תפקידו הציבורי הוא חייב להביא מידע חשוב לציבור, גם אם גורמי הביטחון, דרך אגב, אומרים לו שזה מצונזר – אבל זה התפקיד שלו, ככה הוא חושב, זה בדיוק התפקיד שלו. והציבור ישפוט אחר כך אם הוא דיבר דברי הבל, אם הוא פגע במדינה, ולא יבחר בו. אבל בוודאי ובוודאי לא באים, דרך אגב, ומגישים נגדו כתב אישום ומורידים לו את החסינות.

עכשיו, מה קרה? בזמנו החסינות – אני מספר לך את זה, היושב-ראש, בגלל שאני רוצה לספר לך מה בעצם האבולוציה שהייתה. פעם, כדי להסיר חסינות לחבר כנסת, עוד לפני שאתה פותח בכלל בחקירה, או אחרי, היית מגיע לכנסת, לוועדת הכנסת, מבקש להסיר לחבר הכנסת את החסינות. דרך אגב, אני מניח שאם חברי הכנסת בוועדה, כן, שהם גם חברי כנסת, מבינים שקרה פה משהו חריג ביותר – נניח חבר כנסת הלך ושיתף את האויב במידע מסוכן, כמו שקרה לנו - - -

כן.

נכון. אז אתה בא לכנסת.

לא. זה משמעותי מאוד. אתה מגיע לכנסת. אתה בא לוועדה. אתה מבקש להסיר את החסינות של חבר הכנסת.

רק שנייה. אבל השאלה היא מי בא.

ולכן, דרך אגב, ככה הדברים מתנהלים. ועדת הכנסת שמעה את זה, החליטה: כן – כן; לא – לא.

היום חבר הכנסת מגיע, והוא צריך לבקש מהם: חבר'ה, אל תסירו את החסינות שלי. הרי יש לו חסינות באופן אוטומטי. זו המהות. וזה סדר הדברים שצריך להיות. אבל אצל היועצים המשפטיים יש כרסום כל הזמן – בכנסת, בממשלה: נבחרי הציבור בהגדרה הם אנשים עבריינים; אנחנו עכשיו צריכים כל הזמן לסגור עליהם בכל מיני מקומות כדי שאנחנו נשלוט בעניין. אז לכן אני חושב – דרך אגב, זה לא קשור לשמאל או לימין. אני חושב שכבודה של הכנסת צריך להיות מוּשב בעניין, והסמנטיקה חשובה פה, מאוד.

לכן אני אומר: זה חשוב מאוד.

אני חושב שחברי הכנסת וועדת הכנסת צריכים להתכנס ולשנות את הדבר הזה, בגלל שאני רואה את זה כדבר חשוב מאוד למעמדה של הכנסת, מעמדו של חבר הכנסת, וזה גם יסייע לו לעשות את עבודתו נאמנה. תודה רבה.