כישלון מוחלט של הממשלה

אנחנו מדברים על ממשלה שבוחרת, ערב בחירות, להביא חוקים שמפרקים את העם הזה. עכשיו יש ריצת אמוק בוועדות להביא חוקים שיודעים שהם במחלוקת, שיודעים שממשלה אחרת תהפוך אותם על פיהם, חוקים שאפילו הממשלה הזאת הייתה יכולה לעשות בארבע שנים. אם הממשלה חשבה שהיא רוצה לעשות רפורמה בתקשורת, למה היא חיכתה ארבע שנים, לשבועות האחרונים בכנסת – שנראה את המראות שאנחנו רואים בוועדת התקשורת? אם הממשלה חשבה שהיא רוצה לפצל את התפקידים של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, למה היא ממתינה ארבע שנים, לשלושת השבועות האחרונים, אחרי שהודעתם על חוק פיזור הכנסת, אחרי שיודעים שהולכים לבחירות, בניגוד להמלצת יועצים משפטיים. זה מה שיאחד את עם ישראל במלחמה?

אתם אמרתם לנו: לא ועדת חקירה ממלכתית, כי זה לא טוב וצריך בהסכמה. אז אתם עושים עכשיו חוקים בפיזור הכנסת, שארבע שנים לא עשיתם, למה חיכיתם? ערב בחירות העמדות יוקצנו. ערב בחירות אנשים יגידו דברים שיש להתבייש בהם. זה לא יביא אותנו לאחדות. כל חוק כזה גם לא יעבור בג"ץ. אמר לי מישהו: לא, הם רוצים שנביא שלושה שבועות אחרי פיזור הכנסת חוק – אחרי שעבר פה בקריאה ראשונה ביוזמת הממשלה, או ביוזמה טרומית של ח"כים מטעם הממשלה – נביא חוקים שבג"ץ יפסול ואז נתקוף את בג"ץ, ואז נגיד: אה, הינה, בג"ץ. זה טוב לנו לבחירות, שתהיה מריבה על החוקים של התקשורת ועל היועץ המשפטי. בוא נביא את זה לבחירות.

ארבע שנים אתם פה, השלמתם כהונה של ממשלה, עכשיו אתם עושים רפורמה בתקשורת? עכשיו פיצול ליועץ המשפטי לממשלה? עכשיו כשהעם הזה במלחמה, עכשיו כשחיילים מתים בלבנון, עכשיו כשאיראן לא נגמר, כשעזה לא נגמר, זה מה שדחוף עכשיו? אבל הדרישה לאחדות לא יכולה להיות הטלת דופי באחר. היא לא יכולה להיות כזאת שאומרת: אתה לא מאחד, אני מאחד. זה לא יביא את עם ישראל לאחדות. הדרישה לאחדות זו התנהגות שכל יחיד גוזר על עצמו.

אמרה לי שרית זוסמן הנפלאה, אימא של בן, שאיבדה אותו בצבא, ויחד עם שמואל סלוטקי, הרב והדיין, שאיבד את נועם וישי על שער עלומים, שני סטודנטים עם אקדחים, בניו נפלו בקרב מול הנוח'בות כדי להגן על העוטף, יצאו כסטודנטים עם אקדח מבאר שבע – הם עשו את יוזמת הדיבור, שאמרו: איזה עיתונאי מדבר לא לעניין ואיזה איש תקשורת ופוליטיקאי מדבר לא לעניין. אז הם אמרו לי: אתה יודע, האנשים של כחול-לבן אף פעם לא הופיעו ברשימה. כל האנשים של כחול-לבן לא הופיעו ברשימה השחורה של לדבר לא יפה. זה לא מביא כותרות, אנחנו לא הכי כוכבים בתקשורת, אנחנו לא פותחים מהדורות, אבל אני גאה באנשים שגזרו על עצמם, קודם כול, לא לדבר בצורה שהיא לא לעניין.

אם רוצים לתקן את הבית הזה, ושהוא לא יהיה מפלג ולא מקטב – היושב-ראש, אני יודע מה הסגנון שלך. אתה יכול להיות נוקב על אלימות כלפי ילדים בבתי ספר, על עוולות, כמוני, אבל אנחנו משתדלים ויש לנו איזו דרישה מעצמנו על מה נגיד ומה נאמר ועל מה נתבייש. על מה נתבייש שנאמר על ידנו, על מה נתנצל אם בטעות פגענו פה במישהו ברמה האישית. נתנצל. אנחנו יודעים לדבר עם כל סיעות הבית, אנחנו יודעים להביא חוקים עם כל סיעות הבית. אתה עושה את זה בוועדת החינוך. ככה אנחנו עובדים.

התיקון והחתירה לאחדות לא יכולים להיות האשמת האחר: אתה המפלג, אתה המקטב, אתה לא מאחד; אנחנו אחדות, אתה לא אחדות. התיקון הוא תיקון עצמי. יש פה כולה 120 איש. כל אדם הולך לישון בלילה – האם פגעתי בכבודו של אדם? האם אמרתי דברים שהם לא אמת? האם הקצנתי את השיח מנושא עקרוני לשנאה אישית? האם עברתי בין האמונות שלי והתפיסות שלי לפוגענות אישית? להשפלות? שמענו פה מילים מהדוכן. השולחן שמע שפה פוגענית, משפילה, של יחידים שהם חברי הבית הזה. מתי זה קורה? כש-1,000 אזרחים נרצחו באסון הכי גדול שלנו, כשמעל 1,000 לוחמים נופלים בקרב להגן, והם מסתכלים עלינו. 400,000 אנשי מילואים אומרים: אתם הבית שלנו? אתם הראי שלנו? אתם מייצגי העם? אתם תדברו ככה בזמן שאנחנו נאבקים על הקיום? למה אנשי מילואים, שמאל וימין, דתי ומסורתי וחילוני וחרדים שמתגייסים לצבא יילחמו ביחד, יהיו מוכנים למות אחד למען השני, נופלים בקרב ביחד, נפצעים ביחד ומלוכדים, ואנחנו בבית הזה נדבר בשפה כזאת?

אז הקריאה היא קריאה ליחיד, קריאה לאדם, קריאה לכל אחד לעשות את חשבון הנפש שלו: מה אמר ומה דיבר בארבע השנים האלה, ואיך יקפיד על שפה אחת נקייה; לשמור על האמונות שלו, להיות נוקב – אנשים יודעים פה שיש נושאים חשובים, גם עבורי, אני נוקב. אבל השתדלתי, וגם אם טעיתי, אני הולך אל הבן אדם ומתנצל באופן אישי, ואם זה נעשה מעל הדוכן, אני עולה לדוכן ומתנצל אם פגעתי במישהו. נריב על העקרונות, ניאבק על מה שחשוב לנו, נהיה נחושים, אבל לא שנאה, ולא פוגענות ולא קללות שנאמרו בדוכן. זה התיקון שיביא אותנו לאחדות.

ואנחנו רגע לפני מציאות שתפלג אותנו. בחירות גורמות לאנשים להגיד דברים שאחר כך הם מצטערים עליהם. יושבות מפלגות שמתחרות על אותו קהל בוחרים, אפילו דומה, והם ישמיצו אחד את השני. ואני אמרתי בראיונות: זה משעמם אותי, משעמם אותי להסביר כמה המפלגות האלה שונות, כי למוחרת הן צריכות להקים ממשלה ביחד.

והדבר האחרון על פילוג ואחדות. אחדות זאת לא שפה של מילים גבוהות. אחדות זה מעשים. אדם נבחן במעשים שלו לאחדות, ביכולת שלו לקבל החלטה קשה של אחדות. חגי סגל, יש לו היסטוריה. הוא היה במחתרת, ישב בכלא. הוא עורך מקור ראשון, סופר, הוגה דעות. יש לו אמונות, יש לו אמונות אחרות משל אחרים פה, אבל הוא אומר אצל רוני קובן: התיקון של החברה הישראלית בעשור הקרוב צריך להיות ממשלת אחדות, כדי להרגיע את העם, כדי לפייס אותו, כדי לתקן את מה שצריך תיקון. והוא אומר עוד משפט: באחדות שלי, באחדות, כשתהיה פה ממשלת אחדות, אני אשלם מחיר על התפיסות שלי. לא כל החלומות שלי יתגשמו בממשלת אחדות, אבל זה מה שהעם הזה צריך – ממשלת אחדות, עם הסכמות, ציונית, רחבה. ואחדות זה מעשים.

ומה היה לנו פה שבע שנים? גוש רק לא ביבי וגוש רק ביבי. וכל אחד חושב שהוא ניצח אתמול, וכל אחד חושב שהוא ינצח מחר. וכשהימין חושב: ניצחנו ב-64 מול 56 – זאת תקלה של המרכז-שמאל שלא שמרו על ארבעה מנדטים של מרצ. תקלה. אבל המציאות האמיתית היא שהעם חצוי, והעם הולך להיות חצוי. וכשאנחנו נרצה להקים פה ממשלת אחדות הסכמות רחבה של ציונות, דמוקרטיה ויהדות, וזה הולך ביחד, אנשים יצטרכו לרדת מהעצים. אז תגידו את זה היום, אל תגידו את זה מחר. אחדות זה מעשים של אחדות.

אז בין הגושים האלה – רק לא ביבי ורק ביבי – היה רק אדם אחד ששם את הראש בגיליוטינה הפוליטית שלוש פעמים, כי זה טוב למדינה, וזה בני גנץ, שאמר: אחדות מעל הכול, מדינת ישראל מעל הכול. אני הולך לעשות בקורונה אחדות, כי המצב של המדינה קשה. וכשר ביטחון הוא הביא את פיקוד העורף ואת אמ"ן ואת אגף מבצעים ללכת לבתים להוציא קשישים, חיילים הוציאו קשישים בקורונה. ואחרי זה יש פה רפורמה משפטית דורסנית, והוא אומר: צריך לתקן את מערכת המשפט, אבל בהסכמות. בוא נלך לדיון על הסכמות, ובלי סרבנות ובלי אלימות. יש גבולות גם למאבק. ואז הוא בא, ויש פה אסון לאומי שפוקד אותנו, ואומרים לו: מה, אתה תלך לממשלה עם ביבי? הוא אומר: אני לא הולך לממשלה עם ביבי, אני הולך עם עם ישראל. עם ישראל קורא לנו, החטופים קוראים לנו, המשפחות של החטופים קוראות לנו.

הקצינים והקצינות קוראים לנו, הלוחמים קוראים לנו. איך נצא למלחמה מול אויבינו? הבאנו שבע חזיתות של עם חצוי ומפולג, והוא הולך, והציבור נותן לו את הגב. אז עכשיו הסקרים לא טובים, אבל אחדות זה מעשים של אחדות, ואנחנו גאים במעשים של אחדות שלנו. תודה רבה.