יום הסטודנט הלאומי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, יום הסטודנט אמור להיות יום חגיגי – חגיגה של הישגים מחקריים, חינוכיים וחברתיים של הדור הצעיר; חגיגה של מחשבה עצמאית, של נגישות ההשכלה הגבוהה לכולם, של ספקנות, של ביקורתיות, של חירות.

הייתי רוצה לעמוד ולברך כאן את הסטודנטים והסטודנטיות, קודם כול בשל החשיבות של האקדמיה בחיי האישיים. רוב חיי המקצועיים הוקדשו לעשייה האקדמית, ואני מדגיש את המושג "עשייה", כי עבורנו, עבור חבריי ועבורי, האוניברסיטה אינה מגדל שן של לימוד המנותק מצורכי הקיום האנושי והחברתי, אלא חלק מהם. בסוף שנות השמונים, כסטודנט באוניברסיטה העברית, כפעיל בתא קמפוס היהודי-ערבי, הובלנו מאבקים לא רק על חירותנו שלנו, הסטודנטים, אלא למען החירות והשוויון של כל בני הארץ הזאת. כבר אז החלו לנבוט ניצני העץ המורעל, שאת פירות הבאושים שלו מרגישים כולנו כעת. עשורים קדימה, לאחר ששבתי לישראל ולאוניברסיטה העברית מהמשך לימודיי בחו"ל, היה לי העונג ללמד וללמוד בעצמי מדורות של סטודנטים שהשתתפו בקורסים שהעברתי.

אבל מעבר לביוגרפיה האישית, הברכות ליום זה מתבקשות בשל החשיבות הפוליטית והחברתית של מוסד האקדמיה. האוניברסיטה מושתתת על ערכי הנאורות, שאליהם התייחסתי בתחילת דבריי: חופש מחשבה, ביקורת עצמית, ספקנות, נגישות שוויונית. מה לערכים הללו ולממשלה כהנאית, רודנית וחשוכה, שבראשה עומד נאשם המקיף עצמו בחסידי תורות גזע ודרוויניזם חברתי של עליונות יהודית ומעמדית? אי-אפשר לברך את הסטודנטים בשעה שהממשלה הרעה עושה כל שביכולתה על מנת לגזול מהם את זכויותיהם ולדכא את חירויות היסוד שעליהן מושתתת האקדמיה.

זאת כמובן לא תופעה חדשה. בשנות החמישים, בשיאה של הרדיפה המקארתיסטית נגד מה שמכונה "הסכנה האדומה", חויבו אוניברסיטאות אמריקאיות להפעיל מועצות של מבחני נאמנות נגד סטודנטים, חוקרים וחברי סגל ולדווח לממשל על הפעולות שנקטו נגד "גורמים חתרניים". וכמו הרבה עיוותים שכוהני השקר מהימין מייבאים לכאן, גם הרדיפה בנוסח מקארתי מצאה לה מקום תחת קואליציית קהלת-אם תרצו: העברת חוקי רדיפה פשיסטיים נגד סטודנטים ביקורתיים; איומים לסגור בכוח הזרוע תאי סטודנטים של מתנגדי השלטון; השתקה וצנזור חוקרים המחויבים לאמת ולא לשלטון; מעקב וחקירות שב"כ של סטודנטים ערבים ושותפיהם היהודים שהעזו "לחצות את הקווים".

אבל המגבלות וההשתקה שמשיתה הממשלה על הסטודנטים בתוך ישראל הן כאין וכאפס לעומת הדיכוי בשטחים הכבושים. שם, סטודנטים פלסטינים נכלאים שיטתית, ללא אשמה ומשפט, לתקופות ארוכות, רק בגלל הבעת עמדות; או ברצועת עזה, שבה הוחרבו עד עפר כל האוניברסיטאות, ועצם הזכות להשכלה הפכה מטרה להשמדה.

האקדמיה גם לא יכולה להיות חופשית באמת אם הכניסה בשעריה שמורה לאלו שהון ואון, דרך משל, ברשותם. אקדמיה חופשית היא אקדמיה נגישה לכל האוכלוסייה, מכל מעמד סוציו-אקונומי, לאום, מגדר, אזור ומוצא. בישראל האקדמיה נותרה עדיין מעוז של מוקדי הכוח, כשמסביבה קיימים חסמי גישה עבור הפריפריה החברתית, נשים, הציבור הערבי, המזרחי, יוצאי אתיופיה ועוד. זאת תוצאה של מדיניות ושל שיטת משטר כלכלי-חברתי מפלות, וכל אפליה צריך לחסל. אך הממשלה, במקום לשנות את השיטה - - -

תן לי בבקשה עוד חצי דקה.

תודה. אך הממשלה, במקום לשנות את השיטה לצודקת וליצור הנגשה אוניברסלית, במקום לגבש מדיניות שוויונית שתפעל לטובת האוכלוסיות המוחלשות והמודרות, מטילה את האשמה על האקדמיה עצמה, מסיתה ומפיצה כלפיה שנאה, ובאמתלה של מלחמה באליטות פועלת להחלשתה ולהקרסתה.

ואני מסיים תכף, אדוני. אני גאה שבראש המאבק נגד ממשלת העריצות, המלחמות וההון ונגד השיטה האנטי-חברתית השלטת, עומדים שותפיי לדרך - -

אני מסיים. - - צעירי מק"י, חד"ש ובנק"י, סטודנטים יהודים וערבים ביחד. לכן דווקא כן נסיים בברכה, ברכה לכל הסטודנטים והסטודנטיות שנאבקים, יהודים וערבים ביחד, נגד הפשיזם וההשתקה.

תודה רבה.