יום הסטודנט הלאומי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום הסטודנט הלאומי הוא יום חגיגי שבו כ-400,000 אנשי ונשות העתיד של מדינת ישראל חוגגים את מקומם כסטודנטים במדינת ישראל. חשוב לומר שאומנם סטודנט זה לכאורה הדרך אל התואר, הדרך אל המשרה, הדרך אל המקום שאתה רוצה להיות בו, אבל יש בו ערך בפני עצמו. חשוב לומר שהאקדמיה לא שייכת לצד כזה או לצד אחר של המפה הפוליטית או החברה בישראל, היא פשוט חלק מההובלה של מדינת ישראל.

קשה להיות סטודנט במדינת ישראל היום ולשלב גם עבודה, גם מגורים, גם לימודים. שמענו היום, ביום הסטודנט, ש-80% מהסטודנטים עובדים למחייתם. כשהייתי סטודנט, אדוני היושב-ראש, עבדתי בארבע עבודות במקביל ללימודים. בימינו – אז עשינו חודש, חודש וחצי; היום סטודנטים משלבים שלושה, ארבה וגם חמישה חודשי מילואים בשנה.

אני רוצה להתייחס לסוגיה עקרונית שנוגעת לסטודנטים. לפני 101 שנה טבע הפילוסוף ז'יליין בנדה את הביטוי "בגידת האינטלקטואלים". הוא התייחס למקומה של האקדמיה ביחס למלחמת העולם הראשונה במקור, כשהוא השתמש בביטוי. הוא עסק בהחלטה של אינטלקטואל לנקוט עמדה פוליטית, אבל אחר כך הוא השתמש בו בדיוק הפוך, ואמר שעבור מנהיג חינוכי, אקדמי, לשבת על הגדר ולא לנקוט עמדה, מה שקוראים לו אולי בימינו "מגדל השן", זה הבגידה.

ואני קורא לכם, סטודנטים יקרים, גם מרצים וגם פרופסורים: אל תקשיבו. תהיו מעורבים. תביעו את עמדתכם, כל עמדה שהיא. תביעו את עמדתכם. תגידו מה אתם חושבים על הוראות השעה, כן, פוליטיקה היא לא מילה גסה, ותנו כבוד ולגיטימציה, ואם אתם בעלי תפקיד, תנו מקום גם לעמדה השנייה. קריטי שנדרוש מהאקדמיה גם איכות אקדמית וגם מעורבות, כי אנחנו רוצים שדור ההווה והעתיד יהיה מעורב, לא יהיה אדיש, וזה מתחיל באקדמיה.

ואני פונה אליך מכאן, שר החינוך, ואומר לך: לא רק שאתה לא עוזר פה, אתה אפילו מפריע בחלק מהדברים שאתה מבטא לאחרונה כלפי האקדמיה. תן חופש לכל העמדות. תן מקום לכל הסטודנטים. באותה הזדמנות גם תפגין דוגמה אישית בלקיחת אחריות על הצלחות ועל כישלונות, כי בסוף החיים הם לא פריימריז בליכוד, אלא העתיד של כולנו.

ואז אתה מסתכל ואתה שואל את עצמך, אדוני היושב-ראש, שאלה פשוטה: למה מערכת החינוך הפורמלית בישראל, מבחינת הישגים, נראית ככה, 3% – לא 4%, לא 5% – 3% הצלחה במדעים. באנגלית כבר עלינו, הישג אדיר, 22% מעבר. במתמטיקה – 37%. ככה נראית, אקדמית, מערכת החינוך הפורמלית בישראל. לעומת זאת, האקדמיה בישראל מצטיינת בדברים מסוימים – מקום עשירי בעולם, מקום חמישי בעולם – ואז אתה שואל: רגע, אולי זה אנשים אחרים? לא, אלה אותם תלמידים. זו גם אותה מדינה. ואתם יודעים מה? גם אין הבדל תקציבי, אין יותר כסף לסטודנט בישראל לעומת כסף לתלמיד בישראל. אז למה באקדמיה אנחנו רואים במידה מסוימת, חלקית, צמצום פערים, ובמערכת החינוך הפורמלית צמצום פערים הפוך? למה? ויש לזה תשובה אחת, במילה אחת, והיא מילה חשובה – חופש. כשהמדינה מנהלת דבר ונותנת לו וקובעת לו איך, מה, למה, באובר-ניהול, מעולה זה לא יהיה. לעומת זאת, האקדמיה הישראלית עד היום, ואני מקווה שגם מהיום, יש בה חופש – בדיוק כמו ההייטק, דרך אגב. המדינה לא צריכה לנהל את ההייטק, היא צריכה לתת לו כסף או עזרה רגולטורית, ושיעבוד.

דרך אגב, לאחרונה יצאה עוד הצעת חוק של ח"כ, לצערי מהליכוד – שוב, שיקולי פריימריז – לשלוט עוד בתקציבי ההשכלה גבוהה, כי למה שנקבל 3% במדעים? בוא נוריד גם את ה-3% האלה, בוא נילחם במדענים.

אז ביום הזה, יום הסטודנט, אני רוצה להודות לאקדמיה הישראלית, לחוקרים, לחושבים, למפתחים, לתוכניתנים, לכל מי שהופך אותנו לתחרותי, למרות החרם מאירופה, למרות הניסיונות להצר את צעדיכם בישראל. נעשה הכול להגן על ההשכלה הגבוהה, גם עכשיו, ובעזרת השם, גם בממשלה הבאה. יום סטודנט שמח.