יום הסטודנט הלאומי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כשנכנסתי להיות סגן יושב-ראש אמרו לי שאני חייבת ללמוד להגות נכון את כל השמות של כל חברי הכנסת, כי הם נעלבים מזה כשלא הוגים את השם שלהם.

זו כבר פעם שנייה.

תודה רבה. אבל זה מקסים, מה שאמרת לחברת הכנסת אתי עטייה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר עמיחי אליהו, סטודנטים יקרים, מאוד נהניתי לשמוע את הדברים שאמרת, הם היו עוצמתיים.

יום הסטודנט הוא יום שמזכיר לכולנו עד כמה האקדמיה הישראלית היא אחד ממנועי הצמיחה החשובים של מדינת ישראל. האקדמיה היא המקום שבו, בין היתר, נבנה העתיד של החברה הישראלית, המקום שבו צומחים הרופאים, החוקרים, המורים, המשפטנים, המהנדסים ואנשי המעשה של הדור הבא. מתוך הקמפוסים בישראל יצאו לאורך השנים הישגים מדעיים, רפואיים וטכנולוגיים ששינו חיים והשפיעו על העולם כולו. אבל מעבר למצוינות המקצועית, האקדמיה היא גם מקום שמעצב תודעה, אחריות וערכים; היא המקום שבו הדור הצעיר מגבש את תפיסת עולמו ואת מחויבותו לחברה ולמדינה.

כה כתב פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב, באיגרת לסטודנטים, שישה ימים למלחמה, תמונת מצב: לצערי, ישנם תלמידים שלנו אשר מביעים הזדהות ותמיכה עם מעשי הזוועה של החמאס. מספרם קטן ביותר, אך אין זה מפחית מחומרת התופעה. ננקוט יד קשה כנגדם, ובמקרים שבהם נחשוב שנעברה גם עבירה פלילית, נדווח על כך למשטרה. אלו מילים חשובות, מילים של מי שבזמן אמת הבין שיש תופעה שחייבים להתמודד איתה בנחישות ובאחריות, ולכן היה מפתיע – ואם תשאלו אותי, גם צבוע – לראות את פרופ' פורת מגיע לוועדה ומתנגד לחוק הסתה באקדמיה – הסתה לטרור, למי שלא הבין – ולטעון, אני מצטטת: בואו אני אגיד את זה בצורה מאוד ברורה: החל מ-8 באוקטובר – לא מ-7, מ-8 באוקטובר – לא היה מקרה הסתה אחד לטרור באיזשהו קמפוס, בטח באוניברסיטת תל אביב, אבל גם במקומות אחרים.

אני בוחרת להאמין לפרופ' פורת של אותם ימים ראשונים לאחר הטבח, לפרופסור שידע לזהות בזמן אמת את גילויי השנאה והתמיכה בטרור והבין שהאקדמיה הישראלית חייבת להציב גבולות ברורים. וזו הסיבה שבעזרת השם בימים הקרובים יעבור בכנסת ישראל חוק זכויות הסטודנט שימנע תאי טרור באוניברסיטה. החוק, שנכתב ביוזמת ובשיתוף תנועת אם תרצו, מבקש להבטיח שהקמפוסים בישראל ימשיכו להיות מקום של לימוד, מחקר ויצירה, מתוך שמירה ואחריות למדינת ישראל ולחברה ישראלית.

אבל לצד המאבק בהסתה, יש גם סיפור גדול שמבקש להיות חלק מהאקדמיה ולהשתלב בה בהתאם לאמונתו ולאורח חייו. ישנם גברים ונשים שבשל מצוות דתם מבקשים ללמוד במסלולים נפרדים. אלו סטודנטים שרוצים לרכוש השכלה גבוהה, להתקדם, להשתלב בשוק העבודה ולתרום לחברה הישראלית תוך שמירה על אמונתם ועל זהותם. ולכן אני מקווה שבימים הקרובים נשלים גם את תהליך החקיקה שיאפשר מסלולי לימוד בהפרדה למי שמעוניינים בכך, כדי שהאקדמיה הישראלית תוכל לפתוח את שעריה בפני אוכלוסיות נוספות ולתת מענה אמיתי למגוון הקיים בחברה הישראלית.

בנוסף, כיושבת-ראש ועדת הבריאות לשעבר, עסקתי בתקנים קליניים לרופאים שלמדו ברשות הפלסטינאצית, ומכאן אני אומרת בצורה ברורה: מדינת ישראל צריכה לאסור על סטודנטים אלו לעבוד בתחומה. בוגרי אוניברסיטת א-נג'אח ואל-קודס לא יכולים לבצע את ההתמחויות וההשתלמויות שלהם במדינת ישראל. אוניברסיטה, כאמור, מעצבת תודעה, ומוסדות שהפכו למוקדי הסתה ותמיכה בטרור אינם יכולים להיות שותפים בעיצוב מערכת הבריאות הישראלית ובטיפול בילדינו.

לסיכום, אני מבקשת לפנות אליכם, סטודנטים יקרים. התקופה הזו הזכירה לכולנו בצורה עמוקה ביותר מי הם הסטודנטים של מדינת ישראל. אלפי סטודנטים עזבו את הכיתות, המעבדות והספריות, עלו על מדים ויצאו להגן על המדינה. רבים מהם חזרו מהמילואים ישר למבחנים, לעבודות ולהשלמות אחרי חודשים ארוכים של לחימה, שחיקה והקרבה אישית ומשפחתית. הסטודנטים המילואימניקים הם הפנים היפות של הדור הזה, דור שמצליח גם להילחם למען המדינה וגם להמשיך לבנות אותה.

מדינת ישראל והאקדמיה הישראלית חייבות להמשיך לעמוד לצידם, לסייע להם, להוכיר להם תודה אמיתית על התרומה האדירה שלהם עבור כולנו. אתם העתיד של מדינת ישראל – אתם דור המנהיגים הבא, דור החוקרים הבא, דור הרופאים הבא, דור המורים הבא. אני מבקשת לאחל לכל אחד ואחת מכם הצלחה גדולה בלימודים, הצלחה בדרך המקצועית והאישית, ובעזרת השם, תמשיכו להוביל, ליצור, לחדש ולבנות את מדינת ישראל. תודה רבה.