יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום מיוחד, יום שבו אנו מציינים את ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית ואת סיומה של המלחמה האיומה בתולדות האנושות. זהו יום שמזכיר לאנושות כולה שלא משנה עד כמה הרוע נראה עוצמתי ומאיים, אפשר להכריע אותו. אפשר לנצח אידיאולוגיה של השמדה והרג כאשר נלחמים עליה בנחישות ומתוך אמונה בצדקת הדרך.

עבורנו, בני העם היהודי, היום הזה נושא משמעות עמוקה עוד יותר. זה יום שבו אנחנו זוכרים את ששת המיליונים שנרצחו רק משום היותם יהודים, אבל גם את הניצחון של העם היהודי על מי שביקשו למחוק אותו מן העולם. ניצחון הרוח, ניצחון של עם שקם מן העפר, שב לארצו, הקים מדינה ובנה מחדש חיים יהודיים בארץ ישראל.

ובדיוק מתוך המקום הזה, נעורים בי הדברים שקראנו בשבת בפרשה האחרונה, פרשת בחוקותיי: "ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדפו. ונפלו איביכם לפניכם לחרב". אלו מילים שנראות במבט ראשון כמעט בלתי אפשריות. חמישה מול מאה, מאה מול רבבה, מול 10,000, אבל התורה מלמדת אותנו כאן אמת גדולה על עם ישראל: הכוח שלנו מעולם לא נמדד רק במספרים, בטנקים או בגודל הצבא. הכוח שלנו נובע מתוך עוז הרוח, מן האמונה, מן הידיעה שיש צדק ואמת בדרך שלנו, ויש ייעוד לקיום שלנו כאן בארץ הזאת. וכפי שנאמר קודם לכן בפרשה: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו". כאשר עם ישראל מחובר לאמונה שלו, לזהות שלו ולצדקת דרכו, גם מול אויבים גדולים וחזקים ממנו, גם כשהמציאות נראית מאיימת ומורכבת – הניצחון מובטח. משום שבסופו של דבר, המלחמה שלנו היא לא רק מלחמה על גבולות, היא מלחמה על רוח, על הזהות, על האמונה בצדקת הדרך. ואולי זה הלקח הגדול ביותר של יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

ביום הזה, שבו אנו מציינים את ניצחון בעלות הברית על גרמניה ואת סיום המלחמה האיומה בתולדות האנושות, אנחנו מציינים את הניצחון של רוח האדם על החושך. ניצחון של אמונה, של צדק ושל מוסר על אחת האידיאולוגיות הרצחניות והאכזריות שקמו בעולם. זהו יום שמחייב אותנו לזכור מה קורה כאשר העולם מתבלבל בין טוב לרע, לזכור מה קורה כאשר שותקים מול אידיאולוגיה של השמדה ורצח.

כשמשה רבנו מתאר את המאבק בעמלק הוא אומר: "כי יד על כס יה – מלחמה לה' בעמלק מדר דר". בכל דור קם מי שמבקש לפגוע בעם ישראל. בכל דור לובש הרוע צורה ופושט צורה. פעם אלו היו מדים נאציים ודגלי צלב קרס. היום אלו ארגוני טרור, טילים, כטב"מים ומשטרים קיצוניים שמצהירים בגלוי על רצונם להשמיד את מדינת ישראל.

חבריי, יום הניצחון על הנאצים מלמד אותנו שאפשר להכריע את הרוע כאשר מתייצבים מולו באמונה ובנחישות. בעלות הברית ניצחו אז לא רק בזכות עוצמה צבאית, אלא משום שהן הבינו שיש אמת מוסרית ברורה, שיש ערכים שעליהם צריך להילחם, שיש רגעים בהיסטוריה שבהם אסור לעמוד מנגד. והיום אנחנו נמצאים במאבק הזה בדיוק. מדינת ישראל מנהלת מלחמה צודקת מול ציר הטרור בהובלת איראן, משטר שמממן טרור בכל רחבי המזרח התיכון, שמחמש ארגונים רצחניים, שמכוון טילים לעבר אזרחי ישראל ותומכיה, ושמנהיגיו קוראים בגלוי להשמדת המדינה היהודית. ובמקביל למערכה הזאת, אזרחי ישראל ממשיכים להתמודד גם עם טרור בלתי פוסק שמקורו בערביי יהודה ושומרון. כאן מדובר באותה אידיאולוגיה של שנאה ורצח, אותה אידיאולוגיה שמקדשת מוות ומחנכת ילדים לשנוא יהודים מגיל צעיר. מול הטרור הזה אנחנו חייבים לעמוד בתקיפות, לחזק את ההתיישבות, לחזק את כוחות הביטחון ולהבהיר באופן חד וברור: עם ישראל לא יוותר על ארצו ולא ייכנע לטרור.

כאשר אנו שומעים את הקריאות "לכו ונכחדים מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד", אנחנו מבינים שהשנאה העתיקה לא נעלמה מן העולם, היא רק החליפה צורה. האנטישמיות עדיין קיימת. לפעמים היא מופיעה בתחפושת של מאבק פוליטי, לפעמים בשפה של זכויות אדם, ולפעמים בשתיקה נוחה מול טרור שמכוון נגד יהודים. לפני 80 שנה יהודים התחננו בפני העולם שיציל אותם, ולא היה לנו צבא, לא הייתה להם מדינה ולא הייתה להם היכולת להגן על עצמם. היום יש לנו מדינה. יש לנו צבא. יש לנו לוחמים אמיצים שמגינים בגופם על עם ישראל. יש לנו דור של גיבורים שקם ומגן על הבית היהודי. וכשאני רואה את חיילי צה"ל נלחמים היום, אני חושבת על הניצחון הגדול של העם היהודי: לא רק שניצלנו מן הנאצים, אלא שבנו לארצנו, הקמנו מדינה לתפארת, בנינו משפחות, יישבנו את הארץ, חזרנו לדבר בשפת התנ"ך, והוכחנו לעולם כולו שעם ישראל חי.