קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
דווקא חבל, רציתי להגיד לחיילים כמה משפטים. אתם יכולים להישאר כמה דקות, חיילי צה"ל? תישארו שלוש דקות. שלוש דקות תישארו, זה חשוב לשמוע מה שאני הולך להגיד.
תשבו כמה דקות, תשמעו משהו חשוב.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אגע בנושא שלשמו התכנסנו, יום הניצחון על גרמניה הנאצית – ותכף גם תבינו, חיילי צה"ל היקרים – אני חייב להתייחס לדבריו של חברי חבר הכנסת אושר שקלים. אני מאחל לכולנו שיבוא יום ונוכל לקיים פה ויכוח פוליטי ללא שימוש במילה "נוכל", "שקרן", במיוחד כשהדבר נאמר כלפי ראש ממשלת ישראל לשעבר. אני לא מייצג את המפלגה של בנט, אני לא בקשר איתו, אני לא חבר שלו, אבל עם כל הכבוד, גם מעבר לזה שהוא היה קצין קרבי בסיירת וגם היה ראש ממשלת ישראל, הגיע הזמן להפסיק לקרוא לראש ממשלה לשעבר "נוכל", "שקרן", ואחר כך לרוץ ולשים את זה ברשת חברתית או בכל סרטון.
ואני הראשון שמגנה כל אמירה כלפי ראש הממשלה המכהן – ולא שמעת ממני מילה אחת, לא אמרתי מילה כזאת.
ואני אומר, אני אגנה, וגם כשיצאו ואמרו שהוא ארדואן הטורקי אני גיניתי הראשון, כי הוויכוח הפוליטי צריך להישאר בגבולות של הוויכוח הפוליטי, ולא כפי ששומעים אותנו האנשים הנכבדים שבאים לכנסת, ואחר כך פונים אלינו ואומרים: כל ההידרדרות הזאת מתחילה מהבית הזה. אני לא רוצה שזה יהיה ככה. לכן אני מקווה שהוא שומע אותי, ואני אגיד לו את זה גם בארבע עיניים. הגיע הזמן להפסיק עם הדבר הזה. באמת הגיע הזמן להפסיק. בגלל כמה לייקים ככה צריך לדבר? באמת. ולא צריך להסית ולא צריך להגיד מה היה בתקופה של ממשלת השינוי או ממשלת האיחוי.
לא, אני חושב שיש פה מסר גם לאומה כולה.
אדוני היושב-ראש, קודם כול, ריגשת אותי בדבריך. ריגשת אותי. היום אנחנו קיימנו דיון בוועדת העלייה והקליטה שכולו היה מוקדש לניצחון העצום הזה. ולמה ביקשתי מכם, חיילי צה"ל, להישאר? משום שביום ראשון, כשאנחנו היינו כאן בכנסת בסקירה של הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר – נדמה לי שסיפרתי את זה גם בוועדת חוץ וביטחון – אני באתי לסקירה הזאת אחרי שאנחנו בסיעת ישראל ביתנו ציינו את היום הזה במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון. אני רוצה שתרימו יד מי היה במוזיאון – לא יד לשריון, אלא הלוחם היהודי בלטרון. תרימו, חיילים. מישהו היה שם? הינה, אתה רואה, אדוני היושב-ראש? שלושה-ארבעה.
לא, אתה היית. כי ביקשתי שתגיע, וכל הכבוד שבאת.
ומי לא היה? תרימו יד, מי שלא היה.
למה אני מספר על הביקור של הרמטכ"ל בוועדת חוץ וביטחון? בלי להיכנס כמובן לתוכן הפרטים ולתוכן הישיבה, הרמטכ"ל מגיע לכנסת ונותן סקירה על ההישגים שלכם, הישגי צה"ל. אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו שומעים על מה שקורה בחזיתות, ועם כל ההישגים – ויש הישגים רבים לצה"ל – עדיין לא השגנו את ההכרעה. בשום חזית לא השגנו הכרעה. ואז ביקשתי מהרמטכ"ל שייתן פקודה לקצין חינוך ראשי, שידאג שכל חייל צה"ל שמגיע ומשרת בצבא ההגנה לישראל – במיוחד חיילים קרביים, לפני שהם יוצאים לקרב – לפחות פעם אחת במהלך השירות שלו יבקר במוזיאון הלוחם היהודי וילמד על ההכרעה שהושגה בחודש מאי 1945.
מיליון וחצי חיילים יהודים נלחמו בצבאות הברית: 500,000 היו בצבא האדום, שכידוע שחרר את מחנה אושוויץ ב-27 בינואר 1945, 500,000 יהודים היו בצבא האמריקאי, קרוב ל-60,000 תושבי היישוב היהודי בארץ ישראל גם נלחמו – אנחנו יודעים את הסיפור של חנה סנש, אבל יש עוד עשרות אלפים שהתנדבו, עזבו את החיים הנוחים, הגיעו לחזית, נלחמו. במוזיאון הזה אתם תדעו שאלה שהיו בארץ ישראל, כאן, בזמן המלחמה ונפלו בשבי – אתה יודע שלא נגעו בהם? אתה יודע למה? כי הם היו עם דרכון בריטי. הגרמנים חשבו פעמיים אם לפגוע בבריטים. לעומת זאת, היהודים שהיו בצבאות אחרים, כמו הצבא האדום, קיבלו כדור בראש. לא מספיק שאתה נפלת בשבי כלוחם, אלא גם כיהודי – כדור בראש.
לכן אני מבקש מכם, חיילי צה"ל היקרים, שאתם תעבירו את זה למפקדים. אתם חייבים לבקר במוזיאון הזה, ושם אתם תלמדו על ההכרעה, משום שב-8 במאי, בערב 8 במאי – ובזה אני מסיים – נחתם הסכם הכניעה של הגרמנים. הגרמנים נכנעו. העולם כולו הכניע את הצורר הנאצי ב-1945, ובמשך 81 שנה, מאז הניצחון, לאף אחד בעולם, לאף אחד בעולם אין שאלה מי ניצח באותה מלחמה, כי הגרמנים נכנעו. ואכן, הושגה ההכרעה, ובזכות ההכרעה הזאת קמה מדינת ישראל, אנחנו נמצאים כאן, ואלמלא הניצחון הזה, סביר להניח שחלק מאיתנו בכלל לא היו נולדים.
אז ביום הזה אני מודה לאנשים שעדיין איתנו. יש 135 אנשים שעדיין חיים איתנו במדינת ישראל, אלה שהשתתפו במלחמה. 135. הגיל הממוצע שלהם מתקרב ל-100. יש כאלה שהם 102, יש בני 99. הם עדיין איתנו. אני מקווה שבשנה הבאה – אני מאחל להם אריכות ימים, וכמובן מאחל לכולנו יום ניצחון שמח. תודה רבה.
754 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.