קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה לך, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראש הממשלה ביקר אתמול בנגב, ואני יודע שהוא ראה את הממ"דים שהצילו את החיים של התושבים בערד ובדימונה. אבל כשיצאת מהערים הממוגנות ועברת בכבישים 25 ו-31, האם הסטת את המבט מהאנשים שחיים שם בשקיפות? האם ראית את הרופאים וראית את צוותי החירום הערביים, האחים, האחיות; אלו שעמדו כתף אל כתף עם שכניהם היהודים; אזרחים שחירפו את נפשם כדי להציל חיים, שטיפלו בנפגעים בערד ובדימונה תחת אש, בכל אדם באשר הוא? הם מצילים חיים וחוזרים לצריף ללא הגנה.
בואו נדבר במספרים על ההפקרה של החברה הבדואית בנגב. 0.3% בלבד זהו האחוז של המקלטים הציבוריים אצלנו בחברה הערבית. לרוב המכריע פשוט אין לאן לרוץ. 81 מיליון שקל אושרו, תקציב של 1,100 מיגוניות. הצורך בכפרים הלא-מוכרים, רק בכפרים הלא-מוכרים – מעל 2,000. אך בפועל הוצבו רק עשרות בודדות. בצפון, המרחק של בין 10 ל-45 קילומטר מהגבול נשאר ברובו על הנייר. למה? בשל חוסר במקור תקציבי.
אדוני ראש הממשלה, אני דורש כאן ועכשיו: אל תעביר את התקציב הקרוב בלי הקצאה מיידית וצבועה להצבת 2,000 מיגוניות בכפרים הלא-מוכרים בנגב ובצפון. הטילים לא מבדילים בין אדם לאדם, לא מבדילים בין דם לדם. הצוותים הרפואיים שלנו לא מבדילים בין דם לדם. הם הגיעו. והגיע הזמן שגם הממשלה שלך תפסיק להבדיל בין אזרח לאזרח במבחן המיגון והחיים. תודה לך.
207 מילים של סמיר בן סעיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.