הפקרות תקציבית ופגיעה באמון הציבור והדרג המקצועי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש דבר אחד שהממשלה הזו שוכחת שוב ושוב מקיומו. דבר אחד שמפריע להם מאוד לתפקד, שהם לא מצליחים לקחת אותו בחשבון לא בזמן חירום ולא בימי שלום. הדבר הזה נקרא אזרחים. אזרחים הם למשל אנשים שיש להם ילדים. בגלל שיש אזרחים עם ילדים אז בדרך כלל כשמתכננים מבצע צבאי, בממשלה מתפקדת יש מישהו – ראש הממשלה, שר החינוך, סגן שר החינוך, מנכ"ל משרד החינוך, שר הפנים, מישהו – שמרים את הראש ואומר: אוקיי, מה עם הילדים?

הרי במלחמה הנוכחית באיראן, שאני מאוד תומך בה מהרגע הראשון, לא האיראנים פתחו, אנחנו פתחנו. תכננו אותה במשך חודשים. אז איך קרה שבמשך כל החודשים האלה לא היה אף אחד שאמר: אבל צריך להכין מתווה לחינוך וצריך מתווה לחינוך המיוחד, ואי-אפשר שלא יהיה שום פתרון לילדים. אז מתברר שאפשר. כשלממשלה לא אכפת מהאזרחים אז אף אחד לא עושה מתווה חינוך לפני המלחמה, ואף אחד לא עושה מתווה חינוך תוך כדי המלחמה. ואתמול הייתה מריבה בין שר האוצר לבין שר החינוך על זה שכל אחד מהם מאשים את השני באי-מציאת פתרון תוך כדי המלחמה.

מה שקורה כרגע זה עוד חופש גדול, לאלה מכם שאין להם ילדים קטנים. חודשיים חופש גדול, ואז תהיה הפסקה קטנה, ואז עוד פעם יהיה חודשיים חופש גדול. והילדים סובלים וההורים סובלים, ורק לממשלה לא אכפת, כי מבחינתה טיפול באזרחים זו לא הבעיה שלה, זה לא המקצוע שלה. אני לא יודע מה כן המקצוע שלה – זה לא המקצוע שלה.

אזרחים הם גם אנשים שיש להם עסקים. עסקים גדולים, עסקים קטנים, עסקים בינוניים, וכל העסקים האלה נפגעים במלחמה. אז צריך לחשוב מה מתווה הפיצויים לעסקים, ואיך מעבירים להם את הכסף כמה שיותר מהר. המלחמה התחילה בפברואר, אני אומר לכם, באחריות: אף אחד לא יקבל כסף לפני מאי. פברואר, מרץ, אפריל, מאי – לא יקבלו. למה כל כך הרבה זמן? כי בזמן שתכננו את המלחמה אף אחד לא ישב ליד השולחן ואמר: אוקיי, מה עם העסקים? אף אחד לא אמר: הם עוד לא התחילו להתאושש משנתיים וחצי של מלחמה בעזה, אנחנו לא יכולים להפקיר אותם ככה.

אזרחים הם אנשים שפוחדים בימים אלה. הם יושבים בבית שלהם בצפון, מול חיזבאללה, ואומרים לעצמם: למה בעצם הבית שלי לא ממוגן? לאן הלך כל הכסף שהבטיחו לנו למיגון הצפון? יש להם הרבה זמן לחשוב על זה בזמן האזעקות, כי בצפון – הייתי שם לא מעט בזמן האחרון – יש להם כמעט שלוש שניות אחרי האזעקה לרוץ למיגונית, אז הם עושים בינתיים גוגל, ומתברר להם שלקחו להם את הכסף והעבירו אותו לדברים שהרבה יותר חשובים לממשלה, כמו כספים קואליציוניים, כמו כספים למי שמשתמט מצה"ל, כמו כספים למשרדי ממשלה מיותרים לגמרי. זה האזרחים של הצפון.

יש גם את האזרחים של הדרום, כולל אלה שנפצעו שלשום בדימונה, כולל אלה שנפצעו שלשום בערד, ושלחו אותם, כמובן, לבית החולים סורוקה. וכשהם הגיעו לבית החולים הם גילו ששליש מחדרי הניתוח לא עובדים ושליש ממיטות האשפוז לא מתפקדות. סורוקה הופצץ ביוני שעבר, זה כמעט לפני שנה. כולם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שיגיע לשם הגל הבא של פצועים. אם הממשלה הייתה מחליטה לשפוך כסף, את כל הכסף שצריך, בשביל לעשות שם את השיפוץ הכי מהר והכי טוב שאפשר, זה כבר היה קורה. זה לא קרה רק כי הממשלה הזאת לא משקיעה באזרחים. היא משקיעה במקורבים, היא משקיעה במגזרים, בסקטורים, היא משקיעה בחברי מרכז, היא משקיעה במי שיודע לסחוט אותה.

שמו 5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, שמו 5.8 מיליארד שקל ברזרבות עלומות שאף אחד לא יודע מה יש בהן, בונים שיכונים למקורבים בקצב שלא היה כמותו, אבל בסורוקה אף אחד לא חשב שצריך להשקיע. בממשלה הכי גדולה בתולדות המדינה אף אחד לא קם ואמר: אתם יודעים מה? סורוקה זה פרויקט שלי, אני לוקח את זה עליי, ואני לא אשקוט ולא אנוח עד שבית החולים הזה לא יעבוד במתכונת מלאה. למה זה לא קרה? כי זה מעניין את האזרחים, אבל האזרחים לא מעניינים את הממשלה.

לא רק שאנחנו לא מעניינים אותה, הם גם לא מפסיקים להטיף לנו מוסר, לא מפסיקים להטיף לנו על החוסן הלאומי. כל קשישה עם הליכון שמאחרת להגיע בזמן למקלט היא פגיעה חמורה בחוסן הלאומי. עלה פעם בדעתכם שאולי החוסן הלאומי הוא גם התפקיד שלכם? עלה בדעתכם שהחוסן הלאומי נבנה לא רק מאזרחים שאכפת להם מהמדינה, אלא גם מממשלה שאכפת לה מהאזרחים? עלה בדעתכם שחוסן לאומי זה לא רק הטייסים והטייסות הגיבורים שמפציצים באיראן, אלא גם כל המערכות החיוניות של המדינה שאתם מזניחים בלי חשבון – החינוך, הבריאות, הרווחה, הפנים?

אני רוצה להזכיר, ברוב המשרדים שהזכרתי עכשיו אין שר. יש שר לענייני מורשת, יש שר לענייני מסורת. יש הרבה מאוד שרים לענייני תקציבים וג'ובים למקורבים, אין שר בריאות, אין שר רווחה אין שר פנים. לאור התפקוד של שר החינוך, אולי חבל שיש שר חינוך.

אנחנו פה היום בכנסת בזמן מלחמה מהרבה סיבות, אבל האזרחים הם לא אחת מהסיבות האלה. הם פה בשביל התקציבים, הם פה בשביל להעביר סמכויות לרבנים כדי שיהיה להם קל יותר לדכא נשים, הם פה היום כדי להמשיך את המהפכה המשטרית, הם לא פה בשביל האזרחים. זה לא מעניין אותם, הם לא חושבים שזה התפקיד שלהם. הם חושבים שהאזרחים, תפקידם לעבוד אצלם, לממן אותם ולממן את החברים שלהם וללכת לצבא במקומם. לליכוד היה הרבה שנים קמפיין, השר אמסלם, שיושב פה, היה אחד ממוביליו, שדיבר על אזרחים סוג ב'. הבעיה נפתרה: הפכתם את כל אזרחי ישראל לאזרחים סוג ב'. ובאמת לא קיפחתם אף אחד, כולם זוכים לאותו חוסר יחס מוחלט, בכולם מזלזלים, ואת הבעיות של כולם לא פותרים.

בסיבוב הנוכחי, במאבק בין ממשלת ישראל לאזרחי ישראל, הממשלה מנצחת. בסיבוב הבא האזרחים ינצחו. סדר העדיפויות ישתנה, חלוקת המשאבים תשתנה, האזרחים העובדים, המשרתים, משלמי המיסים הם אלו שיעמדו במרכז העשייה, וכולנו נעבוד אצלם. תודה רבה.