משבר כוח האדם בצה"ל עקב אי-גיוס חרדים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

הינה האופוזיציה למדינה יוצאת החוצה, אופוזיציה למדינה, שמגישה בזמן מלחמת קיום הצעות אי-אמון נגד ממשלת ישראל, נגד ראש הממשלה, שמוביל ומנהיג את לוחמנו בקרב בהסרת האיום הקיומי מעל שמיה של מדינת ישראל. צאו החוצה. אתם באמת לא ראויים להיות כאן, ואני מקווה שגם לא תהיו כאן בשנה הבאה, בעזרת השם.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -

בשנה הבאה, בשנה הבאה עלינו לטובה. בשנה העברית הבאה, תשפ"ז. אל תחתום, אבל זה המועד, ואתם כבר שלוש שנים אומרים: הינה – איך לפיד כתב בהתחלה? לפיד 24', ואז עבר ללפיד 25' ועכשיו עברנו ללפיד 26'. 26' זה כבר מועד הבחירות.

שמעתי כאן קודם דיבור, אדוני היושב-ראש – ואני מברך את החלטתך לאפשר כאן את החוסן הלאומי, להראות את החוסן של כנסת ישראל, של הריבון, של האומה כולה. יש עמוד שדרה שמקיים כאן דיונים בשגרה ובוודאי בחירום. אגב, כל אותם חברי כנסת שמלינים על הכנסת שמקיימת דיונים בשגרת חירום לא הולכים ומלינים על בג"ץ, שמקיים גם הוא דיונים. אתמול הייתי בבית המשפט בבג"ץ וקיימו שם דיון על מועצת התאגיד; לא על טילים, לא על הלוחמים, לא על המלחמה – על מועצת התאגיד.

אם כבר אתם, כואב לכם על דיונים - - -

חברת הכנסת אלהרר, מניפולציות וניסיונות להיראות בטוחה בדברים שלך כבר לא משפיעים על אזרחי ישראל. הם רואים את השקר. הם רואים את הצביעות. הם רואים אתכם. כשמשהו מתאים לסדר-היום שלכם – הכול כשר והכול בסדר. אף אחד כאן לא יצא במילה אחת על בית המשפט, שמקיים דיונים כסדרם גם בנושאים שלא קשורים למלחמה. אבל אוי ואבוי - - -

להפך, הכנסת, העם – לא, אז תגיד, מה? אין לך ביקורת על שום דבר? רק על הקואליציה שמקיימת דיונים?

מצוין, תגיד תודה, תודה לאל שיש לך זכות.

תראה איך אתה מניפולטור. זה לא יאומן. זה מה שנקרא - - -

תראה, אדוני היושב-ראש - - -

לא, זה בסדר. אדוני היושב-ראש, אתמול חבר הכנסת דוידסון אמר את אותם דברים בוועדה. הגעתי לוועדה והוכחתי לו עד כמה הוא משקר לציבור.

רגע, סליחה, תן לי לענות. אמר שאנחנו הולכים לפגוע בספורט שהוא לא כדורגל גברים ולא כדורסל גברים, אלא כל ענפי הספורט הפראלימפיים, ספורט נשים וכל זה. הוא אמר, אתם מבטלים, הוכחתי לו שבדיוק להפך – אנחנו מחייבים עכשיו את ערוצי הספורט בהפקות מקור, והפקות המקור האלה יוכרו להם בכל אותם ענפי שחשובים לך, והם אומרים לנו שכל ענפי הספורט האלה לא מגיעים אפילו למחצית מחובת ההפקות המקור, זאת אומרת, עוד יישאר להם עודף להשקיע.

עוד יישאר להם עודף להשקיע מהחובה החוקית שלהם, ואתה ממשיך לומר כאילו לא הסברתי, כאילו אין, בלי שום ענייניות.

מה זה אנשי המקצוע? אנשי המקצוע הם אנשי המקצוע שלי, אלה אנשי המקצוע.

זה שפתאום יש אנשי מקצוע שדעתם לא מוצאת חן בעיניכם, זה דבר חדש. הרי עד היום הייתם אומרים לנו: אנשי מקצוע, שומרי סף, אנשי מקצוע – באים כל גורמי המקצוע, כולל הייעוץ המשפטי של המשרד שיושב שם, עו"ד זיו גלעדי, שיושב ומגן על החוק הזה, שבאמת לקח כמעט שלוש שנים לחוקק אותו, בחירוף נפש, והמנכ"ל יושב שם, ורשות התחרות איתנו, אבל אתם הולכים ליועצת המשפטית לממשלה, שמגינה על התקשורת שמגינה עליה, הם מפרכסים אחד את השני, ואתם, מה אכפת לכם? הרי דמוקרטית זה כבר לא עובד לכם, הקלפי כבר לא משחק לכם תפקיד, לא עושה לכם את זה.

להפך, לא זלזלתי. אני אומר שעכשיו אני מחייב אותם. אני מחייב.

לא, קודם יוקר מחיה – זה שצ'רלטון לא מאפשרת ללוחמים לצפות - - -

לא נכון. עמדת גורמי המקצוע אצלי היא שזה יוביל להורדת מחירים. לא נכון. הפסקת הבלעדיות – אי-אפשר לייצר בלעדיות. חובת הפקות מקור שתשמר את כל ענפי הספורט שאתה מדבר בשמם - - -

זה הפקות מקור, כן, זה מוכר כהפקות מקור. תשלום זכויות שידור של כל ענפי הספורט שהם לא כדורגל וכדורסל גברים מוכרים להם כהפקות מקור. זאת הייתה המטרה – לשמר את ענפי ספורט שהם לכאורה לא פופולריים.

לא, אבל אתה עוד פעם, אתה ממשיך להגיד את אותם דברים כשאני מוכיח לך שחור על גבי לבן שזה בדיוק ההפך. אתה ממשיך להגיד: פגיעה בענפי הספורט, פגיעה בנשים – לא, הפוך, אלה הפקות המקור שאנחנו מחייבים אותן עכשיו. היום הם לא מחויבים לזה.

זה לא מס. הפקות המקור הן ניתוב השקעה, הן ניתוב השקעה. גם כל זכויות השידור של כל ענפי הספורט האלה. כן, גם הוט ויס וכל ספקי התכנים מחויבים ב-6.5% הפקות מקור, ולהם אנחנו לא מכירים בזכויות שידור. גם את זה הסברתי אתמול. יש הסכם כלכלי שנחתם בין ארצות הברית למדינת ישראל, אחת הדרישות של ארצות הברית בהסכם הכלכלי הזה, שהוא מה שנקרא רמה מעליי, הייתה לא לחייב חברות בין-לאומיות בהפקות מקור בישראל. ראש הממשלה קיבל את הדרישה הזאת והדרישה הזאת חלחלה.

זה לא משנה, חברות בין-לאומיות – אנחנו לא יכולים לעשות הפרדה אם זה אמריקאי או לא אמריקאי. חברות בין-לאומיות יורדות מהחובה הזאת כרגע. הכול פתוח, יכול להיות שהכנסת הבאה תחליט לחוקק את זה. כרגע אנחנו מצילים את היצירה הישראלית.

הדברים שלך לא מבוססים על המציאות, לא מבוססים על הערכות כלכליות של טובי הכלכלנים של משרד התקשורת, של רשות התחרות, שחושבים שיש כאן מונופול, שאפשר להוריד את יוקר המחיה גם בתחום הזה לאזרחי ישראל באמצעות זה שאנחנו לא מאפשרים בלעדיות. הבלעדיות הזו, שהיום זה אפשרי, בתכנים שיש להם חשיבות ציבורית, גורמת למוצר להתייקר מאוד, לזכויות השידור לעלות.

הציבור משלם – כמה אתה משלם על צ'רלטון?

על זה אנחנו מדברים.

אני לא איכנס עכשיו לדיון הכלכלי, אבל אני אגיד לך שאנחנו יושבים – שתבין, אתם עוד לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים. אתם תראו את תיקוני הנוסח.

אנחנו יושבים גם עם ערוץ ערוצי הספורט, גם עם ההתאחדות, עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, ואנחנו מקבלים חלק משמעותי מהטיעונים, כל עוד זה משמר את פתיחת השוק לתחרות.

אני אומר, אני לא נכנס עכשיו לפרטים. אנחנו יושבים עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, ואתה תראה את הדברים באים לידי ביטוי בתיקוני הנוסח שיבואו לוועדה, בסדר? אוקיי.

אני רוצה לדבר על משהו שעבר היום בוועדת הכנסת. בליל ישיבת הממשלה בשבוע שעבר - - -

אני אדבר על זה, אני לא צריך לענות תשובה. אני פשוט מדבר על זה בלי שתשאלי. אני מייד מדבר על זה.

הכול בסדר. תודה, אדוני היושב-ראש. בליל ישיבת הממשלה בשבוע שעבר עלתה ליאל קייזר ברשתות החברתיות וכתבה ככה: בכספים הקואליציוניים לא נוגעים – תקציבי השירותים שכולנו מקבלים ייחתכו ב-3%. ככה ייראה הקיצוץ: תקציב החינוך ייחתך ב-193 מיליון; הבריאות – ב-139 מיליון, הרווחה – ב-90, התחבורה – ב-600. תזכרו את זה בפעם הבאה כשהילד לא מצליח להתחבר לזום, כשמאושפזים במסדרון וכשעומדים בפקק. הוספתי את הכף לצורך העניין הזה.

שימו לב, אם תסכמו את הנתונים שהביאה אותה הכתבת ליאל קייזר, תגיעו בערך למיליארד שקלים, ראו זה פלא. ומי כותב את זה? ראש הדסק הכלכלי בתאגיד הבזבוז הציבורי. היא מציעה דוגמאות לקיצוץ של כמיליארד שקלים בגלל המלחמה, ואיזה קטע – מיליארד שקלים זה בדיוק מה שהיא והחברים שלה עולים למשלם המיסים. ולא רק זה, התאגיד הוא אקס-טריטוריה, כזה שכל התקציבים נחתכים – בגלל מלחמה, בגלל קורונה, בגלל אלף ואחת סיבות – רק תאגיד השידור הציבורי הישראלי, תקציבו הולך ומתגבר, הולך ועולה.

והיום יושב-ראש ועדת הכנסת, ידידי ורעי חבר הכנסת אופיר כץ, וחבר הכנסת בוארון, עשינו סוף לעניין הזה. החוק שתקציב התאגיד עובר לתקציב המדינה עובר לוועדת הכספים, ויבוא שלום על ישראל.

לא ירדתי, לא ירדתי. חשבתי שסימנת לי לסיים. אז אני אפרט יותר. החוק שעבר היום בוועדת הכנסת בעצם מטפל באותו עיוות שיש כאן אקס-טריטוריה שבכלל לא נמצא בתקציב המדינה. זאת אומרת, גם הממשלה, כשהיא דנה בחוק התקציב – יש מיליארד שקלים שהיא לא יכולה לגעת בהם. גם ועדת הכספים, כשהיא דנה בחוק התקציב, אין יכולת אפילו לחברי הכנסת להגיש הסתייגות שנוגעת לתקציב התאגיד. אקס-טריטוריה שלא נמצא - - -

טעות לעולם חוזרת, חבר הכנסת סובה. טעות לעולם חוזרת. נעשו טעויות, ואחת הטעויות היא שתקציב התאגיד לא נמצא בתוך תקציב המדינה, וכשמקצצים בכל התחומים בגלל סיבות מאוד מוצדקות, תקציב התאגיד לא רק שלא מקוצץ אלא גם מוצמד, והולך וגדל, ומכ-650 מיליון לפני כעשור – הגיע כבר לקרוב למיליארד, לדעתי למעלה מ-900 מיליון, פחות או יותר. והדבר הזה, חבר הכנסת בוארון - - -

נעשתה טעות, בוודאי. נעשתה טעות. אני לא יודע לומר אם הייתה - - -

לא, לא, סליחה, סליחה. ותקציב משרד המשפטים לא הממשלה קובעת? את תקציב בתי המשפט לא הממשלה קובעת? את תקציב הייעוץ המשפטי לממשלה לא הממשלה קובעת? מה זה הטיעון המגוחך הזה?

זה לא כתוב. זה נאמר בדיונים. זה לא כתוב בחוק – על מנת שהממשלה לא תוכל להשפיע.

אז אמרתי, הטעות הזאת נעשתה, ואת הטעות הזאת אנחנו מתקנים היום, ואת החוק שחבר הכנסת בוארון הגיש, להעביר את תקציב התאגיד לתקציב המדינה, העברנו היום לוועדת הכספים בוועדת הכנסת. וזה חוק שבהחלט נדרש, ואני אגיד לך עוד סיבה למה הוא נדרש. הוא נדרש לא רק כי לא יכול להיות שתהיה אקס-טריטוריה, בטח בזמנים כאלה של מלחמה, אלא גם שכבר שנה וחצי הייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ לא מאפשרים לשר, לשר התקשורת, שהוא זה שממנה בסופו של דבר את מועצת התאגיד, לא מאפשרים לו למנות, אלא אם כן המינויים יהיו אך ורק לטעמם. ככה היה עם השופט דרורי, שהקפיאו לו את הסמכויות מכיוון שראו שהוא בחר בחנן עמיאור לחבר ועדת האיתור, הקפיאו לו את הסמכויות לחודשים ארוכים עד שהוא החליט להתפטר, וכך היה עם השופטת בדימוס מוניץ, שאמרתי לה: הדבר היחיד שאני רוצה ממך זה רק שתשמרי על שיקול הדעת העצמאי שלך. אל תסטי ממנו, לא בגללי ולא בגלל הייעוץ המשפטי, שגרם לדרורי להתפטר בסופו של דבר, והיא אמרה לי בפרפראזה, במילים שלי: אני אשת ברזל. אף אחד לא יצליח לשנות את שיקול דעתי העצמאי. והדברים האלה התנפצו לסלע המציאות כשהפעילו עליה לחצים כבירים, שיצאו גם בהקלטות, כתבות שהיו, שהיא אומרת: ממררים לי את החיים. אמרתי להם: תעשו מה שאתם רוצים.

ואז תנאי הסף שונו כמה פעמים תוך כדי ניקוד מועמדים שניגשו כבר. הקול הקורא דרש את מה שהחוק דורש, ואז פתאום אמרו: לא, צריך תואר אקדמי. אחרי שראו שזה לא מסתדר להם, זה לא פוסל, אמרו: תואר אקדמי בתחום התקשורת, ואז ראו שזה לא מספיק בתחום התקשורת לפסול מועמדים שהם לא רצו – אמרו: תואר אקדמי רק בתקשורת, תוך כדי שהם יודעים כבר מה ניקוד המועמדים שנוקדו ופסלו אותם.

אני אסביר, אני מייד אגיע לזה.

אני מייד אגיע לזה.

אני מייד אגיע. אני רק רוצה לומר, לפני שאני אגיע למה מפריע – אני אגיד, יש לי זמן, יש לי זמן להגיע גם - - -

אני אסביר, אני אסביר. השאלה שלך ברורה.

חבר הכנסת סובה, השאלה שלך ברורה. אני אתייחס אליה מייד כשאני אסיים לפרוט את השתלשלות העניינים שגורמת לזה שהיא גם נדבך, מחזקת את הדבר הזה, שתקציב התאגיד צריך לעבור לתקציב המדינה ולהיות חלק מקבלת ההחלטות של הממשלה ושל הכנסת. אז אותה שופטת מוניץ הוסיפה תנאי סף בניגוד לחוק, ביטלה את שיקול דעתה – היא שופטת, היא יודעת שאי-אפשר לבטל שיקול דעת שניתן לה כחוק – בפני שיקול דעת שגוי, עברייני, של ייעוץ ומשפטי, ולכן היא הודחה על ידי. וראו זה פלא, בג"ץ הקפיא את ההדחה, ואנחנו עכשיו בדיון, אתמול היה דיון על ההדחה הזאת. אבל מה קורה כאן? היועצת המשפטית המודחת לממשלה, וחבר מרעיה לא מוכנים כמובן לייצג את השר שהדיח אותה, ולכן הם מייצגים נגדי, ולא רק זה, אתמול הם אומרים לבית המשפט: בואו נדלג בכלל על שר. החוק אומר שהשר רשאי להאריך את כהונת חברי מועצת התאגיד, והם אומרים לבית המשפט: תוציאו צו שהשר לא יהיה פונקציה בכלל בתהליך, שוועדת האיתור המודחת, הפגומה, תגיש מייד את המלצותיה לוועדת המינויים ונעשה מה שאנחנו רוצים כי אנחנו מעל החוק.

אלה דברים שמראים לנו שכאשר מרחיקים כסף ציבורי, מימון ציבורי, מפיקוח של הכנסת והממשלה, כמו שקורה כמעט רק בתקציב התאגיד, שהוא אקס-טריטוריה, שאי-אפשר לדבר עליו, שאי-אפשר להגיש עליו הסתייגות, שאי-אפשר לקבוע בו סדר עדיפויות – כאשר עושים דבר כזה, והבור ריק, אין בו מים, יש ואקום שאין בו פיקוח של נבחרי ציבור, נכנסים נחשים ועקרבים ומנסים לשלוט ולקבוע מדיניות משל עצמם בניגוד למדיניות הציבור. ולכן, זה שהיום אנחנו מעבירים את תקציב התאגיד לתקציב המדינה בחוק הזה שעובר לוועדת הכספים, זה דבר שיאפשר גם לממשלה וגם לכנסת גם לקבוע את התקציב וגם לקבוע מהו סדר העדיפויות שלו.

וכאן אני פונה להשיב לחבר הכנסת סובה, שבינתיים יצא מהמליאה. הוא שאל: מה מפריע בתאגיד? אז כמה דברים. קודם כול, הדבר הבסיסי, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, זה שיש כאן מוצר שממומן על ידי הציבור, והמדינה לא צריכה לממן אותו, כי יש אותו מספיק בשוק הפרטי. יש דברים שהמדינה מממנת, נכון, כאשר יש כשל שוק, כאשר השוק החופשי לא יודע לספק את המוצר הזה, אבל יש לנו כאן, בוודאי בחדשות ובאקטואליה של תאגיד השידור הציבורי הישראלי – תכף נדבר על זה שזה מיותר, שזה מוטה, שזה עם רייטינג נמוך מאוד, אבל לא משנה, נגיד שזה היה חדשות ואקטואליה ברמה הכי גבוהה עם רייטינג מאוד גבוה, נניח. אבל יש לנו שוק פרטי. אנחנו לא רוצים לגזול את כבשת הרש, גם בפרסומות, גם בחסויות, וגם בזה שיש כאן מפלצת שממומנת בקרוב למיליארד שקלים בשנה וחוסמת את התחרות בשוק החופשי, והמדינה מוציאה כסף, מממנת מוצר שקיים לנו בשוק החופשי, כשאנחנו רוצים לעודד את השוק החופשי להרבות את מגוון הדעות. הרי זה מה שאנחנו עושים בחוק השידורים, וזאת הסיבה הבסיסית הראשונה – המדינה לא צריכה לממן מוצר שיש אותו מספיק והוא מסתדר גם בלעדיה.

מעבר לכך, כאשר הציבור מממן חדשות ואקטואליה, שזה מטבע הדברים מוצר ששנוי במחלוקת, שכאשר תאמר מילה לכאן או לכאן, יש מייד ציבור שיכעס: למה אתה אומר ככה? למה אתה קורא לזה "חוק הפטור"? למה אתם קוראים לזה "הרפורמה להחלשת התקשורת"? או להפך, התאגיד, שאמור על פי חוק לייצג את מגוון הדעות שיש במדינת ישראל, מייצג בעצם רק חלקים מסוימים באוכלוסייה ולא את החלק השני. זה הנדבך הנוסף שמעלה את חמת הציבור, בעיקר כלפי אותם שידורים, כמו שאמרתי, גם שהם לא נצרכים, כי יש אותם בשוק החופשי, וגם הם מוטים, מוטים כנגד צדדים מסוימים באוכלוסייה, והם גם מיותרים ולא צורכים אותם כל כך.

הרי כשאנחנו מעלים את חוק התאגיד ואת החוק להפרטת התאגיד, שימו לב מה אומרים השופרות בשם התאגיד: יש לנו סדרות טובות, אנחנו מצליחים בסדרות שלנו, יש לנו תרבות, יש לנו מורשת. אף אחד לא אומר: יש לנו תוכניות חדשות, טובות יותר מכולם, יש לנו רייטינג מאוד גבוה. הם יודעים שזאת החוליה החלשה שלהם. ולכן, אם כבר אנחנו מממנים שידור ציבורי, צריך למקד את המימון רק בדברים שהשוק החופשי לא עושה לבד, כמו למשל חדשות בשפות זרות, כמו למשל מורשת, היסטוריה, תרבות. אפשר גם לממן ספורט, כדי שמי שאין ידו משגת יוכל לצפות בספורט מרכזי וספורט שיש לו חשיבות ציבורית, וכן הלאה וכן הלאה.

אם הייתה מועצת תאגיד שהייתה מייצגת את מגוון הדעות במדינת ישראל, מה שאנחנו מנסים כבר תקופה כל כך ארוכה לעשות והמשפטנים חוסמים אותנו מלעשות, ניחא, היא הייתה יודעת לקחת ולומר שזה אפיק מיותר של השקעה, צריך להשקיע מעט מאוד.

רק כדי לסבר את האוזן, אדוני היושב-ראש, אתה מאשר כאן את תקציב הכנסת, ומתוכו 25 מיליון שקלים לערוץ הכנסת, 25 מיליון שקלים לערוץ שמשדר לאורך שעות היממה חדשות, אקטואליה, ועדות, דיונים. 25 מיליון. תאגיד השידור מממן את החדשות והאקטואליה שלו ביותר מפי עשרה מהסכום הזה. אם הייתה מועצה שאכפת לה מכספי הציבור, היא הייתה אומרת: למה אנחנו צריכים לממן בכל כך הרבה כסף חדשות ואקטואליה, כאשר גם יש תלונות עליהם בציבור וגם אין רייטינג כל כך למוצר הזה? בואו נקטין את זה ל-30, 40, 50 מיליון. את כל שאר הכסף נשקיע בדברים שהציבור לא מקבל אותם במקומות אחרים, אותם דברים שהזכרתי.

ולכן, כאשר אין מועצה שמייצגת את מגוון הדעות ולא יודעת לעשות את זה, בהחלט חשוב להעביר את תקציב התאגיד, לא כדי לומר איזו תוכנית כן ואיזו תוכנית לא, אלא לומר: יש לכם תקציב כזה וכזה, ואתם תשקיעו מתוכו כך וכך ליצירה הישראלית, וכך וכך לחדשות, וכך וכך לתפעול. לא התערבות בתכנים, אלא קביעת סדר עדיפויות, קביעת מדיניות. זה דבר שבהחלט הציבור זכאי שהממשלה שלו ושהכנסת שהוא בחר תקבע את סדרי העדיפויות של מימון של כספי הציבור שהולכים לאפיקים האלה.

אלו פני הדברים, ואני מקווה מאוד שוועדת הכספים בראשות חבר הכנסת מלביצקי – אני מקווה שהדבר הזה יקרה בהקדם האפשרי, כדי שכבר בתקציב הזה או בהשלמות שלו, שיהיו מייד לאחר הפגרה, נוכל להביא לידי ביטוי את סדר העדיפויות של הממשלה ושל הכנסת בתקציבים שהמדינה מעניקה ומממנת בהם פרויקטים, תוך כדי התחשבות במלחמה, בצרכים האחרים שיש למדינת ישראל בשעה הזו. אני מקווה שחבר הכנסת סובה בא על סיפוקו מבחינת התשובה שנתתי לו כאן. אם לא, הוא מוזמן להגיע ולשאול עוד שאלות.

חבר הכנסת ביסמוט, אני רוצה לנצל את העניין שאתה יושב כאן, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אני שומע הרבה שאומרים שהקפאנו את חוק הגיוס – הרי זה האי-אמון שיש כאן – כביכול לא מעניין אותנו משבר כוח האדם בצה"ל, ואנחנו לא רוצים לגייס חרדים. אז למיטב ידיעתי, ותקן אותי אם אני טועה, לא הוקפא שום דבר. אנחנו עסוקים עכשיו בהעברת תקציב ובמלחמה, וחוק הגיוס יחוקק בעזרת השם עוד במושב הכנסת הזה, עד שהכנסת תצא לפגרת הבחירות שלה – חוק גיוס היסטורי, חוק גיוס כזה שמצד אחד מכיר בערך של אלו שתורתם אומנותם, בערך של המסורת שלנו, של לומדי התורה, ומצד שני מגייס אלפים ורבבות מקרב אלו שאין תורתם אומנותם. זאת העמדה של הקואליציה, של ראש הממשלה, ואני חושב שאנחנו הולכים לשם, נכון?

תשובה קצרה וקולעת. אני אגיד אותה בקול למי שלא שמע. אומר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת ביסמוט: מה שאומרת האופוזיציה – תדעו, אזרחי ישראל, שהמצב הוא בדיוק הפוך. תמיד. כן, לפעמים שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום, תלוי אם הוא דיגיטלי או אנלוגי, אבל כן, חוק הגיוס הזה חשוב לנו. ואני חושב שצריך לקבל כאן החלטות, כמו שאנחנו כממשלה וככנסת, כמייצגי ציבור ששוקדים על החוק הזה במשך חודשים ושנים, הולכים להביא למפנה היסטורי בכל מה שקשור לסטטוס קוו בנוגע לגיוס חרדים, תוך הסכמה שאלפים ורבבות כאלה שאין תורתם אומנותם כן ישרתו וכן יתגייסו – מה שאף אחד, לא גנץ ולא לפיד ולא ליברמן, לא ניסו לעשות, וגם לא היו רוצים שיקרה. הם הרי רוצים שהחרדים ימשיכו להיות מגויסים לקמפיין הבחירות שלהם, שיהיה להם איך לקושש קולות במערכה הזאת.

הרי אם פתאום נתחיל לראות אלפי חרדים – ואנחנו רואים את זה כבר קורה, אבל זה יקרה ביתר שאת כשחוק הגיוס יעבור. אם אנחנו נראה אלפי חרדים מגיעים ללשכת הגיוס להתגייס, מה יגידו לפיד וליברמן לבוחרים שלהם? מה יהיה הדגל שבו הם ינופפו, שבשבילו הם רצים? מה הם יגידו, ביטחון? הם יגידו כלכלה? אותם שרי אוצר כושלים שהיו כאן, אותו זה שהתחייב הבטחות ביטחוניות ולא עשה שום דבר – מה יש להם למכור? החרדים זה אווזה שמטילה להם ביצי זהב כבר הרבה שנים, והם מאוד מאוד לא היו רוצים לראות כאן חרדים מתגייסים כשחוק הגיוס הזה יעבור. אבל לנו יש אחריות כלפי מדינת ישראל, והדבר הזה, בעזרת השם, יקרה עוד בכנסת הנוכחית. חוק הגיוס יעבור לטובת ביטחון מדינת ישראל.

אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים לאחרונה בחלק מהאולפנים כבר קולות של דכדוך, של רפיסות, של שאלות כאלה שמחלישות את רוח העם.

לא שלנו, בתקשורת.

בתקשורת שלא מייצגת אותנו כל כך, בתקשורת הישראלית, בחלק ממנה. ואני רוצה, מתוך פרשת השבוע שקראנו, להסביר אולי לאותם אלו שיושבים באולפנים, שידעו ויבינו עד כמה יש חשיבות היסטורית עולמית למהלכים שמדינת ישראל, שעם ישראל עושה.

קראנו: "ויעשו כל חכם לב בעֹשי המלאכה את המשכן". התורה חזרה על מלאכת המשכן כמה פעמים: תרומה, תצווה, ויקהל-פקודי. למה היא עשתה את זה? למה היא לא יכולה הייתה לומר פשוט: "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה"? הרמב"ן אומר: "וכל זה דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ השם במלאכה". הדבר הזה מאיר לנו נקודת מבט על חשיבותו של עם ישראל ועל משמעות מעשיו בעיני הקדוש ברוך הוא.

סיפור המשכן חוזר שוב ושוב באריכות נדירה. אנחנו בדרך כלל בתורה, בגמרא, מדקדקים על כל מילה ועל כל אות, למה זה נאמר, ודורשים הלכות ממילים מיותרות ומאותיות שנכתבו, אבל כאן אנחנו רואים חזרה כמה פעמים על אותו סיפור, על אותה בניית המשכן, כי התורה רואה חשיבות עצומה בזה שהיא חוזרת על הדברים וחוקקת אותם לדורות עולם, והכול כדי להראות עד כמה חשוב בעיני השם כל מעשה שעושים עם ישראל. למה? כי זה מראה את חיבתם, כי קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא – הקדוש ברוך הוא, התורה וישראל זה דבר אחד, וכבודם של ישראל הוא גם כבודה של התורה, ולכן התורה מתפארת ומשתבחת במעשיהם של עם ישראל. וזה גם, כמו שהקדמתי ואמרתי, מסר חשוב עבורנו, לכולנו כעם. לכל דבר שאנחנו עושים יש חשיבות, ויש לתוצאות שלו משמעות.

בניין המקדש היה חשוב לקיום העולם כולו, לא רק לעם ישראל. אמרו חז"ל שאילו ידעו אומות העולם כמה שפע יורד לעולם דרך בית המקדש, לא היו מעלים על דעתם להחריב אותו. וגם בימינו אנו, כאשר ראש הממשלה נתניהו הבטיח בתחילת המלחמה שאנחנו הולכים לשנות את פני המזרח התיכון, הוא צדק, לא רק בגלל שהוא הבטיח ונאבק מול כל אלה שקמו עליו מבית ומחוץ, לא רק בגלל זה, אלא בגלל שלכל מעשה שלנו כעם הנבחר יש משמעות גורלית והיסטורית. אנחנו רואים את זה כבר עכשיו – ההשפעה של המלחמה של עם ישראל, העם הקטן, המדינה הקטנה הזאת, מתפשטת מעבר לגבולותינו, לכל העולם. אנחנו רואים שהחלטה אחת של עם ישראל מניעה מדינות שלמות ומעצמות ומשנה סדרי עולם לטובה, כי זאת ההשפעה שיש לעם ישראל על ההיסטוריה.

אני לא שואל שאלות. אני מקבל הנחיה מיושב-ראש הקואליציה, בקשה, אני מקבל בקשה מיושב-ראש הקואליציה, ואני מתייצב בלי לשאול. כמו שאמרתי, להחלטה של מנהיג הרוב, יושב-ראש הקואליציה כאן, יש משמעות כבירה על הפעולות שלנו, בטח בשגרת החירום הזו במלחמה, ולכן עושים את מה שצריך.

ולמה אני מזכיר את החשיבות של מעשינו? כדי שלא נתפתה לכל מיני עיתונאים ופרשנים בערוצי התבהלה, וגם לפוליטיקאים קטנים שמגישים כאן הצעת אי-אמון, ושהצביעו בשבוע שעבר על אי-אמון עם איימן עודה, עם הרשימה תומכת הטרור, הצביעו כאן סיעת יש עתיד. נתנו להם הנחיה: אתם יכולים להצביע בעד אי-אמון בממשלת ישראל בזמן מלחמה, ושוב הם חוזרים על זה ומביאים אי-אמון כנגד ממשלת ישראל בזמן מלחמה. אז לא צריך להתרשם מהם, לא צריך להיבהל מהפצת הייאוש שלהם, מהדכדוך. מה המטרה? מה הרווח? למה יצאנו למלחמה? מהי נקודת היציאה? כל השאלות האלה תוך כדי שהלוחמים שלנו נמצאים גם בלבנון, גם הטייסים המופלאים שלנו שמפציצים באיראן – הטייסים המופלאים שלנו; הסרבנים כבר הודחו מהצבא, זה לא הם. הסרבנים הם רק שלהם; הטייסים הם של כל עם ישראל. לא להתרגש מאותן אמירות מדכדכות, מאותה רפיסות, כי המשמעות של מעשינו, האחריות של עם ישראל לתיקון העולם, לא תאפשר לשטיפת המוח הזו, לתעמולה הזו, לתבהלה הזו, לרפות את ידינו. יש לנו מטרה ברורה, ובעזרת השם, נעשה ונצליח.

השבוע יש לנו ראש חודש ניסן, ביום רביעי בלילה. ביום רביעי בלילה – ליל ראש חודש ניסן.

בשבת? לא, חמישי, רביעי בלילה. התאריך העברי מתחיל מהלילה, כמו בליל שבת. ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד – זה הפשוט. להתחיל את היום באמצע הלילה בלי שום סימן, זה יותר מורכב. אצלנו זה מאוד פשוט: השמש שוקעת – מתחיל יום חדש. אם בחודש אדר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה שמזלו של עם ישראל מתגבר, הרי שבחודש ניסן זה חודש ניסים. אנחנו לגמרי מעל המזל, מעל המזל, מעל הטבע, כמו שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ונראה בקרוב, בעזרת השם, את כל אויבינו וכל הקמים עלינו לכלותינו מושמדים.

הרבה אויבים קמו על עם ישראל לאורך כל תקופת הגלות, לאורך אלפי שנים, וכולם נשכחו והיו כלא היו. תמיד עם ישראל, עם נצח, הוא היחיד שהצליח לקום מתוך האפר, מתוך הפוגרומים, מתוך הגלויות, ועשה דבר שמבחינה היסטורית הוא חסר תקדים. אין עם כזה שאחרי שהיה מפוזר ומפורד בכל העמים הצליח להגיע לארץ ישראל, לארץ מולדתו, ולהקים מחדש את מדינת ישראל, את הריבונות של עם ישראל כאן. ואנחנו רואים גם בדור שלנו, אחרי אסון נורא שהיה לנו בשמחת תורה לפני כשנתיים וחצי, עם ישראל התגבר כארי, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", וממשיכים בכל הכוח, בעוז ובתעצומות, עד להשגת כל מטרות המלחמה ועד לניצחון, בעזרת השם.

ומכאן אני חוזר לביצה הזו, שלצערנו אנחנו נאלצים, עם כל הימים הגדולים, הימים ההיסטוריים האלה שיש לעם ישראל – עדיין יש כאלו שמנסים לקלקל את השורה. ופה, חבר הכנסת סעדה וחברת הכנסת גוטליב ידעו לומר, ידעו גם להוסיף טעמים משלהם. בעיצומה של מלחמה, באים אותם משפטנים, אותה רדיפה פוליטית, אותה אכיפה בררנית.

שכחת שביקשו לקחת את ראש הממשלה בזמן מלחמה.

יש המון המון דברים מקולקלים במערכת. "מקום המשפט שמה הרשע" זאת לא המצאה שלנו, זה נאמר כבר לפני אלפי שנים, ואנחנו רואים את הקלקול הזה. אתמול הייתי בבית המשפט, ושופטי בג"ץ, בעתירה שהגישו כנגד הדחתה של יושב-ראש ועדת האיתור למועצת התאגיד - - -

הגעתי בהחלטה של רגע.

חברת הכנסת גוטליב, הגעתי בהחלטה של רגע.

לא ידעתי שאת נמצאת כאן קרוב, אחרת הייתי בהחלט מבקש. ישבה שם נציגת פרקליטות המדינה עו"ד תהילה רוט, ואומרת לבג"ץ: צריך לדלג על השר. החוק אומר: השר רשאי להאריך את הכהונה – היא אומרת: אני מבקשת צו שידלג על השר, שוועדת האיתור המודחת, הפגומה, תגיש את המלצותיה מייד לוועדת המינויים, וככה נמנה מועצה, בניגוד לחוק. ואף אחד – ואני השתוממתי על זה. ישבתי כאן והלכתי, הלכתי לשם ודיברתי - - -

הלכתי ועניתי ועניתי ודיברתי. ועל הדבר שהכי לא הצלחתי להבין אותו, לא הצלחתי אפילו לסבר את האוזן שלי איך, זה שהם מודים שם, מבינים כולם שהיה כאן מעשה חמור, שהוסיפו תנאי סף לאחר שנחשפו למועמדים בניגוד לחוק. ומה אומרים השופטים, חלק מהם? אבל מה אתם רוצים? זה מה שהייעוץ המשפטי אמר. הייעוץ המשפטי כנראה לחץ על יושב-ראש ועדת האיתור, היא נשמעה לייעוץ המשפטי, אז זה בסדר. הייעוץ המשפטי כבר אומר לעבור על החוק. אם עברת על החוק, עשית כדין, נחשב שעשית את מלאכתך כראוי. אני לא רוצה להכביר במילים. לא שאני בונה על החלטה לטובתי, אבל אלה הדברים. יש המון המון דברים מעוותים.

ואני תמיד אומר, יש היום עצומה שמתגלגלת של פרופ' כהן אליה לבקש מנשיא ארצות הברית להטיל סנקציות. אני לא מתנגד לסנקציות, אני חושב שיש פה אנשים שעשו דברים מאוד מאוד חמורים, אבל אני לא חושב שזאת הדרך. אני חושב שבמקום סנקציות חיצוניות, אנחנו אלה שצריכים להשית את הסנקציות. אנחנו אלה שצריכים לעמוד, לשתות מיץ אומץ אולי, את אותו מיץ אומץ ששותים שם, ולומר להם: ברגע שאתם מקבלים החלטות מנוגדות לחוק – ההחלטות בטלות. זה האיזון שיש בין הרשויות. ברגע שאתם מבטלים חוק-יסוד, אפילו מבטלים חוק – אף אחד לא נתן לכם סמכות לפסול חוקים. אם עשיתם את זה, אנחנו מודיעים לכם כממשלה וככנסת שלא מקבלים, כחלק מהאיזון הנדרש בין הרשויות. כמו שאתם אומרים לנו "מניעה משפטית", אנחנו אומרים לכם "מניעה חוקתית". זאת תהיה הדרך האמיתית לפתור את המשבר החוקתי הזה ואת זה שמנסים להפוך כאן את הציבור רק לממליץ בקלפי, ואת המדיניות מנסים לקבוע כאלה שלא נבחרו מעולם. תודה.