משבר כוח האדם בצה"ל עקב אי-גיוס חרדים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר סופר, בכנות אני אגיד לך, איבדתם את הצפון, תרתי משמע. כבר 17 ימים שהאזרחים רצים בין האזעקות, בין מקלטים, בין הודעות פיקוד העורף, אבל אתם בסרט אחר לגמרי. יש פה שנתיים וחצי שגרת מלחמה כאילו זה נורמלי, כאילו אנחנו בעוד יום בלוח השנה.

אבל מה שקורה בין כותלי הבית הזה בימים האחרונים זה הכחשת מלחמה, פשוט ככה. כי במקום אחר, מחוץ לכתלים פה, אזרחים חיים תחת אש, השגרה נחרבת, הילדים שוב בבית, העצמאים מפסידים עבודה, ההכנסות יורדות, הנפש מתוחה, אבל בממשלת 7 באוקטובר הכול מתנהל כרגיל. הכול רגיל. הכנסת מתכנסת השבוע, השר סופר, לא לדבר על מקלטים, לא על בתי ספר, לא על מפונים, לא על אתגרי משפחות אנשי המילואים, אלא ממשיכה את הבליץ של החקיקה. על מה? על פיצול תפקיד היועמ"שית, על חוק התאגיד.

אתה יודע, ועדת החוץ והביטחון, מי שהייתה אמורה להיות הוועדה מספר אחת של הכנסת היום, כמה פעמים היא התכנסה ב-17 יום? פעמיים. כאילו הכול טוב. דרך אגב, למה? כי צריך להאריך את המצב המיוחד בעורף. איפה ועדת החוץ והביטחון? למה היא לא מתכנסת? למה אין פה ועדה שמפקחת על מה שנעשה? הרי זה התפקיד שלה. רק לשאול? רק לומר אמן? זה התפקיד שלנו? אולי מישהו יחשוב להגיד לציבור מה קורה? הרי הובטח לנו ניצחון לדורות, נכון, אדוני היושב-ראש? ניצחון לדורות. איך אומרים דורות בקטן? איך אומרים דור של שמונה חודשים? אולי דורון? זה מה שיש לנו, ניצחון לדורון.

ועוד איבדתם את הצפון, כי עכשיו אנחנו שוב במדיניות סבבים – עוד סבב, עוד טילים, עוד מבצע, עוד אחד. ממתי איראן הפכה להיות עזה? עוד מעט, עוד מעט, אנחנו כבר בסרט מלחמת לבנון 3. ומה יגיע אחרי זה, מלחמת איראן 3 ומלחמת עזה 70.10? כי שם אנחנו נהיה עוד רגע. האם הממשלה יודעת איך לסיים בניצחון? מותר לשאול את זה בקול? איפה נשאל את זה בדיוק? אפשר לומר ששלוש שנים למלחמה, כשחמאס רחוק מלהיות מורתע, כשחיזבאללה עומד איתן, זה אולי לא כזה ניצחון גדול ואולי אפשר להתנהל אחרת? או שמצופה מכולנו לומר אמן, לא לבקר, לא לשאול, כי אנחנו רוצים להיות צפון קוריאה, בלי שאלות.

אתמול הייתי בקריית שמונה ובטבריה. קריית שמונה היא סמל ההפקרות של מדינת ישראל. היא לא שוקמה מ-7 באוקטובר והופ – היא מתרסקת שוב. הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. ראינו את ראש הממשלה מתלהב מבריסטה של קפה בירושלים, אבל בקריית שמונה באמת אין מה לאכול, כי איבדתם את הצפון.