קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אין אמון בך, נתניהו. אין אמון במי שאתמול הסתחבק, וממשיך לעבוד, עם הסוכן הקטרי יונתן אוריך, שהודה שעבד עבור קטר בזמן מלחמה. אתם לא בצד של ישראל; אין אמון במי שמקצץ בשיקום הצפון, בבריאות, בחינוך, ברווחה ובתעסוקה, כדי לחלק 6 מיליארד ש"ח, סקטוריאלי, לשימון שותפים ובריתות פוליטיות בזמן שאזרחים בורחים למקלטים; אין אמון במי שדורש מבית משפט שלא לדון בפיטוריו של שר עבריין סדרתי, שאתה היית צריך לפטר על הפרת החוק וניגוד העניינים, בעודו מאפשר המשך דיוני הפיכה משטרית, תוך ניצול מצב החירום; אין אמון בך, נתניהו, במי שרוצה מלחמה ככלי פוליטי.
את האיום האיראני, שצריך להסיר, אתה הבאת עלינו ב-20 שנות ברברת ואפס מעשים. אתה חיכית שאיראן תהיה מדינת סף גרעינית, כי אצלך מילים ונאומים הם הרבה לפני מעשים. היו בעבר מנהיגים שטיפלו באיומים גרעיניים לפני שהאיום הפך לממשי – אולמרט בסוריה, בגין בעיראק. ותשמע מה זה, הם לא עסקו בקרדיט נרקיסיסטי, מביך ונטול סיבה, אלא פשוט עסקו בביטחון ישראל.
אין אמון במי שעוסק בביטול המשפט שלו בניגוד לחוק, תוך סחיטה של נשיא המדינה והמדינה כולה, בזמן מלחמה ובכלל; אין אמון במי שהיה מוכן להקריב חטופים וחיילים עבור שרידות פוליטית; אין אמון במי שמנסה לחבל בבחירות עצמאיות ודמוקרטיות, אפילו עכשיו, כשיש נפילות בכל הארץ; אין אמון בך, נתניהו, במי שמחרים את קריית שמונה בעודה מפונה, רק מנקמנות פוליטית; ובטח לא במי שפוגע פעם אחר פעם בתקציבי שיקום או פיצוי עבור אזרחי המדינה. אתה לא כשיר, נתניהו. אין בך אמון.
אני רוצה לסיים ולספר. לפני כעשור אשתו של בצלאל סמוטריץ', רויטל, סיפרה שהיא סירבה שרופא ערבי יילד אותה. היא גם סירבה לשהות בחדר יולדות יחד עם יולדות ערביות. זה היה דבר שעורר סערה גדולה, כי הגזענות גדולה. בנו של בצלאל, בניה, נפצע בלבנון – וקודם כול, איחולי החלמה מהירה מכולנו. זה לפני הכול. אבל אתמול או שלשום בצלאל פרסם תמונה שהוא הלך לבקר את בנו – בוודאי – תמונה יחד עם הצוות הרפואי בבית החולים נהריה, בין היתר הצוות הרפואי הערבי, שטיפל בבנו והציל את חייו. כי ברגעים כאלה אף אחד לא עושה סלקציה ואף אחד לא בוחר בגזענות, אלא בוחרים בהצלת חיים.
אני רק אסיים – כשהתחלתי ללמוד בחיפה בתואר הראשון, באוניברסיטה למדה איתי בחורה צעירה בשם גדיר ברהום, הבת של פרופסור מסעד ברהום, מנהל בית החולים נהריה. היא הייתה חברה מאוד טובה שלי בתקופת הלימודים, ואני זוכרת את העליהום שעשו בזמנו על המינוי של מנהל ערבי לבית חולים. והיום אנחנו רואים איזה ניהול מפואר, כמה הוא עמד בפרץ בזמן מלחמה, עם כל הצוותים שלו. ובסוף אנחנו רואים את החיים המשותפים, החיים המשותפים הישראליים בבתי החולים עם צוותי הרפואה. אני מחזקת את בית החולים נהריה, מחזקת את צוותי הרפואה, מחזקת את כל מי שדואגים לחיים משותפים, הן בעשייה, בעבודה משותפת, והן בפעילות אקטיבית למיגור גזענות ולמיגור אפליה. והידיעה שזה הניצחון שלנו – זאת ישראל החזקה, ישראל שתנצח. תודה רבה.
450 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.