קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. בראשית דבריי אני רוצה להודות לחבר הכנסת אבי מעוז על הובלת החוק החשוב הזה, וליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אופיר כץ, על דחיפת החוק הזה גם במקום שהיה קשוח ולא פשוט.
אני רוצה לדבר כאן היום על מושג יסודי שכולנו נוטים לקחת כמובן מאליו, וזה חירות. בפרשת השבוע קראנו על יציאת בני ישראל ממצרים, מעבדות לחירות. גם הצעת החוק שאנו מעלים היום לקריאה ראשונה, הרחבת הזכאות לכיסאות גלגלים ממונעים בשליטה מרחוק, היא חירות. הרחבת הזכאות היא מפתח לדלת שהיא סגורה כבר שנים בפני אלפי אזרחים במדינת ישראל.
מייד כשנכנסתי לתפקידי כיושבת-ראש ועדת הבריאות הנחיתי את הדרגים המקצועיים להציג לנו תמונה ברורה ביחס לחוק הזה ולקדם אותו בסדר עדיפויות עליון. למה? כי היכולת של המשפחות האלה, שגם ככה מאותגרות באופן שהוא בלתי נתפס, לאפשר לעצמן את המינימום של הנוחות הזאת, היא יכולת בסיסית לחיים של כבוד. אנחנו רואים את המשפחות האלה, את האנשים, את ההורים של אותם אלה שההתמודדות שלהם גם ככה קשה יותר, כי אלה שלא זכאים לרכבים האלה, לכיסאות הממונעים, זה דווקא אלה שהמצב הקוגניטיבי והמצב הפיזי שלהם הוא קשה אף יותר. ולכן, אני חושבת שאנחנו עושים היום באמת מהלך שיש בו צדק, מהלך שמתקן עוול, מהלך שמקל ולו במעט על אותן משפחות מדהימות, שמתמודדות גם ככה עם אתגרים גדולים של בני המשפחה שלהם. אני חושבת שאנחנו עוסקים כאן בחובה שהיא מוסרית, של החברה הישראלית. כנבחרי ציבור, התפקיד שלנו הוא להבטיח שהזכות הזו לא תישאר רק על הנייר.
אני רוצה לומר מכאן לכל אותן משפחות ואנשים שמחכים לבשורה הזו ולמי שמובילה את המאבק הזה, לתמר גלפנד, שבאמת ניצבה פה עם המשפחות האלה מתוך הכרה אישית את האתגרים האלה, את הכאב, את גודל ההתמודדות – ראינו את המצוקה, שמענו את הקולות, והיום אנחנו מתחילים לתקן.
זו הקריאה הראשונה, ואני מתחייבת להמשיך ולדחוף את המתווה הזה בוועדה עד ליישום המלא שלו בשטח. אני קוראת לכל חברי הבית לתמוך בהצעה. אני חושבת שלא צריך בבית הזה, לפחות פה, להסביר למה ההצעה הזו חשובה ולמה אנחנו מחויבים לה. ושוב תודה, חבר הכנסת אבי מעוז, על הרגישות ועל השותפות ועל הובלת החוק הכל-כך משמעותי הזה. תודה רבה, ממש זכות אדירה.
340 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.