קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כולנו תחת הרושם של האסון הנורא שקרה היום במעון ברוממה. כולנו אבלים על מות תינוקות רכים במעון, ואני מעריך את כל האנשים שביטאו את הכאב פה על הבמה והאחרים. אנחנו גם ראינו את האנשים שששו לאידן של האימהות והמשפחות האלה.
אבל אנחנו צריכים לדעת שזה לא משהו שלא ידענו. בתפקידי כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה התריתי לאורך השנה האחרונה מפני היועצים המשפטיים. הסברתי להם את הסכנה האיומה בביטול ההנחות למעונות לאימהות עובדות אך ורק בגלל שבעליהן יושבים ולומדים תורה, בעוון הזה. אמרנו שהנשים האלה – אין להן כסף לשלם את מלוא המחיר, והן יחפשו הזדמנויות זולות במקומות בלתי בטוחים. דרשתי להעביר את חוק המעונות כדי להבטיח את הדבר הכי ליברלי, שזכותה של האישה על עבודתה, על שכרה ועל ההנחות שמגיעות לה לא קשורה לבעלה בשום מקרה, אבל הקריאה נותרה כערער בערבה. ואני אומר למערכת המשפטית שגזרה את הגזרה הזו על האימהות – ידיכם שפכו את הדם הזה.
רבותיי, בימים האחרונים נפתחו שערי הגיהינום בערוצי התבהלה והכתירו אותי כאנטי-ציוני וכאויב המדינה. הייתם מאמינים? הם יודעים מה זה ציון? מי אלה בני ציון היקרים, המסולאים בפז, מי שאומרים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" שלוש פעמים ביום? כבר 45 שנה שאני עומד ומתריע מפני הדה-לגיטימציה של הציבור החרדי ונאבק על דעת הקהל בכל כלי התקשורת. אגב, לאלה שאומרים שאני לא מבין תקשורת, שישאלו את אבותיהם מה אני יודע על תקשורת. הם עשו חרדה בציבור מפני סכנת קיומם של ילדים חרדים בארץ ישראל. אני נאבקתי ונאבק בכל כלי התקשורת על שלל גווניה, וזה ממש הצחיק אותי לשמוע מה הניסיון של סגן שר התקשורת בתקשורת. כנראה שאמרו זאת אנשים שלא נולדו עוד כששירתי בעיתון המחנה.
בכל זאת, שתי האשמות שקריות הופצו במכונת הרעל שמחייבות אותי להגיב, אדוני היושב-ראש. אמרו שכביכול הכללתי את הציבור החילוני בביטויי גנאי חמורים ביותר. כאילו שאמרתי, החילונים הם כאלה. שקר בולשביקי – זאת שיטה ידועה בתעמולה הסובייטית, להדביק למישהו שהוא אויב העם. זה אויב העם. מי שאומר על הציבור החילוני מה שמצטטים בשמי הוא אויב העם. ואני תמיד מקפיד לתקוף רק את המסיתים, רק את הרודפים, רק את היריבים שנלחמים נגד הציבור החרדי. אף פעם לא הכללתי, ואני לא מכליל, אף אחד. אני לא אומר מילה רעה בהכללה על אף אחד - -
זה פשוט נאום שלי, תן לי דקה. - - על אנשים, גם אם רחוקים מאיתנו בכל מהותם. הניסיון לייחס לי דבר כזה הוא שקר מוחלט. ואם הייתי מאמין בשופטים, הייתי מגיש תביעת דיבה על העלילה הזאת, אבל אין לי אמון בהם.
שנית, אדוני היושב-ראש, אמרו לי שאני אנטי-ציוני. מעניין אותי לדעת מתי הם ואבותיהם הגיעו לארץ ישראל, כל אלה שאומרים את זה. אבות אבותיי, בני משפחתי כבר 160 שנה בירושלים במסירות נפש כבר שנים רבות – אבותיי עלו ארצה במסירות נפש בימי הטורקים. חונכנו לאהבת ארץ ישראל, אהבת ציון וקדושת ירושלים. אנחנו מנשקים כל רגב מן הערים הקדושות. כבר בגיל שלוש לקחו אותי למירון, לרבי שמעון בר יוחאי ולמקומות הקדושים לעשות את הפאות האלה בל"ג בעומר.
אני רוצה לספר רק סיפור קצר: סבא-רבא שלי, שאני קרוי על שמו, ישראל יצחק, הגיע באופן פיראטי לארץ ישראל בימי הבריטים, גורש בחזרה לפולין, ושוב חזר באונייה בלי רישיון והבריח לגבול ביפו. רדפו אחריו, ולאיפה שהוא ברח? לביתו של הרב קוק, אתה שומע וסרלאוף? לביתו של הרב קוק, רבה של יפו, זכר צדיק לברכה. שם הייתה לו חסינות, לסבא רבא שלי. השוטרים הגיעו והטיפו לרב קוק שהוא משתף פעולה עם עבריינים. הם לא יכלו לעשות לו כלום. אמר הרב קוק – תשמע את המשפט: ילד יהודי שבורח לסינר של אימא שלו איננו עבריין. ארץ ישראל היא האימא של האברך הזה ולא אסגיר אותו. כך נשאר סבא רבא שלי בארץ ישראל כבר יותר מ-100 שנה.
ממש משפט. בחלק מהאידיאולוגיה של יישוב הארץ זכיתי לכונן שכונות בעיר ואם בישראל בשליחות כבוד קדושת האדמו"ר מבעלז שליט"א. הייתי בין מפריחי השממה בחולות אשדוד. הבאנו לשם קהילות חסידי בעלז וחסידי גור, ואתם חושבים שזאת הגדרה לאנטי-ציוני? כמה מתוך אותם שמאשימים את החרדים באנטי-ציונות כבר ויתרו מזמן על ציון וירושלים?
ירמיהו הנביא אומר: "כי נִדָחָה קראו לך, ציון היא, דֹרש אין לה".
אתם יכולים לקרוא לנו "נידחים" – אנחנו ציון. דורש אין לה – כמו שהגמרא אומרת, שמע מינה דבעי דרישא – אנחנו דורשי ארץ ישראל, אוהבי ארץ ישראל.
החרדים הם אוהבי, וגם אוהבים, את כל אוהבי ציון וירושלים ללא הבדל דעה והשקפה.
708 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.