קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. כשאני שומע את המילה "תרבות" אני שולח יד לאקדח – כך נאמר במחזה שכתב הנס יוסט. "שלאגטר" – שם המחזה – מ-1933. והרבה שנים אחרי זה ענה לו דוקטור ג'ורג' מוסה, היסטוריון, וכתב: בכל פעם שאני שומע את המילה "אקדח", אני שולח יד לתרבות.
אחד ממאפייניהם הבולטים של משטרים טוטליטריים הוא שליחת היד לאקדח כנגד מה שכינו – תרבות מנוונת, חתרנית, לא פטריוטית או אנטי-לאומית. משטרים כאלה תמיד עשו הבחנה בין התרבות הזו, המסוכנת והפסולה שיש להשתיק ולחסל, לבין "התרבות הנכונה", שחייבת להיות לאומית, מה שמתבטא בפועל בנאמנות לשלטון וצייתנות עיוורת לראשיו.
לשם מובילה אותנו ממשלת הדיקטטורה. תחת שמות שאפילו אורוול היה מתקשה לדמיין בשיחדש שלו, מה שנקרא Newspeak – שקיפות, פלורליזם והכלה, עלק. חוקי ההשתלטות על התקשורת – עיינו קרעי את דיסטל בע"מ; האקדמיה – בוארון; והתרבות – זוהר, מבקשים להשתיק כל ביקורת על הממשלה על בסיס הבחנה שקרית ופשיסטית ממש בין נאמנים לבלתי נאמנים, פטריוטים ובוגדים, אוהבי הארץ ושונאי ישראל, מסורים ומסיתים.
הבחנות כאלה נעשו בידי גרועי המשטרים והדיקטטורים במאה ה-20, ואותם אתם מבקשים לחקות, את דרכם אתם רוצים להמשיך. המושג "תרבות" משמעו ריבוי וטיפוח. לא מקרי הוא ששורש המילה תרבות בעברית הוא רב"ה, מלשון ריבוי. בלטינית המילה cultura משמעה טיפוח, מה שהפך באנגלית ל-cultivate. אלה, ריבוי דעות וטיפוחן, בהכרח נשענים על מחשבה עצמאית וביקורת, המחייבות חברה פתוחה, דמוקרטית וליברלית. זה בדיוק מה שאתם רוצים להחריב; להחליף תרבות בתעמולה, ביקורת וספקנות באינדוקטרינציה, אקדמיה בשטיפת מוח, אומנות בבידור, יצירתיות במסחור, תקשורת בתעמולה, פרלמנט בהשתקה.
בלשונו של יוסט, אתם רוצים להשליט את האקדח על התרבות, אבל תמצאו מולכם, אני מבטיח לכם, מיליוני מתנגדים, ובהם גם כאלה כמו חבריי וכמותי, שישלחו ידם לתרבות בכל פעם שתנופפו באקדח. מוסה יגבר על יוסט. תודה רבה.
276 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.