הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, אני גאה לעמוד כאן ולהקריא את מכתבן של נשות המילואימניקים.

"סיימנו סבב שישי לפני שבועיים. זה היה הסבב הקצר ביותר, אך גם ההרסני מכולם. ככה זה כשעולים ברמת השחיקה. הבית כבר לא עומד בזה, גם לא העסקים או המעסיקים, ובוודאי שלא הילדים שלנו, שנמצאים במערכת חינוך שאינה מצליחה לראות אותם או להבחין במה שהם עוברים. כבר שנתיים.

"בכורנו יהונתן התחיל את כיתה א' עם פרוץ המלחמה, מלא גאווה והערכה כלפי הצבא שגייס את אביו. היום, גם הוא מבין את ההשלכות של היעדרותו הממושכת. בין אובדן האמפתיה שלנו כהורים לבין הרצון העז לשמור עבורם על שגרה, ילדינו מתקשים להבין מדוע דווקא האבות שלהם מגויסים שוב ושוב.

"בן זוגי לחם במשך יותר מ-350 ימי מילואים. הוא וחבריו תמרנו בשלוש גזרות שונות. שנת 2025 נפתחה בהצהרה על שירות מילואים שיימשך רק 70 יום. בפועל, בתוך שנה אחת בלבד הם כבר נקראו לשני סבבים; הראשון נמשך 90 יום – והשני 60. גם שנת 2026 נפתחה בהצהרה דומה. איך אמורים להגיב המעסיקים או הלקוחות כשבני זוגנו חוזרים מסבב שישי עם תאריך נוסף ביד? איך אמורים להגיב הילדים?"

"ובינתיים, כבר שנתיים מתקיימים דיונים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. שם חורצים את גורלנו, דנים בגופנו ובנפשנו. מתפלמסים בנוגע לחוק גיוס שעתיד לגייס מעט מדי ומאוחר מדי, ללא יעד כמותי הולם לגיוס לוחמים. יותר ויותר מתחדדת התחושה שסוחרים בנו. איננו תג מחיר להישרדות קואליציונית או פוליטית. אנחנו בשר ודם עייף, פצוע, שנלחם כבר למעלה משנתיים.

"לא ניתנה לנו הבחירה אם להתייצב לסבב שישי. לא דאגו לנו לחילוף שיאפשר התחלה של שיקום. לכן השאלה אם לגייס חרדים או לא היא איננה שאלה אלקטורלית או רגולטורית, וכל שתיקה מול הקיצוניות הגואה, או דחייה נוספת – שוחקת את המוטיבציה ואת תחושת הנאמנות; אבני היסוד של שירות המילואים."

"ואנחנו, לא רק נשות המילואימניקים של 7 באוקטובר, אנחנו גם אימהות של חיילי המחר. השירות הקרבי בישראל אינו תוצר לוואי של פרופיל תואם בלבד - -"

"- - אלא תולדה של רצף בין-דורי וערכי". אני מקצר כי אין לי ברירה, לא הצלחתי את כל המכתב. "אמון אינו הצהרה". על החתום, נשות המילואימניקים. תיתנו להם תקווה.