קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם מה שכתב לי מי שלא הכרתי, אבל בשנתיים האחרונות הכרתי אותו היטב, ואפילו נעשינו חברים, ואני גאה להקריא את מה שהוא כתב: ב-7 באוקטובר קמתי בשעה 06:30 מהאזעקות, הסעתי את תמר, אשתי ההריונית, לבית הוריה - - -
באמת, טלי, קצת כבוד. אפשר לצאת החוצה ולדבר. אני לא מבין למה אתם עושים את כל הקשקשת הזאת בתוך המליאה.
אני רוצה להתחיל מההתחלה, אדוני היושב-ראש.
אני מקריא משהו שכתב לי חבר, חבר טוב, שאומנם לא הכרתי עד 7 באוקטובר, אבל מאז המלחמה ועד היום הכרנו ואני מאוד מעריך אותו: ב-7 באוקטובר קמתי בשעה 06:30, בבוקר, מהאזעקות. הסעתי את תמר, אשתי ההריונית לבית הוריה, כי לנו לא היה ממ"ד. מייד לאחר מכן קיבלתי טלפון מסבתא שלי, סבתא נירה זיכרונה לברכה. היא אמרה לי שיורים בחוץ, שיש פיצוצים ושאלה אותי מה לעשות. אמרתי לה, זה כנראה הצבא או כיתת הכוננות, תלכי לממ"ד.
מייד אחרי השיחה הקפצתי את הצוות שלי למילואים, בלי צו, ביוזמה שלנו. כשהגעתי לימ"ח כבר איבדנו את הקשר עם סבתא שלי. הצוות שלי היה הראשון שירד לדרום מכל היחידה. חשוב לזכור, זה היה ב-7 באוקטובר – אין ודאות, אין מידע, הכול מעורפל. עם זאת, יצאנו להגן על אנשי העוטף. זה מי שאנחנו, לוחמים שמגנים על העם ועל הארץ.
הגענו לניר עוז, ראינו טבח. הריח עד היום לא יוצא לי מהאף. שרפה, שחיטה, ביזה, השפלה, הפקרה מוחלטת. עברתי בית אחרי בית כדי לנסות לספק מידע למשפחות שלא ידעו מה עלה בגורל יקיריהן, בדיוק כמו המשפחה שלי שחיכתה לתשובה. אבל אחרי שראיתי את ניר עוז, אני כבר ידעתי את התשובה.
אחרי שלושה ימים קיבלנו את האישור. סבתא שלי נרצחה. הכרתי כל כך הרבה שנרצחו, כל כך הרבה שנחטפו. זה היה האסון הכי כבד מאז השואה במשמרת שלכם, ואתם עדיין כאן. האם אתם באמת חושבים שאי-פעם נסלח לכם? שאי-פעם נשכח?
זה לא התחיל באותו הבוקר. זה התחיל בשנים שלמות של מדיניות כושלת, רופסת ועלובה שלכם. קטר חדרה ללשכת ראש הממשלה. מימנתם והאכלתם את חמאס, שיבנה לו קיני טרור ויתעצם. טעות אחרי טעות. חשבתם שאפשר לקנות שקט במקום הכרעה, אין ספור סבבים, קראתם לטילים שעל ישראל "טפטופים". אתם, אתם הקונספציה.
המחבלים הארורים בני העוולה אפילו השאירו למשפחה שלנו פתק: אתם תמותו ולא תישארו פה. אנחנו נמשיך לבנות, להחיות, להפריח. אבל בלי צבא חזק, בלי צבא כל העם, לא נוכל לחיות כאן. בלי צבא שאליו מתגייסים כל הישראלים לא נצליח לעמוד במשימות ובאתגרים שלנו. מעולם לא נשמע על עם שרוצה לנצח ולהגן על עצמו ובזמן מלחמה הוא פותר אנשים מגיוס.
אני עשיתי מעל 320 ימי מילואים בכל הגזרות. את הבן שנולד לי בקושי ראיתי. הקריירה נעצרה, המשפחה דואגת והאתגרים עצומים. טיל איראני פגע לנו בבית, ואנחנו מפונים מביתנו. ואתם אטומים, בלי לב, בלי כבוד, בלי תחתית.
אנחנו, המילואימניקים, נותנים את כל מה שיש לנו. אנשים נשברים, עסקים קורסים, משפחות מתרסקות, ואתם, בלי בושה מעבירים חוק השתמטות על מלא, גיוס רק לישיבות. אתם יורקים לנו בפרצוף. רק כסף, כוח וכבוד מעניינים אתכם ובריחה מהאחריות על החורבן שהבאתם עלינו.
זה חוק אנטי-ציוני, זה חוק שקורא קריאת מלחמה על כל מה שבנינו ב-80 שנה. כל מי שיצביע לו הוא אנטי-ציוני. אנחנו נתקן, בדיוק כמו בחירום, כשנעלמה הממשלה. אנחנו נעבוד קשה כדי לתקן את כל מה שהרסתם גם בשגרה.
שמי עמרי רונן, אני קצין ולוחם ביחידה מיוחדת. אני איש "אחים לנשק" ואני גאה בזה מאוד. ב-7 באוקטובר רצתי לאש, כשאתם נעלמתם, הייתם בהלם. תתביישו לכם כולכם, לכו הביתה, הרסתם מספיק. תודה רבה.
562 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.