קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חושב שאם למישהו עוד היה איזשהו ספק מהי הכוונה האמיתית שעומדת מאחורי חוק השידורים של השר קרעי, אז באה יושבת-ראש הוועדה הקצת-משונה שהוקמה כאן והודתה כי בליכוד, מפלגה לאומית ליברלית לשעבר, מעוניינים לסתום את הפה לתקשורת החופשית, לקול הליברלי, לכל מי שחושב אחרת מהחבורה שהשתלטה על השלטון במדינת ישראל. כאחד שנולד, גדל והתחנך במדינה לא דמוקרטית, במציאות שרוב הישראלים, מה לעשות, לא מכירים, אני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, וגם לכם, אזרחי ישראל: תקשורת חופשית היא לא מותרות, היא לא גחמה והיא לא מכשול.
היא נשמת אפה ואחד ממוסדות היסוד החשובים של הדמוקרטיה.
תקשורת חופשית היא שמאפשרת ביקורת על השלטון, חשיפת השחיתות, הגנה על אזרחים מוחלשים ומתן במה לריבוי דעות. בלי תקשורת חופשית אין דמוקרטיה; יש שלטון ללא פיקוח, ללא איזונים ובלמים.
לזכותה של חברת הכנסת דיסטל ייאמר כי היא לא מסתירה דבר, אומרת הכול בגלוי. החוק שנידון כעת בוועדה שלה נועד לרכז כוח בלתי מרוסן, כוח תקדימי, בידיים פוליטיות, לאפשר התערבות ישירה בתכנים, במינויים, בתקציבים. המטרה היא להפוך את גופי התקשורת לצייתנים, לכאלה שמפחדים לבקר את השלטון. במקום עיתונות, אנחנו נקבל דוברות; במקום שאלות קשות – צינור להעברת מסרים; במקום פלורליזם – תעמולה. במילים אחרות, ערוץ שהוא יקיר השלטון, ערוץ 14. חובתו של כל פטריוט ישראלי היא לעצור את המהלך המסוכן הזה. אנחנו נשמור יחד על מה שיקר לנו באמת – מדינה שהיא טובה, מדינה מתקדמת, שחופש הביטוי בה אינו תלוי ברצונה של הממשלה; תקשורת שמדברת בשם האינטרס הציבורי ולא בשם השלטון. תודה.
244 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.