קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת וטלי גוטליב – רגע, תמתיני שנייה, אל תפעילי.
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו יודעים שאי-אפשר להחזיק מדינה מודרנית בלי אוכלוסייה שמתפרנסת ועובדת, לומדת מקצוע ומסוגלת לשאת בנטל. כולנו מבינים שאי-אפשר להעמיד פנים שמגזר שלם יכול להתנתק מהכלכלה ומהביטחון בזמן שהשאר מתמוטטים תחת הנטל ומממנים אותו. המעמד המשרת, העובד, מתמוטט וחנוק מההלוואות, מתמוטט פיזית וכלכלית.
כולנו רואים שצה"ל מתחנן לעוד כוח אדם. כולנו מבינים שאם החברה החרדית הלא-ציונית שמתגוררת בישראל ומתנהגת כזרה למדינה – אם היא לא תשתנה, המדינה שלנו עלולה לא לשרוד. ובזמן הזה ממשלת ישראל ממשיכה לממן ולהוביל את השקר העצמי; ממשיכה לממן את הזרות למדינה, כאילו מדובר על עוד ויכוח פוליטי קטן. נתניהו משחק פה משחק אגואיסטי ומסוכן, בזמן שהוא יודע היטב את סופו. עוד חודש של שקט פוליטי, של השתמטות והפקרות של ההנהגה החרדית פשוט מקרב אותנו בעוד שנה לקריסה.
חברי קואליציה מעדיפים לשרוד בפריימריז מאשר להציל את המדינה. ואתם יודעים מה מזעזע באמת בכל האירוע הזה? זאת לא ההתנהגות של ההנהגה החרדית – היא לפחות עקבית, אגב. מה שמזעזע זה אלה שקוראים לעצמם המחנה הלאומי, הציוני, הפטריוטי, אלה שמדברים על אחריות, על ביטחון ישראל ועל ציונות. הם החליטו לוותר – לוותר על הערכים, לוותר על העתיד, לוותר עלינו, הישראלים. העיקר הוא לא להרגיז את מי שמחזיק את נתניהו בכיס ובכיסא. ומי משלם את המחיר? הצעירים שמשרתים, ומתים; הישראלים הציונים שמשלמים את החשבון במיסים שלהם; המשק שמתפורר; המדינה שמתרסקת לאט-לאט לתוך מציאות של מדינת עולם שלישי.
אני רק מודה לאלוהים, וברוך השם, שהבחירות קרובות, וגם אתם יודעים את זה. בקרוב מאוד אנחנו נוכל להחליף אתכם ולהחזיר את החיוך לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
262 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.