קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לדבר על פניות ציבור שאנחנו מקבלים, שאני מקבל, ממורים ברחבי הארץ, ממנהלים ברחבי הארץ, פניות שלעיתים הן אנונימיות ולעיתים הם כותבים לי ומציינים באיזה בית ספר.
מספר לי מורה שהוא עשה דיון בכיתה שלו על הלחימה או הפסקת הלחימה. מספר לי המורה הזה, גברתי היושבת-ראש, שהוא זומן לבירור, ונאמר לו שהיות ששמעו שהוא עשה דיון שכזה, אז צריך לברר למה הוא עשה. אומר המורה: כל ענייני – הרב קריב – כל ענייני, אומר המורה, הוא באמת בחינוך ביקורתי, בחינוך לפלורליזם. אומר לי אותו מורה: בשיעור לפני דיברנו על תנורו של עכנאי, לא בשמיים היא, ואני בשיעורים, במקום לדבר על וילונות ולדבר על כסף לקופת כיתה, אז אני מדבר על "חביב האדם שנברא בצלם", ואני מדבר על "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה". ואומר לי אותו מורה: זה הפך להיות לצנינים בעיני אנשים. מה פתאום אנחנו מדברים על ליברליות?
אז אני רוצה להגיד לך, אדוני שר החינוך, שבתקופתך זה קורה. היה זהיר. מערכת החינוך טובה היא כשהיא מבוססת על אדנים של ליברליות, של חשיבה ביקורתית. המנהלים יודעים את עבודתם. אני צריך לספר לך, גברתי היושבת-ראש, שבשנות השמונים אני עבדתי בבית ספר ממלכתי, לא ממלכתי-דתי. בבית הספר שלנו, בזכותו של בחור בשם דוד אוחיון, ייבדל לחיים ארוכים, פתחנו בית כנסת. באו להגיד: היי, אתם בית ספר חילוני, למה פתחתם בית כנסת? אמרנו: כי זאת הדרישה של התלמידים; כי יש לנו בתוך בית הספר תלמידים עם כיפה על הראש והלימודים הם מהבוקר עד הערב, ובאו התלמידים ואמרו: אנחנו רוצים פינה להתפלל. קיבלו את זה בהבנה מלאה, וכשמישהו ניסה לערער על זה, התייצבתי כחומה בצורה ואמרתי: אף אחד לא יתערב במה שקורה כאן. זאת האוכלוסייה, זה רצון התלמידים – אני מכבד. וכשעשינו בחירות למועצת תלמידים, תמיד הגיעו אנשי שמאל ואנשי ימין, ויום הבחירות היה חגיגה לתלמידים. והיום, רחמנא לצלן, אוי ואבוי אם ייכנס מישהו שיגיד – שיביע דעות שהן לא דעתה של מלכות.
לכן אני אומר, אדוני שר החינוך שלא נמצא כאן, בוא תטפל, קטי, במה שאני ואת יודעים טוב, כי היינו מורים. בוא תטפל באטמוספירה בחצרות בית הספר. את יודעת, אני פוגש מורים, קטי, ואומרים: התקופה שלנו, כשאנחנו לימדנו, זו הייתה תקופה אחרת. הם אומרים לי: אתה לא יודע מה קורה היום, איזו אלימות, אילו חרמות, איזה פחד. המורים זועקים, המורים זועקים, אומרים לי: אנחנו כל הזמן עסוקים רק בנושא של האטמוספירה של האלימות. הילדים כבר לא מרגישים שהם נמצאים בתוך מרחב בטוח.
אז בואו כולנו – וחבל שאין ועדת חינוך, כי אנחנו צריכים להעלות את זה עכשיו, להזמין את - -
- - המזכירות הפדגוגית ואת השר ולהגיד לו אך ורק: תנו לנו סקירה מה נעשה היום מבחינת האלימות בבתי הספר.
430 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.