אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק המונח על שולחן הכנסת היום הוא אחד החוקים שמצביעים על עיוורון מדיני - -
- - ועל אי-הבנה של הצורך או האתגר שבו עומדת היום מדינת ישראל וממשלת ישראל – להתמודד עם המציאות, המציאות של העם הפלסטיני, יותר מחמישה מיליון פלסטינים.
ממשלת ישראל מתעלמת מהם, מתעלמת מהזכויות שלהם, נותנת יד ראשית למתנחלים - -
- - להפעיל אלימות קשה נגד אזרחים פלסטינים - -
- - באזורי הגדה המערבית. בסופו של דבר, בנימין נתניהו מצד אחד מתגאה שהוא מנע הקמת מדינה פלסטינית, למרות שעמד ב-2009 בבר אילן ונתן נאום על חזון של פתרון של שתי מדינות, ודיבר על הזכויות הלאומיות וזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. אפשר לחזור לנאום הזה, ללמוד אותו ולחזור לעקרונות שיש בתוכו. אבל גם בנימין נתניהו של 2025 הוציא אתמול הודעה באנגלית, בירך על החלטת האו"ם, שכוללת את ציון הזכות להגדרה עצמית לעם הפלסטיני, ומבטיחה קיום נתיב להקמת מדינה פלסטינית.
אז למי להאמין? לנתניהו 2009, 2025, או נתניהו שממשיך לטמון את הראש בחול ולהיות כפוף לאג'נדה של מפלגות קיצוניות שלא רואות את המציאות ומעדיפות להתעלם מהסוגיה הפלסטינית ומהסכסוך עצמו, ובמקום לחתור לפתרון צודק של שלום, של פיוס – הן מעדיפות לברוח מהמחויבות ומהאתגר הזה.
אדוני היושב-ראש, יש הזדמנות היסטורית ברמת האזור כולו. אנחנו רואים קבוצת מדינות ערב שכן מעוניינות לקדם מצד אחד שלום ישראלי-פלסטיני, ומצד שני נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב ולמדינות המוסלמיות במזרח התיכון ובעולם. ולכן, לדעתי, כאן יש הזדמנות היסטורית שממשלת ישראל מפספסת ולא מצליחה להתעלות לאתגר ולמשמעויות של התהליך הזה - -
- - אבל כנראה שנשיא ארצות הברית, שדוגל בהשגת שלום ופתרון של שתי המדינות - -
- - יכריח את בנימין נתניהו לבוא ולהכיר במדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. תודה רבה.
276 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.