תודה, אדוני היושב בראש. עליתי לכאן כי הסיפור מאחורי החוק הזה שאנחנו מצביעים עליו, החוק הממשלתי שהממשלה הגישה בנושא אונר"א, הוא סיפור לא פחות ממדהים, והוא קשור לעבודה שלנו כחברי הכנסת. כי מה היה עם חוק אונר"א? הגיעו חוקי אונר"א לוועדת החוץ והביטחון. קודם כול, מי שלא הכיר את אונר"א וחשב שמדובר באיזה ארגון סוציאלי – אז כולנו ראינו איך שני העובדים הסוציאליים של אונר"א מושכים את יונתן סמרנו עם הדם, את הגופה שלו, זורקים אותו לתוך רכב של אונר"א – וממשיכים בעבודתם הסוציאלית. וכל מי שהיה ברצועת עזה וכל מי שהכיר לפני ואחרי, יודע שאונר"א – עוד בלי קשר לשורשי אונר"א, שכל-כולו ארגון להשמדת ישראל, להחזרת זכות השיבה – בפועל כל בית ספר של אונר"א היה מחסן טילים בקומה התחתונה, ואיך להשתמש בהם בתוך הכיתה – בקומה העליונה.
אז אחרי שלמדנו את כל זה, מה מדינת ישראל הייתה צריכה לעשות? לא לגמגם, לא למצמץ, לא לומר: יש אמנה בין-לאומית – להפך, להוביל במדינה ובעולם ולומר לשר החוץ דאז ישראל כץ: אתה תחתום על הסרת החסינות, אתה תוביל את זה. כי אנחנו בעד ארגונים בין-לאומיים ואנחנו בעד ארגונים הומניטריים, ויש להם מקום בכל מיני אזורים מוכי אסון ובאזורי סכסוך כאלה ואחרים. אבל אם הם משתמשים במסווה ההומניטרי הבין-לאומי הזה לטרור, אם הם משתמשים בזה לרצחנות ברברית כמו אונר"א, אז זה מחוץ ללגיטימיות. ישראל צריכה להוביל את זה באו"ם, לא רק לחשוש ולגמגם. ואז מגיע החוק, ואנחנו יושבים בוועדה, אדוני היושב בראש, חבריי וחברותיי לכנסת, מי שהיה בוועדה זוכר, ובאים כל הפקידות – כולם ללא יוצא מן הכלל – משרד המשפטים, משרד החוץ, שב"כ, משטרת ישראל, צה"ל – וכולם מתנגדים. כולם אומרים, אי-אפשר, מה פתאום, אל תעבירו את החוק הזה, אי-אפשר לעשות ככה ולעשות ככה, ויש אמנות בין-לאומיות, יש לחצים ויש חוק כזה, ויש זכויות אדם, ויש זכויות חיות, ויש כל מיני דברים. ואז יוצא מתחת ידינו חוק מחורר. ואונר"א, אותו מבנה – החוק הזה, אנחנו עכשיו דנים עליו, לאפשר לרשות מקרקעי ישראל, למדינת ישראל, לתפוס חזקה – מדינת ישראל, אוגדות, טנקים, חיל אוויר, סייבר – ועומד שם אדם אחד, אדוני היושב בראש, אדם אחד בכניסה, בגבעת התחמושת פה בירושלים, וישראל לא יודעת להיכנס לזה, לא מסוגלת להיכנס לזה.
והינה אנחנו נפגשים שוב בכנסת, ממשלת ישראל מביאה חוק, ואני, אדוני, מגיש הסתייגויות, ואני אומר לחברותיי וחבריי לכנסת וגם למציע החוקים: זה חוק מחורר, מחורר. ואנחנו מעבירים אותו. ואז הינה, אנחנו נפגשים כאן שוב, ואני אומר את זה כי זו תופעה שחוזרת על עצמה – אנחנו באים לחוקק חוקים טובים, לא משנה אם זה פקידים או מפקדים הניצבים מולנו – מתנגדים, ואנחנו אומרים, רגע, זה לא בגיץ, ועושים את החשבון. ואז מחוקקים חוקים רעים, חוקים עם חורים, ואז המציאות טופחת על פנינו. אז אני מאוד מקווה שדווקא מחוק אונר"א נלמד את המסקנה, נוציא את המסקנה, נלמד את הלקח – לא לתקן רק את החורים שבחוק אונר"א, אלא את החורים שבהליכי החקיקה שלנו; לא לוותר, ללכת עד הסוף ולממש את התפקיד שבגינו נבחרנו להגן על מדינת ישראל ועל הצדק שלה. תודה.
478 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.