קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קראתי לפני כמה דקות הודעה לעיתונות של רמ"י. בהודעה כתוב: מבצע נץ הדרום 3. מבצע. חשבתי שיש איזו מלחמה, כי התחילו לקרוא למבצעים של הריסות בתים, של הריסות שכונות, בשמות של מבצעים כאילו שיש מלחמה. מלחמה נגד מי? נגד אזרחי המדינה תושבי הנגב, תושבי הנגב הערבים.
זו לא הפעם הראשונה שעולה השר לביטחון לאומי ומתגאה בחלוקת צווי הריסה. הוא אומר: הייתי היום בנבטים וחילקנו צווי הריסה. זו לא הפעם הראשונה שהשר מחלק צווי הריסה. לפני כמה חודשים הוא היה בטובא-זנגרייה, והפעם זה ביישובים הבדואיים בדרום. אני לא יודע מה קורה לשר הזה, שבכל פעם הוא רוצה להרוס ולסמן את הבדואים – הבדואים בצפון, הבדואים בדרום – ורוצה להרוס רק אצל הבדואים. מה קרה? למה, כי הבדואים הם חלשים? כי הבדואים לא מגיבים, לא יוצאים לחסום דרכים, לא יוצאים לחסום את הכבישים, לא מפגינים, כי הם אזרחים טובים, אזרחים שומרי חוק?
אבל לפעמים מגיעים מים עד נפש. נכון, הבדואים גם בדרום וגם בצפון הם שומרי חוק, אבל הלחץ הזה יביא בסוף לכך שהבדואים יתחילו להפגין כמו כולם. הם יודעים לעשות את זה, והם גם יכולים לעשות את זה בצורה טובה מאוד.
אבל אני פונה כאן לממשלה, אני פונה לראש הממשלה: צריך לרסן את השר הזה, שלא מפסיק להרוס. לפני שהורסים בתים צריך לתת פתרונות לאותם תושבים, צריך לפתור ולתת פתרונות. צריך להכיר ביישובים הבלתי-מוכרים, היישובים הבדואיים בדרום. צריך להרחיב את תוכניות המתאר ביישובים הבדואיים בצפון וגם ביישובים הערביים. לתכנן ואחר כך לעשות אכיפה – זו הדרישה. הגיע הזמן שראש הממשלה ייכנס בעובי הקורה ויטפל בנושאים הבאים. תודה רבה.
252 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.