קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן ומרגיש כמי שניצב בחזית המאבק בשם מיליוני אזרחים. החוק הזה בא לתקן עוול היסטורי שבו במשך עשרות שנים הציבור הישראלי הוחזק כבן ערובה בידי מונופול תקשורתי על התודעה. למרות פריצה של דעות חדשות למרקע בשנים האחרונות – ערוץ 14, עוד לפני הרפורמה, וערוץ 15, באופן חלקי בינתיים, בעקבות הרפורמה – חלק ניכר מהציבור עדיין שבוי בידי מונופול התודעה שבערוצים המרכזיים, כולל השידור הציבורי, שממומן על ידיו, וכל זאת בחסות רגולציה מיושנת, חסמים ושליטה ריכוזית בידי אליטה מנותקת.
היום, עם אישור חוק השידורים, אנחנו מתחילים לתקן את הכשל הזה. הרפורמה קורעת את המסך מעל עיני הציבור ומחזירה את הבחירה לצופה – חופש דעות, תחרות אמיתית, הורדת מחירים, חיזוק היצירה הישראלית ושקיפות.
אדוני היושב-ראש, קשה מאוד ככה עם היציע.
זה חופש ביטוי אמיתי, לא של קומץ ממורמרים בעלי מיקרופון, אלא של כל אזרחי ישראל. נאבקנו כדי להגיע ליום הזה. נאבקנו, נלחמנו מול כוחות אדירים, פקידים, יועצים משפטיים וערוצי תעמולה שניסו להשתיק אותנו בצווחות "סוף הדמוקרטיה", והכול כי הם מפחדים. הם מפחדים שישמעו אתכם, אזרחי ישראל. הם מבינים היטב שזהו הקץ לעריצות המיעוט ולהשתקת הרוב. במשך דורות התקשורת בישראל הייתה מועדון סגור; לא שיקפה את הפסיפס המרהיב של העם הזה, לא נתנה במה לימין, ליהדות, להתיישבות, לכל אלו שבחרו בנו. אילו לא הייתה סתימת פיות, לא היה חטא אוסלו, לא היה פשע הגירוש מגוש קטיף. כשהציבור מושתק כשחבורת אינטרסנטים מנהלת את העניינים, קורות טרגדיות לאומיות. אם לא הייתה תקשורת שכל-כולה הייתה מגויסת לעידוד סרבנות ולהתנגדות מופקרת לרפורמה המשפטית, לא היה כזה קרע בעם, שהביא את האויב לנצל את ההזדמנות לטבח שמחת תורה.
המנגנון היה פשוט: מי שביקש רישיון, נתקל בביורוקרטיה לא הגיונית; מי שביקש להשמיע קול אחר, נתקל בקיר בטון של רגולציה שנועדה להשתיק אותו ולהקשות עליו. שלא נדבר על החבר'ה מהאופוזיציה, שבעבר גם ניסו לסגור עיתונים שלא מצאו חן בעיניהם, ערוצים שלא אהבו את הקולות שלהם – –
– – כי במקום להתמודד עם הטענות של הצד השני, במקום להתפלמס בקְרב הדעות, העדפתם עד היום להשתיק את השיח ולא לאפשר לצד השני להישמע. אתם יודעים שאין לכם סיכוי בקְרב הדעות, לכן העדפתם להשאיר את השיח רדוד ומוטה ולהמשיך לשחק מול שער ריק. באומנות, באומנות יוצאת מן הכלל, הפכתם את הבורות למקצוע, והתוצאה הייתה ברורה. הקול הציבורי היה בנוי מקול אחד, נרטיב אחד, אמת אחת. לזה אתם קוראים פלורליזם? זה חופש הביטוי? זו דמוקרטיה?
אנחנו משיבים את הכוח לידי הציבור.
אתם תבחרו את מי לראות ומה לשמוע. אנחנו מסירים את חסמי הכניסה ופותחים את השוק בפני מגוון רחב של ערוצים חדשים. כשאתם צועקים "סכנה לדמוקרטיה", אנחנו יודעים את האמת: אתם מפחדים מהרגע שבו סוף-סוף ישמעו את קולו של העם שמאס בכם. זמנכם עבר.
אנחנו מפרקים את הרשות השנייה, את מועצת הכבלים והלוויין – –
– – אותם גופים פקידותיים, קומוניסטיים, מיותרים ומוטים, ששימשו במשך שנים בתי הדין של המונופול. אנחנו מקימים רשות חדשה, רזה, שתפקידה להבטיח תחרות בלבד, לא להתערב בתכנים. הם קוראים לנו רודנים, אנטי-דמוקרטים, אבל רודנים לא מפרקים רגולציה, רודנים לא מסירים את ההתערבות בתוכן. רודנים רוצים לשלוט, ואנחנו עושים כאן את ההפך. אנחנו ליברלים אמיתיים. אנחנו אומרים: הכוח יעבור מהפקידים לידי הציבור. מזה בדיוק הם מפחדים. הם מפחדים מכם, אזרחי ישראל.
אדוני היושב-ראש, הדיפ-סטייט המשפטי ניסה בכל כוחו לחסום את החוק – עיכובים, לחצים, חוות דעת מגויסות, כפייה על רשות האסדרה להצביע בניגוד לעמדתה, על פגם שקרי והערת כוכבית שקרית ומשוללת תוקף בגוף החוק. אבל לא נכנענו, וניצחנו. זהו עיטור העוז של המשילות מול הדיקטטורה המשפטית. ניצחנו, והחוק מונח כאן כהוכחה שהריבונות היא של הכנסת והממשלה, לא של פקידים.
הרפורמה קובעת – אדוני היושב-ראש, ביציע שם של יש עתיד מאוד קשה. אולי זה מכוון.
אז אני מבקש שתשים לב לזה. תודה. הרפורמה קובעת סדר תקשורתי חדש: שוק פתוח, מגוון, תחרותי, שבו הציבור קובע, לא הפקידים. בין עיקרי השינויים והתועלות לצרכן חיסכון של מאות שקלים בשנה למשק בית. החוק מבטל את חבילות הבסיס היקרות והכפויות ומאפשר בחירה אישית של ערוצים ותכנים מועדפים שעליהם בלבד ישלם הצרכן.
שפרית, אני ממש מתקשה. אדוני היושב-ראש, היציע שם לא מפסיק להפריע. אני מבקש שתעצור את הזמן.
לא, לא, זה רק משם ההפרעות, זה רק מהיציע. דווקא חברי הכנסת מקשיבים בקשב רב. שם הבעיה.
הינה, אתה רואה שהקשבת. חיסכון אפשרי של מאות שקלים בשנה למשק בית. החוק מבטל את חבילות הבסיס היקרות והכפויות, ומאפשר בחירה אישית של ערוצים ותכנים מועדפים, שעליהם בלבד ישלם הצרכן. לפי סקר שביצענו, 82% מהציבור מעוניינים לצמצם ערוצים ולשלם פחות.
דבר שני – פתיחת שוק החדשות למגוון דעות. החוק מביא להסרת חסמים, לביטול דרישות רישוי, כך שיתאפשר, לראשונה, ליזמים חדשים להיכנס בקלות לשוק – כניסה שצפויה להגביר את התחרות ולהוריד מחירים. בנוסף – וזה הדבר החשוב ביותר שהם מתנגדים לו – כל ערוץ חדשות יוכל לשדר חינם על כל פלטפורמה ברצף של ערוצי החדשות, מה שיביא למגוון רב יותר, לפירוק המונופול הקיים היום בחדשות ובדעות שאליהן הציבור נחשף. בין היתר, גם ערוץ 15, שהיום באופן אבסורדי אסור לו לשדר בכבלים ובלוויין – כשהחוק יעבור הוא יוכל לשדר גם בכבלים ובלוויין.
שקיפות נתוני הצפייה – הדבר שכולכם פוחדים ממנו, הרייטינג. הרשות לתקשורת משודרת שתוקם תוכל לדרוש מספקי התכנים לפרסם באתר האינטרנט שלהם את התפלגות נתוני הצפייה האמיתיים. לא התערבות של השר, לא של הממשלה, לא שיטה סטטיסטית שאני אמציא – שקיפות נתוני הצפייה האמיתיים. רק מי שמפחד מהאמת ממציא שקרים כדי לתקוף אותה.
מודל עסקי חופשי – לראשונה יתאפשר לפלטפורמות השידור לשלב דמי מנוי עם פרסומות, דבר שלא קיים כיום. המהלך יוביל להוזלה של דמי המנוי לצרכן בעקבות היכולת של ספקי תכנים לקבל הכנסות נוספות.
מהפכת הספורט – סוף לבלעדיות ולחבילות יקרות, איסור בלעדיות ואפליה באספקת תוכני ספורט בעלי חשיבות ציבורית או מסחרית, וכן מתן בחירה לצופה לרכוש את חבילת הספורט בנפרד מכל ספק תכנים. כמו כן, הצפייה בספורט תתאפשר בכל ממשק ובכל טכנולוגיה, גם בנייד, ללא תוספת תשלום. זה ספיישל במיוחד ללוחמינו הגיבורים, שמתמודדים בחזית עם האתגר הזה.
חיזוק היצירה הישראלית – כל ספקי התכנים יחויבו להשקיע 6.5% מהכנסותיהם לטובת תוכן מקורי ישראלי איכותי, וכך ההפקות המקומיות יוכלו ליהנות מלמעלה מ-300 מיליון שקלים בשנה לטובת היצירה הישראלית. כאן המקום לומר, אדוני היושב-ראש, שבכל הנוגע לחובת פלטפורמות בין-לאומיות להשקיע בהפקות מקור מתקיים שיח בין משרד ראש הממשלה לבין שגרירות ארצות הברית והממשל האמריקאי, והחוק יתוקן בוועדה בהתאם להחלטת ראש הממשלה.
יישומון עידן פלוס חינם – לכל אזרח תהיה גישה חינמית ליישומון עידן פלוס כך שיוכל לצפות ללא עלות בתכנים חדשותיים ובאירועי ספורט ציבוריים. היישומון יורחב לערוצים נוספים מעבר למגבלה הקיימת כיום, במערך המיושן.
באופן כללי חשוב להבהיר: אין פיקוח על האינטרנט, אין פיקוח על התוכן. היום יש פיקוח על התוכן. בקרוב אני ממנה רשות שנייה חדשה – 15 חברים שאני, שר התקשורת, בוחר ומביא לאישור הממשלה. אני מבטל את המעורבות שלי בתוכן, מבטל את המעורבות הפוליטית ופותח את זה לתחרות.
לא, אתם בורים, לא מטומטמים. אתם בורים. אתם מעדיפים להאמין לתעמולה שיש בערוצי התעמולה.
היום אני ממנה. ברשות השנייה אני ממנה. בדוק את זה, זה החוק. כך מינה הנדל לפני ארבע שנים וכך אני אמנה עוד חודשיים, אבל אני מבטל את זה. אין שליטה ברייטינג, יש שקיפות, יש רק תקשורת חופשית ותחרות אמיתית.
אני מסכם. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מחזירים את האמון בתקשורת, את הכוח לציבור ואת הדמוקרטיה הישראלית למסלולה. מי שמתנגד לחוק שאנחנו מציעים היום, מתנגד לחשיפת האמת, מתנגד לרוב העם ומתנגד לחופש הביטוי. החוק הזה, המהות שלו היא חופש הביטוי. אני קורא לכם להצביע בעד חוק השידורים, בעד חירות המחשבה והדעות בישראל ובעד ניצחון המשילות על שלטון הפקידים. אנחנו נכריע מי הריבון, הפקיד בחדר הממוזג או העם שבחר בנו. תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים. חבר הכנסת גנץ, אני אפתח במה שנקרא LIFO – מי שנכנס אחרון יקבל מענה ראשון. אני מניח שקראת את החוק שאתה אומר שהוא עושה בדיוק את ההפך. אני מציע שבאמת תקרא את החוק ואתה תראה שהמעורבות הפוליטית, היא קיימת היום. בקרוב, בחודשיים הקרובים, אני הולך למנות את מועצת הרשות השנייה כמו שמינה בזמנו הנדל, שלדעתי היה איתך, ומינה 15 חברים חברי הרשות השנייה – – –
אמרתי שזה המצב היום, אבל אתם לא מקשיבים למה שאני אומר.
הרשות השנייה היום – היום הרשות השנייה ממונה באופן ישיר על ידי שר התקשורת. הוא ממנה את היושב-ראש ואת כל החברים בה בלי ועדת איתור. אני בוחר אותם, ואני רוצה לבטל את זה.
הם היו כאן, דיברו, שמענו אתכם. שמענו את השקרים, את המניפולציות, את דפי המסרים החלולים. באמת אין כוח לזה. הציבור רואה ושומע. המעורבות הפוליטית קיימת היום. המעורבות של הממשלה בתכנים קיימת היום. היום, הרשות השנייה יכולה להטיל עיצומים על ערוצים, מה שלא יהיה בחוק החדש. המועצה החדשה שקמה – הייעוץ המשפטי לממשלה, ראיתי כאן, עלו כאן וטרחו להקריא מתוך חוות הדעת. הייעוץ המשפטי לממשלה אמר שהרכב המועצה החדשה הוא העוגן החוקתי של כל הרפורמה הזו כי הוא מבוזר, כי הוא ממונה על ידי פקידים בכירים ולא על ידי השר באופן ישיר. אז קראו קודם את החוק לפני שאתם מדברים.
אמרו כאן שכל הגורמים המקצועיים מתנגדים – שקר מוחלט. הגורמים המקצועיים האמיתיים, שמבינים תקשורת, שבמשרד התקשורת, הפריכו את כל הטיעונים ואת כל החששות ואת כל ההאשמות של רשות האסדרה ושל הייעוץ המשפטי לממשלה. הדבר היחיד שמפריע להם זה שהפקידים יפסיקו לפקח על התקשורת; שתהיה תקשורת חופשית בלי מעורבות ממשלתית – –
– – בלי שהשר מתערב, בלי שהפקידים מתערבים, בלי שהיועמ"שים מתערבים. רק הציבור קובע בשלט, שקיפות נתוני הצפייה, חופש מוחלט להקים ערוצים – וזה הדבר שמפחיד אתכם יותר מהכול.
אמרו כאן עוד טענה, שגורם מדינתי מקבל אליו את הרייטינג. זה עוד שקר של מישהו שלא קרא את החוק. אין שום גורם מדינתי שמקבל אליו את הרייטינג. יש שקיפות נתוני צפייה – דבר פשוט, דבר קל. המידע הזה קיים אצל ספקי התכנים. בסך הכול אומרים להם: שקפו לציבור את המידע שקיים אצלכם, זה הכול. שליטה במועצה, השר ימנה בעצמו – שקר, כבר אמרתי את זה. ביטול הפרדה מבנית – מישהו כאן מוכן להצביע לי על מדינה אחת בעולם שבה ההפרדה המבנית הזאת קיימת? אתם לא יכולים להצביע, כי זה לא קיים באף מדינה בעולם. זה ייחודי למדינת ישראל, זה כשל שקיים רק במדינת ישראל, ואנחנו מבטלים אותו.
לגבי הייעוץ המשפטי לממשלה, נכון, בעבר הם היו חומה בצורה, בעבר הם חסמו לממשלה כל ניסיון להתוות מדיניות, ואצלי הם הפכו להערת שוליים – הערת שוליים מחוצפת, שקרית, מנוגדת לחוק, אבל הם הפכו להערת שוליים, וזה מה שהם צריכים להיות. הערת שוליים. יועצים ולא קובעי מדיניות. אני בטוח, חבר הכנסת גנץ, שגם אתה יודע שככה זה צריך להיות.
אתה לא רוצה שפקידים ימחקו לך את היכולת להתוות מדיניות ויעמדו כחומה בצורה מול המדיניות שלך. לא. הם יכולים לייעץ, זה מקומם, זה מה שאימצה הממשלה.
אני רוצה לומר לכם, תראו, אני אסיים בזה. מדברים על זה שאנחנו רוצים להפוך כאן לצפון קוריאה. אתם יודעים מה קורה בצפון קוריאה? בצפון קוריאה – – –
בצפון קוריאה הערוץ של השלטון יכול לשקר במצח נחושה ולא לפחד מהאמת, כי אף אחד לא יכול לעשות לו כלום. זה מה שקורה בצפון קוריאה. אתם יודעים איפה זה קורה עוד? במדינת ישראל, אבל לא הערוץ של השלטון, אלא של שלטון הדיפ-סטייט.
היום כתבה בערוץ 12 של עופר חדד ועמליה דואק, בערוץ השלטון של הדיפ-סטייט – לא מעניינת אותם האמת. זוהי כתבה שכולה רצופה שקרים, שקר אחרי שקר אחרי שקר. כל השקרים הופרכו, תסתכלו ברשתות החברתיות שלי. הם אומרים שהרשות לתקשורת משודרת, שהכוח שלה ירוכז בידי גורם פוליטי – שקר מוחלט, כמו שאמרתי קודם. היום הרשות השנייה מרוכזת בידי גורם פוליטי. הרשות החדשה היא ההפך הגמור.
שקר שני – הטלת קנסות של מיליוני שקלים על כל הפרה של גופי השידור, בדומה לנעשה בהונגריה. שקר מוחלט. אין מעורבות בתוכן של הרשות החדשה. אין לה סמכויות. היא יכולה להתערב רק בנושא – – –
שיבקשו להגביר את המיקרופון – הם ישמעו אותי. כי ככה זה לא יעזור, בסוף לא ייתנו לי לדבר.
היום, הרשות החדשה שתקום לא מוסמכת להתערב בכלל בתוכן. לא מוסמכת. הדבר היחיד שהיא מוסמכת להטיל עליו קנסות זה על פגיעה בתחרות, זה על גורם שמנסה למכור במחירים מפלים לספק תכנים מסוים ולאחר במחירים אחרים. ואגב, הקנס שהרשות מסוגלת להטיל הוא קטן מדמי הרישיון שהיום הערוצים האלה משלמים. אנחנו מבטלים את דמי הרישיון האלה. כולם ייהנו מהחוק הזה.
שקר נוסף – גופי שידור לא יוכלו להקים או לרכוש אתר חדשותי בלי אישור ממשלתי. ערוץ 12 – שקר וכזב. אין שום פיקוח, אין שום הגבלה על הקמה או רכישה של אתרי חדשות. שקר נוסף – לראשונה המדינה תקבל גישה לכל נתוני הרייטינג ותפרסם אותם בעצמה, בדומה לרוסיה וסין. שוב שקר מוחלט. כל מה שהחוק קובע זה שאפשר לחייב את ספקי התכנים לשקף את נתוני הצפייה.
שקרים על שקרים על שקרים. הפחד שלכם הוא מזה שהקולות של הציבור יישמעו בתקשורת. ואנחנו נשמיע את הקולות האלה, שאתם כל כך מפחדים מהם. תצביעו בעד. תודה רבה.
2,048 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.