קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, על הדיל המסריח של פגיעה בתקשורת החופשית תמורת עוד סמכויות לבתי הדין הרבניים דיברתי בנאום הקודם. אני רוצה לרגע לנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי לומר תודה. כמו רבים אחרים, גם האלוף במילואים ניצן אלון התייצב אל הדגל מייד עם תחילת המלחמה. מאז, במשך למעלה משנתיים ברצף, לילות כימים, פיקד על המאמץ לאיסוף מידע על החטופים שלנו. הוא לא חיפש את אור הזרקורים, והקדיש את כל-כולו בשביל לשפוך אור על הגורל של 255 חטופים בעזה ולעשות הכול כדי לקדם את ההחזרה שלהם הביתה. בן לילה הוא הקים ארגון ומפקדה, הגדיר בבהירות את המשימות ופיתח את כל היכולות כדי לממש אותה. אל מול המאזניים, שעל כף אחת שלהן ערכי הרעות והערבות ההדדית ועל הכף השנייה תככים ואינטרסים פוליטיים אישיים, ניצן אלון השליך את עצמו על כף המאזניים הראשונה. הוא לא נכנע לרגע לאלה שביקשו לוותר על המאמצים או למסמס עסקאות. הוא לא התייאש. הוא עשה הכול, אבל הכול, כדי לצמצם את הסיכון לחיי אדם כתוצאה מהאכזריות הבלתי-נתפסת של המחבלים או מאש כוחותינו בשגגה. אני גם יודעת על הקשר ההדוק שלו עם המשפחות. הוא היה הכול עבורן – אצבע על הדופק, דיבור בגובה העיניים ויושרה גדולה.
"עשינו גם שגיאות, לעיתים הרות גורל", כתב אלון במכתב שלו כשהוא נפרד מפקודיו. ובמשפט הקצר הזה הוא הבדיל את עצמו מכל אלה שבורחים מאחריות, מכל אלה שמטייחים, עד לרגע זה. המשימה עדיין לא הסתיימה – יש לנו עוד שמונה משפחות שמחכות ליקירים שלהן, מחכות לוודאות, לסגירת המעגל – אבל זו הזדמנות מאוד מאוד חשובה לומר לאלוף ניצן, שמסיים בימים אלו את התפקיד שלו, תודה, תודה גדולה. תודה על הכתף למשפחות, תודה על השקט המדויק אל מול הרעש. תודה על הדבקות במשימה ועל היכולת להוביל אותה עם מצפן ולא להיות כמו שַבשבת. איבדת אין-ספור שעות שינה כדי שאחרים יוכלו סוף-סוף לישון. לא נשכח לך את זה לעולם. מי שהחזיר חטופים, החזיר גם את האמון שלנו במדינה, בצבא. אז תודה גדולה מכאן, מעל בימת הכנסת.
309 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.