קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שישי האחרון הייתי בהלווייתו של רועי וסרשטיין, זיכרונו לברכה, לוחם צה"ל, חובש קרבי אמיץ ששירת 300 ימי מילואים ושם קץ לחייו. משפחת וסרשטיין היא משפחה עם נתינה, משפחה מוכרת בעיר נתניה. היא נותנת לקהילה, עם עזרה הדדית, עזרה לזולת, וכל מה שהיא ביקשה זה להכיר ברועי בנם כחלל צה"ל.
אני רוצה להקריא חלקים מההספד של אחיו עידו, רב-סרן במילואים. וכך הוא מספיד: אני רוצה שתרימו ראש ותביטו קדימה אל אדם ששוכב כאן מולי, אדם צנוע, עניו, נעים הליכות ומכבד את הבריות, גיבור ישראל שרצה רק לתרום ולתת מעצמו עוד להגנת המדינה ולשלום אזרחי מדינת ישראל. אני קורא לכם, לבכירי מערכת הביטחון, לשר הביטחון, לרמטכ"ל, לראש אכ"א, לכל שדרת האלופים במטכ"ל: אפשר עוד לתקן. אפשר עוד לתקן. אני אחכה לכם בחיבוק גדול, מבין ומכיל. לא אכעס ולא אצעק. אני יודע עם איזה ערכים אתם מסתובבים בשדה הקרב. אני יודע כמה הלוחם חשוב לכם. הרי לפני לא מעט שנים הייתם לוחמים בשדה הקרב, בדיוק כמו רועי אחי, ואני יודע שיש בידיכם לשנות ולהכיר. תכירו ברועי כחלל צה"ל, כמי שלחם למען המדינה, ושהמדינה תכיר בו. אתם תראו שאתם תהיו חלק מתהליך מדהים, תהליך הריפוי של החברה, להחזיר לחברה את הדבר הפשוט – ההכרה וההערכה. רועי, אחי הקטן, אוהב אותך ואמשיך לאהוב אותך. אלחם למען ההכרה שלך שחשובה לחברה המדממת שלנו. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
אני מבקש מכל חברי הכנסת, היום ביקשתי להגיש הצעת חוק בנושא הזה, ואני מניח שכל חברי הכנסת יתמכו בנושא הזה. תודה רבה.
239 מילים של אלי דלל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.