קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, בדרך כלל אני עולה כשיש לי קצת יותר זמן לדבר, אבל עליתי גם והיה חשוב לי לבוא כי אני שומעת את הקמפיין בימים האחרונים, כמה לנו בקואליציה ובממשלת הימין לא אכפת מהחטופים; לנו זה לא כואב, אנחנו לא צופים בסרטונים, אנחנו לא כואבים, לא רוצים בכל מאודנו שהם יחזרו. אז יש לי חדשות בשבילכם: אני צפיתי בכל הסרטונים. זה מזעזע, זה כואב, זה פוצע, ואנחנו לא רוצים אפילו בגרם פחות מכם שהם יחזרו, ועושים הכול לשם כך. אבל אני רוצה להגיד על הקמפיין שקיים פה במקביל לקמפיין הזה, שלנו בממשלה לא אכפת מהחטופים, וזה הקמפיין על הרעב בעזה. אני לא מדברת על הקמפיין של האנטישמים או של העופר כסיפים למיניהם וכל אלה, שכרגע העז לקרוא פה למתיישבים קדושים מתנחבלים, שהוא התומך – – –
אתה התומך היחיד שיש פה. אותו לא הוציאו מהכנסת, כן? אבל אחרים כאן רוצים להוציא, שפועלים למען עם ישראל. מי אתה בכלל שתדבר על מתיישבים קדושים? מי אתה? מי אתה בכלל שתעז לקרוא להם מתנחבלים? אתה לא צריך להיות פה, תומך טרור מטונף.
אתה לא צריך להיות פה. תומך טרור מטונף לא צריך להיות פה. זה מה שאתה. אתה תדבר על דם פלסטינים שהוא הפקר? הדם של החיילים ושל הילדים הוא הפקר, וזה שאתה יושב פה בכלל בכנסת ישראל, בושה לנו בתור עם שאתה נמצא פה.
אבל אני רוצה להגיד שהכישלון שלנו הוא כישלון אחד, שבו אנחנו נותנים לתקשורת התרעלה – לא לאנטישמים מבחוץ, לתקשורת התרעלה – לדבר, כמו שיונית לוי אומרת: זה לא כישלון הסברתי, זה כישלון מוסרי. זה מה שהיא אומרת, אתה מבין? אנחנו נותנים ליהודים כאן, בתוך העם שלנו, בזמן שאנחנו רואים את רום ברסלבסקי כאילו יצא מהשואה הרגע חופר לעצמו את הקבר, שמחבל אמיתי שעופר כסיף כאן מגן עליו – שמחבל אמיתי נותן לו את המעדר, ולא נותן לו אוכל, כשאנחנו רואים את אביתר דוד – סליחה, הפוך, אביתר דוד חופר לעצמו קבר, ורום ברסלבסקי בוכה ומתחנן. אז כשהם מדברים על כשל הסברתי, הם לא מדברים על הכשל ההסברתי שהעולם לא רואה מה קורה לחטופים שלנו בזמן אגב שאנחנו מכניסים עוד ועוד ועוד משאיות, כשגרגר אחד לא מגיע לחטופים שלנו – על מה הם מדברים? על הרעב בעזה. אז זה שגב' יונית לוי יושבת ומגישה את החדשות ואומרת: זה לא כישלון הסברתי, זה כישלון מוסרי – אני שואלת אותך, גב' יונית לוי, באמת את מורמת מעם: על איזה כישלון מוסרי בדיוק את מדברת, ריבונו של עולם? על זה שהחטופים לא מקבלים אוכל? על זה שכרתו איברים? על זה שחטפו נשים? על זה שאנסו אותן? על זה שרצחו אותן? על רום ברסלבסקי ואביתר דוד, עליהם את מדברת? או שאת מדברת על כל עבי הכרס שאנחנו רואים בעזה וכל עמודי השקר שאנחנו רואים בכל העיתונים ברחבי העולם עם זיופים של ילדים רעבים?
אני רק אסיים בציטוט של אחד מגיבורי ישראל, עידן עמדי, שראוי שדבריו יהודהדו כאן גם במליאת הכנסת: מנותקים ומפיצי פייק, תילחמו יום אחד כמו עשרות אלפי מילואימניקים – ואז תחתמו על עצומות. אפסים, נמאסתם. ואת זה הוא אמר על קהילת המשועממים של אומנים שעבר זמנם ואף אחד לא יודע מי הם, ורצו ליצור לעצמם איזה הייפ חדש ולבוא ולדבר על רעב בעזה. אני מציעה להם לבוא יום אחד ולהילחם כמו הגיבורים והחיילים הקדושים שלנו, ואז לא יהיה להם זמן לפצות פה. חוצפנים.
522 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.