קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה על ברכותיך. ברוך השם הטוב והמיטיב, כן ירבו בשורות טובות לכולכם ולעם ישראל במהרה בימינו אמן.
תודה. ועכשיו אני רוצה רגע לעשות סדר. אני רוצה לתת ייעוץ משפטי ליועצת המשפטית לממשלה ולשופט סולברג מבית המשפט העליון. היועצת המשפטית לממשלה מיארה, באמת, אני חייבת לשאול אותך: את יודעת מה את? מה את בסך הכול? בסך הכול את עובדת מדינה. איך אני יודעת שאת עובדת מדינה? כי חוק יסודות התקציב קובע שעובד מדינה זה מי שהמשכורת שלו משולמת לו מהמדינה, אז את עובדת מדינה. אהלן. את פקידה בכירה מאוד, מאוד בכירה, עם הרבה מאוד כוח, אבל את עובדת מדינה.
ואת יודעת מה זה אומר שאת עובדת מדינה? שאם המדינה מפטרת אותך, חל עלייך עדיין החוק. איזה חוק חל עלייך? חוק בתי הדין לעבודה. חוק בית הדין לעבודה קובע בסעיף 42 שדין המדינה כדין כל מעסיק. זאת אומרת שאם את עובדת מדינה, ואנחנו, המדינה, הממשלה היא המעסיק שלך ואת מפוטרת, לאן את צריכה לפנות? לבית הדין לעבודה. אבל למה את לא פונה לבית הדין לעבודה? כי בבית הדין לעבודה עובד שפונה לקבל סעד מבית הדין לעבודה והוא לא הלך לשימוע, אז מה לעשות, הוא ויתר על כל הטענות שלו. זה באשר לייעוץ המשפטי למיארה. אבל מיארה חכמה, היא לא זאת ששולחת את העתירה, היא שולחת את החברים שלה, בין השאר נדב ארגמן, כן? בין השאר, להגיש את העתירה לבג"ץ.
אבל מה לעשות, אדוני השופט סולברג, רציתי לשאול אותך איזו שאלה קטנה. קבל, אדוני, בוא, בוא. אני רוצה רגע, בגלל שאף אחד לא אומר לך את זה, אז אני כאן להזכיר לך. בית המשפט העליון – חוק-יסוד: השפיטה – לא אני קבעתי – סעיף 15, קובע שבית המשפט העליון ישב גם כבית דין גבוה לצדק. בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה לתת להם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר.
סמכויות לדון בפיטוריה של מיארה מוסדרות בחוק בתי הדין לעבודה ואמורות להידון בבית הדין לעבודה. אז על פניו, לפי הסעיף שהקראתי לך, אדוני השופט סולברג, הקראתי לך מילה במילה, הייתי מאוד ברורה. ממתי יש לך סמכות לדון בפיטורים? מה, אתה בית דין לעבודה ולא ידעתי? מה, עכשיו נבוא אליך ונדון ונביא את המעסיק ויגידו ככה ואחרת? לא. ולכן אתה עושה פה עוול גמור, אדוני השופט סולברג, שאתה כמו, תסלח לי, חותמת גומי. ראיתי את ההחלטה שלך – חמש שורות, החלטה מבזה ומביישת שבה אתה כותב לממשלה שהיא לא מוסמכת למנות ממלא מקום ולא לשנות את סדרי העבודה שלה.
ובכן, אדוני השופט סולברג, ופה אני פונה גם לשר המשפטים יריב לוין, עמדתי כאן ואמרתי לכם: כדי להצליח במהלך העברת מיארה מתפקידה בהחלטת ממשלה, צריך להגיע לישיבת הממשלה עם מינוי ממלא מקום. לידיעתכם הרבה, סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים) – סליחה על השעמום, כן – קובע שכל נושא משרה שמתפנה משרתו, רשאי השר הרלוונטי, בהתייעצות עם הנציב – סה טו – בהתייעצות עם הנשיא – –
– – למנות ממלא מקום לתקופה של שלושה חודשים, ואפשר להאריך בשלושה חודשים נוספים. אם היום הממשלה הייתה מביאה ממלא מקום – שאני יכולה לחשוב עליו, הוא חייב להיות עובד מדינה, אבל אפשר היה למנות עוד קודם לאיזשהו תפקיד שלא צריך מכרז, כמו משנה לאיזה –אפשר היה למנות את ציון אמיר להיות יועמ"ש באופן זמני. אין לי ספק שהנציב היה מאשר את זה, אין לי ספק שזה היה קורה. אם אתם רוצים להצליח, חבריי מהממשלה, כשמופעלים עלינו כוחות משפטיים כל כך מעוותים שמושכים את החוק לקצוות, בניגוד גמור לאות הכתובה, תעשו את זה נכון.
אם היה לנו ממלא מקום ביד, אז היום אנחנו היינו מצליחים, ולא הייתה מתקבלת החלטת סולברג. ואני אומרת עוד משהו. אומנם אתם לא תשנו – – –
רגע, עשר שניות. אומנם אתם לא תשנו את סדרי העבודה של הממשלה, אבל אני מציעה לממשלה – כי זה לא כתוב בשום מקום – פשוט לא לשלוח הזמנות ליועמ"שית ולא לאפשר לה ולמי מטעמה להיכנס לישיבות הממשלה.
וגם אנחנו, חברי הכנסת, לא צריכים לתת לה זכות עמידה בוועדות הכנסת.
629 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.