רמיסת הרשות השופטת על ידי הממשלה – הפרת אמונים למדינת ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה – אני אומרת "כנסת נכבדה", אך קשה מאוד אחרי הלך הרוח בפתיחת המושב. אנחנו כולנו יושבים כאן, ומהמקום הזה, שהאמנתי שבאמת בפתיחת המושב הזה – שבוע אחרי שאנחנו מקבלים אלינו בזרועות פתוחות, בלב שמח ובדמעות, 20 מהחטופים החיים, האחרונים, וחלק מהחללים – באמת האמנתי שהרוח שתנשב פה תהיה רוח של תיקון, תקווה, בנייה, ריפוי, שיקום, תקומה, אך במקום זאת הרוח שנשבה כאן היא רוח של מריבה ומדון, תרועות של מלחמה. שר המשפטים בחר להכריז – כן, גם היום – שהוא קורא לקואליציה לאחד שורות כדי להחזיר במלוא העוצמה את הרפורמה המשפטית, ללא הסכמה. יושב-ראש הכנסת, לפני שעה קלה, בוחר להשפיל את נשיא בית המשפט העליון ולהשתלח בו בזמן שאין לו אפילו את הדבר הבסיסי, יכולת תגובה. נשיא המדינה הרצוג עמד כאן בתחינה להפסקת המחנאות, השנאה והמריבות, דבר שלוקח את ישראל לאבדון.

הפוליטיקאים לא מצליחים להתעלות לגודל השעה. במקום לחבק את המילואימניקים שחוזרים משדה הקרב אחרי שנתיים, במקום לכבד את צוואתם של הנופלים בקרבות והנופלות בקרבות, במקום לסייע למשפחות של הנרצחים וההרוגים, במקום לסייע בשיקום החטופים והחטופות, לעזור לאלמנות והיתומים, אנחנו רואים את המופע הזה. ללא ספק, יש מי שבחר לחזור ל-6 באוקטובר 2023.

איך ייתכן שאנחנו לא מסוגלים להתעלות על עצמנו כשיש מי ששילמו בדם? 917 לוחמים ולוחמות שנפלו בקרב שילמו בדם, מסרו את נפשם בשביל המדינה הזאת, שנוכל להמשיך לחיות כאן; לחיות כאן ביחד – לא חצי מחנה, לא כמדינה אחת לשני עמים, לא יהודה וישראל. 917 חיילים, הטובים והטובות שבבנינו ובנותינו, שחירפו נפשם ושצוואת רובם – תפסיקו לריב, עם ישראל חייב להיות מאוחד. עדיין יש עשרות אלפי חיילים פצועים בגופם ובנפשם, מה הם יאמרו? הם, שהקריבו את כל-כולם? מה הם אומרים כשהם פותחים את הטלוויזיה ורואים אותנו כאן, במופע המביש הזה? במקום מופע של אחדות, במקום רצון לתיקון, רצון לשיקום, במקום להושיט יד ולומר: אנחנו, אנחנו לוקחים מנהיגות אחראית שתהיה ראויה להם, מכריזים כאן שוב פעם על מחנאות, על מריבות, על מדון. אלו היו אמורות להיות חדשות של אתמול, אבל אתם מביאים את זה לכאן.

מכל הקריאות, הקדושה מכולן היא הצוואה לנו, המנהיגים, להוות מודל לחיקוי לאזרחי מדינת ישראל. החלטתם להחליף את שם המלחמה ל"תקומה". אם אנחנו רוצים תקומה, זה חייב להיות כשאתם מורידים את גובה הלהבות. אמר כאן ראש הממשלה שהוא רוצה אחדות; תקרא קודם כול לחברי הקואליציה שלך שיורידו את להבות האש השורפות כל חלקה טובה בעם ישראל. כשהחיילים שלנו נלחמו הם לא הסתכלו על מגזר, על עדה, על מחנה פוליטי. הם נלחמו כאחים, אחד לצד השני.

אדוני היושב-ראש, זה מאוד מצער. זה יום עצוב, אנחנו רואים איך ממשיכים להתכתש ולחרב כל חלקה טובה. לא בשביל זה עם ישראל שילם מחיר כבד מאוד, לא כדי שנחזור לשסע, לפלג. לא כדי שנסתיר את המחדלים, אלא כדי שנתקן אותם. מי שחירפו את נפשם, נפלו כדי שנקום מהשבר הזה יותר חזקים אחרי 7 באוקטובר, מתוך גאווה לאומית, מתוך אהבה לישראל. החובה שלנו, והעיסוק היחיד שצריך להיות בבית הזה, כמו שאמרתי, הוא לשקם, לרפא ולחזק את ישראל ואת האזרחים. המדינה שלנו זקוקה לשיקום עמוק, יסודי, כמעט מהיסוד.

מדינה לא קמה ונבנית רק על גבורה בשדות הקרב, לא רק על סיפורי המורשת. וכמו שאמרתי, הצוואה שלהם, שנכתבה בדם, היא פקודה לעכשיו, קריאה אלינו, המנהיגים, שחייבים, חייבים להיות המודל לאזרחים. זו האחריות של מנהיגיה של המדינה הזו. אי-אפשר לטאטא את הבעיות או לתת להן שמות יפים, אי-אפשר לתת להם אריזה חדשה, כי זה לא מה שיעלים את המחדלים. צריך להסתכל למציאות בעיניים, לדבר את האמת, להודות בטעויות, ללמוד מהן ולהגיד: לעולם לא עוד. לא עוד הפקרות, לא עוד עיוורון, לא עוד זלזול בחיי אזרחי מדינת ישראל. ואז להתחיל לבנות מחדש.

זוהי שעתה של מדינת ישראל לקום מחדש. לא רק מההריסות הפיזיות, אלא גם מהשבר, השבר בין האחים, השבר הערכי והשבר המוסרי. וכל זה לא יכול להתאפשר, אדוני היושב-ראש, בלי שיקום האמון; האמון בין רשויות השלטון לאזרחים, בין מגזרים, בין בני האדם, בין אחים. אזרחי ישראל – מגיעה להם נורמליות, מגיע להם שקט, מגיע להם לנשום.

הרבה אנשים אמרו אחרי שהחטופים חזרו: אני חזרתי, חזרתי לנשום. אסור לנו לעצור את הנשימה הזאת בזה שמסתכלים על המסכים ורואים חרפה, חרפה בכנסת, חרפה של מנהיגים שלא מצליחים להתעלות לגודל השעה. אני חושבת שגם הממשלה, הגיע הזמן שתפנים את האחריות רבתי שלה. ראש הממשלה, האחריות שלך היא לקרוא להגיע למציאת פתרונות והסכמות, כפי שבדיוק דורש ומבקש יושב-ראש המפלגה שלי בני גנץ. זו לא סיסמה, זה לא יכול להיות מס שפתיים, זה חייב להיות הלכה למעשה. אדוני היושב-ראש, אני מאוד מקווה שהקריאה שלי לבית הזה – אולי אם כל אחד מאיתנו יצטרף לקריאה הזאת יהיה פה שינוי.

לסיום אני רוצה לבקש מכל מי שנמצא עכשיו כאן במליאה, וממך, אדוני היושב-ראש, להפנות את תשומת הלב לרגע לילדה אחת, היימנוט קסאו, ילדה בת תשע שנעלמה לפני יותר מ-600 ימים. נעלמה, נחטפה.

אושרה הצעה דחופה, שאליה גם אני מצטרפת. היא נחטפה לפני שנה ושמונה חודשים מצפת, ומאז – לצערי, אני אומרת לך – דממה. פשוט נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. אף אחד לא יודע מה עלה בגורלה, והשקט הזה צריך לזעזע כל לב בישראל, אדוני היושב-ראש. לא ייתכן שבתוך כל הטרגדיה, האובדן והשכול, יש ילדה אחת שאיננו יודעים אם היא חיה או מתה, אם היא מעונה במרתפים עכשיו או בחדר חשוך, מחכה רק למי שיציל. בעולם מתוקן זה היה מסעיר מדינה שלמה. אבל השתיקה רועמת, והדאגה מועטה מדי, ויש קהילה אחת שלמה שעוקבת ודואגת עם המשפחה, ואנחנו שואלים: איפה האחים? היימנוט קסאו היא ילדה ישראלית, צריך למצוא אותה. אני קוראת לשר בן גביר, שר המשטרה: תרחיב את צוות החקירה. זה צריך להדיר שינה מעינינו. תדאג להגדיר אותה כחטופה. יש עדויות, יש מספיק ראיות שהיא נחטפה, אדוני היושב-ראש. אני מסיימת.

בעזרת השם והלוואי שעד אז יהיה לנו בדל של מידע. אני קוראת גם לשב"כ להפעיל את כל האמצעים שברשותו, ובעזרת השם שנעמוד עם משפחת קסאו ונאמר שמצאנו אותה. תודה.