מדיניות ממשלתית כושלת: הזנחת החברה הערבית בכל תחומי החיים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, גם אני מברך על שחרור החטוף עידן אלכסנדר, ומקווה שזו תהיה תחילה של עסקה לשחרור כל החטופים וסיום המלחמה, מלחמה שגבתה עד היום עשרות אלפי הרוגים, בעיקר ילדים, בעזה. נקווה שיהיה גם סיום למלחמה והחזרת כל החטופים.

כבוד יושב-ראש הישיבה, אנחנו בעצם מעלים כאן הצעת אי-אמון בממשלה עקב ההזנחה הנמשכת של הממשלה בטיפול בחברה הערבית. רק בסוף השבוע שעבר נהרג ילד, יוסף אבו רקייק, מתל שבע. זה ילד מתוך כמה ילדים שנרצחו בשנה הזאת.

הפשיעה בחברה הערבית רק מחריפה. לפי מרכז אמאן לחברה בטוחה, מספר הנרצחים מתחילת השנה עומד על 95. אם נשווה את זה לשנה שעברה – נרצחו 70, זאת אומרת עלייה של יותר מ-130%. בשנת 2023 נרצחו 247; בשנת 2024 נרצחו 239. מתחילת כינון הממשלה מספר הנרצחים עומד על 581. לצערי אנחנו מדברים על מספרים, אבל כל נרצח הוא עולם ומלואו. אנחנו מדברים על משפחות, על מאות נשים, ילדים, אלמנות, אימהות ששכלו את ילדיהן – זה למעשה אלפים. איך אנחנו קוראים למצב כזה שיש לך 581 נרצחים מאז כינון הממשלה? האם זו מלחמה? האם זה טרור אזרחי?

השאלה היא מה עשתה הממשלה כדי לטפל, כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית, מה עשה השר לביטחון לאומי כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית. לפני שבוע היה בתקשורת, כולכם בעצם ראיתם שהונח ומצאו מטען על הגג של עיריית רהט, העיר הערבית הכי גדולה במדינה. מה עשה השר לביטחון לאומי כדי לטפל באותו מקרה? הוא הגיע לעיר רהט, אבל הוא לא הגיע לעירייה, הוא לא הגיע כדי לפגוש את ראש העיר – הוא הגיע כדי לפקח על הריסת בתים. ואיזה בתים? אנחנו מדברים על קרוואנים שאנשים חיים בהם. זה מה שעושה השר לביטחון לאומי, ובמקום לפעול, לבצע כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית, הוא מתגאה בהריסות בתים. בשבילו, מה שהוא אמר – עוד ערבי נרצח.

אז מה עשה השר? כלום. במקום להגיע ולדבר עם ראש העיר, לראות איך פועלים ביחד בשביל למגר את האלימות בעיר רהט בכלל, הוא הגיע כדי לצפות בהרס בתים. מה עשה ראש הממשלה? כולכם זוכרים שראש הממשלה כינס ישיבה של חברי הכנסת בשנת 2023. אנחנו כמפלגת רע"מ בזמנו לא הצטרפנו לישיבה. הוא הכריז על הקמת ועדת שרים למיגור הפשיעה בחברה הערבית. אם אנחנו שואלים כמה פעמים התכנסה הוועדה, אני זוכר אולי פעם אחת, אולי יותר, אבל נו, התכנסה הוועדה. מה עשו כדי לטפל בבעיה? איזה תוכניות בוצעו? איזה תוכניות יצאו לאור, לביצוע, כדי להילחם בפשיעה בחברה הערבית?

חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, החברה הערבית ממשיכה לדמם. רציחות לאור יום. נכנסים לתוך הבתים, רוצחים מול האישה, מול הילדים, לא מעניין אותם אף אחד. הם לא עושים חשבון לאף אחד – לא למשטרה, לא לממשלה, לא לשר, כלום. סחיטה באיומים, יריות לאור יום – זו מציאות שלא צריכה להיות בשום מדינה מתוקנת. פשיעה לא מנצחים בסיסמאות ולא במבצעים חד-פעמיים. פשיעה, נלחמים בה באחריות, בשיתוף פעולה, בהשקעה מתמשכת לא רק בביטחון אלא גם בחינוך, ברווחה, בדיור, בתעסוקה. החיים שלנו שווים בדיוק כמו של כל אזרח במדינה.

תחום הפשיעה והאלימות הוא התחום שאנחנו כואבים. זה התחום שמדיר שינה מעיניו של כל מנהיג בחברה הערבית, של כל אזרח בחברה הערבית. היום, אפילו זוגות צעירים, אם אתה פוגש אותם ושואל אותם, הם חושבים פעמיים אם לקנות, אם לבנות בית בתוך היישוב שלהם. יש הרבה יישובים מוכים בפשיעה ואלימות ורציחות בחברה הערבית. זה תחום אחד.

תחום אחר – תחום הדיור. תוכניות המתאר – כמו שאומר הפתגם בערבית: (אומר בערבית: דבר בחופשיות.) 133 יישובים ערביים – לרובם אין תוכניות מתאר מעודכנות. כשמדברים על בנייה ללא היתרים בחברה הערבית, אנחנו לא מדברים על תופעה עבריינית, אנחנו מדברים על כישלון מדינתי. רבים מהיישובים הערביים תקועים עם תוכניות שאושרו לפני עשרות שנים, בתקופה שבה לא הייתה תחזית אמיתית לגידול האוכלוסייה ולצורכי הדיור. לאזרח הפשוט, מה נשאר לעשות? הורים שיש להם ילד, שרוצים לחתן אותו, לבנות לו – ואין כמעט עניין של שכירות בתוך החברה, ברוב היישובים הערביים אין שכירות של בתים, לכן הוא נאלץ לפעמים לבנות בחצר הבית או להוסיף עוד קומה, ואז הוא נאלץ לבנות ללא היתר כדי לחיות. המדינה דוחקת את האזרח הערבי לפינה, ואז מענישה אותו כשהוא מנסה לנשום.

כבוד היושב-ראש, אנחנו לא צריכים טובות. אנחנו דורשים צדק, דורשים שוויון, דורשים לטפל מיידית בפשיעה – לא על ידי מבצעים נקודתיים, אלא על ידי תוכנית סדורה, כמו זו שהייתה בממשלת השינוי. הייתה תוכנית, הייתה תוכנית תקציבית 549 שהתחילה לעבוד. לא עוד קיצוץ ועוד קיצוץ בתקציבי החברה הערבית שתפקידם היה לצמצם פערים, וכל קיצוץ בעצם רק מרחיב את הפערים בחברה הערבית. צריך לעדכן את כל תוכניות המתאר ביישובים הערביים כדי לאפשר לאזרח הערבי לתכנן ולבנות; להאיץ הסדרה של בנייה קיימת בלי היתרים; להסיר חסמים ביורוקרטיים מהרשויות המקומיות; להפסיק את מדיניות ההריסה, שמופעלת באופן כמעט בלעדי כלפי האזרחים הערבים.

יש עוד תחומים שהוזנחו בממשלה הזאת: טיפול ביוקר המחיה, שבעצם נוגע לכל האזרחים במדינה, ערבים ויהודים; טיפול בעוני, שגם נוגע לכל אזרחי המדינה. ואין ספק שעוני הוא אחד הגורמים לפשיעה ואלימות גם בחברה הערבית. על כל זה אנו מבקשים להצביע בעד אי-אמון בממשלה. תודה רבה.