ציון יום למען אלמנות חרבות ברזל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, את היום הזה למען אלמנות מלחמת חרבות ברזל אני ביקשתי ליזום בכנסת מתוך תסכול; מתוך תסכול על כך שכנראה עד סוף מרץ יעבור תקציב שלא יכלול בתוכו פתרון למצוקות הקשות של אלמנות צה"ל ושל יתומי צה"ל שמעל גיל 21. אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל חיות 4,570 אלמנות, מתוכן 317 אלמנות מתחילת המלחמה; חיים בישראל 13,670 יתומים, מתוכם 728 יתומים מתחילת המלחמה. 93% מהיתומים הם מעל גיל 21. כלומר, מדינת ישראל בפועל לא מכירה ביתמות שלהם. 50 מיתומי מלחמת חרבות ברזל התייתמו מעל גיל 21, ומראש לא הוכרו כיתומים.

החוק שדן באלמנות ויתומי צה"ל הוא חוק שנכתב ב-1950. הוא התאים ל-1950, הוא לא מתאים לימינו. הוא לא מתאים למצב של משפחה שבה גם האישה היא עובדת ומפרנסת מרכזית. הוא לא מתאים לכך שהיום, לצערנו, 93% מהיתומים הם יתומים מעל גיל 21. אדוני היושב-ראש, היום בוועדה למעמד האישה בראשות פנינה תמנו שטה התקיים דיון בנושא אלמנות צה"ל. שלומית קלמנזון, אלמנתו של אלחנן קלמנזון, השם ייקום דמו, אחד מגיבורי הקרב בבארי, סיפרה שהקריירה שלה עמדה בפני נסיקה. היא סגנית מנהלת בית ספר, היא כבר ראתה איך ניהול בית הספר עומד בפתח והיא מתקדמת לדרגה של מנהלת בית ספר. אבל איך היא אמרה? מחלום על מנהלת בית ספר, היא הפכה להיות מנהלת בית יתומים.

ומה אנחנו עושים? אנחנו מביאים את שלומית קלמנזון לוועדות הכנסת להתרוצץ כענייה בפתח לבקש צדקה. לשם הגענו? לשם הגענו? מה, לא ברור שהיא לא יכולה לעבוד כסגנית מנהלת בית ספר, כמנהלת בית ספר, כשהיא אם חד-הורית? לא ברור שהקריירה שלה, שהעבודה שלה, לא יכולה להמשיך כרגיל?

היום שמעתי דימוי על אובדן הבעל – בעצם בית עומד על שני יסודות. שני יסודות, וכשאחד היסודות האלה נהרג, אז זה לא שהיסוד השני נשאר איתן, גם היסוד השני חוטף מכה קשה. אי-אפשר לדמיין שהאישה יכולה להמשיך כרגיל, קמה מהשבעה וחוזרת לעבודה. והיום הגיעו נציגים של משרד הביטחון ושל משרד האוצר ואמרו: ניתן להן שלושה חודשים. תגידו, השתגענו? השתגענו? זה מה שמגיע לאלמנתו של אלחנן קלמנזון, שלושה חודשים? ועכשיו היא צפויה לחזור לעבודתה ולהמשיך בקריירה שלה כאילו לא קרה כלום? איפה אנחנו חיים? לכל כך הרבה דברים יש כסף בתקציב, רק לאלמנות צה"ל אין כסף בתקציב וליתומי צה"ל שמעל גיל 21?

הייתה ועדה, ועדת רובינשטיין. היא הגישה מסקנות, מסקנות לא פשוטות. בכל שבוע אני מברר אם הפעם החוק שעומד להכניס את מסקנות ועדת רובינשטיין – הופך אותן לחוקיות, אם זה יעלה לוועדת השרים לענייני חקיקה. בכל פעם לא – משרד הביטחון לא מסכים, משרד האוצר לא מסכים. ותכף יעבור תקציב, ושוב פעם לא יהיה מענה ליתומי צה"ל שמעל גיל 21, ועכשיו שנתיים נוספות הם לא יקבלו מענה. אנשים שהאבות שלהם יצאו לקרב, אנחנו שלחנו אותם לקרב, לא חזרו, ואנחנו מפקירים את הילדים שלהם. כל אחד מאיתנו שיצא לקרב יודע שהוא משוכנע שמדינת ישראל תדאג לילדים שלו אם יקרה לו הרע מכול, אבל אנחנו לא דואגים לילדים שלו, כי משרד הביטחון ומשרד האוצר רבים אחד עם השני.

חבר'ה, זה לא עניין של אופוזיציה או קואליציה, זה עניין של כולנו, ואוי ואבוי לנו אם יעבור תקציב שלא נותן מענה ליתומי צה"ל ולאלמנות צה"ל.