קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש דבר אחד שכל חייל מילואים שיוצא היום לעזה או ללבנון שואל את עצמו – פוחד לשאול את עצמו. השאלה היא: אם יחטפו אותי, מה יקרה? אשתו מסתכלת עליו יוצא מהדלת עם הקיטבג, ושואלת את עצמה: אם יחטפו אותו, מה יקרה? אם יחטפו אותו חיזבאללה או החמאס או הג'יהאד האסלאמי, האם ממשלת ישראל, ששלחה אותו לקרב, שלחה אותו לסכן את חייו, תעשה הכול, כל דבר בעולם, כדי להחזיר אותו? האם הוא יהיה בראש סדר העדיפויות שלה? האם שרי הממשלה, חברי הקבינט, ראש הממשלה – בעיקר ראש הממשלה – מאמינים שאין להם חובה גדולה יותר, קדושה יותר מאשר להחזיר את החטופים הביתה? אם חייל מילואים ייחטף מחר, אדוני ראש הממשלה, האם הוא יחזור הביתה או שהוא יגמור כמו הירש וכרמל ועדן ויותם ואלון?
זו מחשבה נוראה, אבל אנחנו לא מצליחים להימנע ממנה. מה תעשו? לא חשוב מה תגידו; לא חשוב מה תענו; חשוב רק מה אתם עושים; יותר מזה, מה אתם לא עושים. הנאומים מצוחצחים, רהוטים, מלאי פתוס, באנגלית, בעברית, אבל אין מאחוריהם כלום, כי אתם לא עושים למענם שום דבר. חיילי המילואים לא יכולים לסמוך עליכם. הם מסתכלים על הממשלה הזאת, מסתכלים עליך, מר נתניהו, והם יודעים שאין על מי לסמוך. אי-אפשר לסמוך עליך. הם מוכנים להקריב את חייהם – הממשלה לא מוכנה להקריב אפילו כיסא. הם מוכנים לסכן את חייהם – ראש הממשלה לא מוכן לקחת את הסיכון הפוליטי הכי קטן כדי להחזיר 101 חטופים הביתה. 101 אנשים, זקנים, ילדים, נשים, שנחטפו במשמרת שלכם.
אם עוד היו להם ספקות, אם עוד שאלו את עצמם אם נותרה בליבה של הממשלה הזאת מחויבות זהירה, קטנטנה, לחייהם ולהקרבה שלהם, הגיע חוק ההשתמטות ופיזר אפילו את הספק הזה. באמצע מלחמה, בזמן שכל יום מתים לוחמים – שישה לוחמי גולני בלבנון; ארבעה מהיחידה הרב-ממדית בג'באליה; עוד אחיין של גדי; עוד אחיין של גדי; ידיעה רודפת ידיעה, ואסון רודף אסון, ואתם יושבים בלילות ורוקמים מזימות איך לסייע לצעירים בריאים להשתמט מהשירות הצבאי כדי לשמור על הקואליציה המקודשת שלכם. הם לא מטומטמים, החיילים שלנו; הם יודעים בדיוק מה קורה; הם אזרחים ישראלים אינטליגנטיים, והם יודעים בדיוק למה פיטרת את יואב גלנט והם יודעים בדיוק למה שיחדת את גדעון סער ואת אלקין, והם יודעים בדיוק מה סדר העדיפויות שלך.
המעשים מדברים. אם אין עסקת חטופים, אז לא עשית אותה. אם פיטרת את שר הביטחון כדי להעביר את חוק ההשתמטות, אז חוק ההשתמטות חשוב לך יותר מאשר הביטחון. לא חשוב מה אתה אומר פה. זה לא הקונגרס האמריקאי; פה אנחנו יודעים את האמת. אם אנשים מקבלים עוד צו 8 ועוד צו 8 ובאותו זמן אתה מבטיח לגולדקנופ ולדרעי שהחרדים לא יתגייסו, אז לא אכפת לך מהאנשים שמקבלים צו 8. מכל חטאיה של הממשלה הזאת, זה הנורא ביותר, שלא באמת אכפת לכם.
המעשים מדברים. לא אכפת לכם. החטופים במנהרות כבר יותר משנה. חוק ההשתמטות מקודם בכל תרגיל פוליטי מלוכלך שאתם מכירים – וברוך השם אתם מכירים את כולם. הכלכלה בקריסה; יוקר המחיה מרסק משפחות; המחירים בשמיים ואתם ממשיכים להעביר כספים למשרדים ממשלתיים מיותרים ולכספים קואליציוניים מושחתים, כי לא אכפת לכם.
הפשיעה האלימה והטרור ברחובות שוברים כל שיא, ואתם משאירים את ליצן הטיקטוק הנלעג שלכם, העלוב הזה, ממונה על המשטרה, כי כבר לא אכפת לכם משום דבר.
היו פעם במדינה הזו דברים מקודשים: ערבות הדדית, מצוות פדיון שבויים, ביטחון המדינה מעל הכול, לקיחת אחריות. אתם גמרתם את זה. שום דבר לא קדוש בעיניכם. שום דבר לא קדוש בעיניך חוץ מהכיסא שעליו אתה יושב. הכיסא הזה, אדוני, הוא לא שלך, הוא לא שלך, הוא של אזרחי ישראל; הם נתנו לך אותו בהשאלה; הם נתנו לך אותו כדי שתשמור על ביטחונם, ולא שמרת עליו.
הם נתנו לך אותו כדי שתשמור על הפרנסה שלהם, ולא שמרת עליה; הם נתנו לך אותו כי הם האמינו שבשעת צרה אפשר יהיה לסמוך עליך, והתברר שאי-אפשר לסמוך עליך.
המעשים מדברים, אבל גם לאזרחי ישראל יש מה לעשות, והם יעשו, כי יש גבול. הם נתנו לך את הכיסא הזה, והם גם ייקחו אותו ממך.
על הכיסא הזה ישב מי שהחטופים באים אצלו לפני הפוליטיקה; מי שהמשרתים באים אצלו לפני המשתמטים; מי שהמדינה באה אצלו לפני האינטרס האישי העלוב ביותר. תודה רבה.
אדוני, זה מעניין שאתה כל הזמן עומד פה ומסתמך על האמריקאים. הבעיה שלך היא לא האמריקאים, הבעיה שלך היא פה, פה בישראל. מערכת הביטחון אומרת: אפשר היה לעשות עסקה – –
– – האנשים שאתה מינית לשאת ולתת אומרים: אפשר היה לעשות עסקה. כל אלה שדיברת על ההדלפות שלהם, אני מזכיר לך, הם יושבים בקבינט שלך. ומתוך הקבינט שלך הם הודיעו שאפשר לעשות עסקה, ואתה לא רצית לעשות עסקה מהסיבות הפוליטיות הכי עלובות, כדי לשמור על הליצן שלידך בממשלה. זו הסיבה שלא עשית עסקה. האיש הזה, שלא רצית להצטלם איתו פעם – בשביל לשמר אותו בממשלה החלטת לא לעשות עסקה.
אדוני ראש הממשלה, חמאס אשם, אנחנו מסכימים. אבל אתה אחראי. אתה אחראי. האנשים האלה נפלו בשבי ונחטפו במשמרת שלך. וזו לא מלחמת התקומה, זו מלחמת 7 באוקטובר, הטבח הכי נורא בתולדות העם היהודי מאז השואה, והוא קרה אצלך. אתה לא ראש הממשלה של התקומה, אתה ראש הממשלה של החורבן.
808 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.