השבת החטופות והחטופים – דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי הכנסת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, השרות והשרים, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בשליחת תנחומים למשפחתו של חברנו חבר הכנסת גדי איזנקוט, על נפילת אחיינו, לוחם בחטיבת כפיר, יוגב פזי, זכרו לברכה. זה לא האובדן הראשון במשפחה, גדי איבד את בנו, הוא איבד אחיין, וזה האחיין השני שנפל.

אני מבקש לשלוח מכאן, אני בטוח בשם כולכם, תנחומים לכל משפחות הגיבורים שלנו, שנפלו על הגנת המולדת. אני יודע מה קורה לחייהם, שהשתנו באבחה ולעולם לא יחזרו למה שהיו. אנחנו במלחמת התקומה – –

– – ותקומת ישראל – –

– – ותקומת ישראל – – –

אנחנו במלחמת התקומה – –

– – ותקומת ישראל נקנית על ידי בנינו ובנותינו, שמחרפים נפשם למען כולנו – – –

מאז יומה הראשון של המלחמה, אני מדגיש שוב ושוב – – –

מאז יומה הראשון של המלחמה – – –

מאז יומה הראשון של המלחמה אני מדגיש שוב ושוב שתי מילים. שתי מילים שעומדות בבסיס המאבק שלנו באויבינו, שתקפו אותנו באכזריות נוראה.

מאז יומה הראשון של המלחמה אני מדגיש שוב ושוב שתי מילים. שתי מילים עוצמתיות שמבטאות הכול, את הבסיס של המאבק ואת הדרך לניצחון. ושתי המילים הן: יחד ננצח. גם אם יש באולם הזה כאלה ששוללים את האחדות, אני מאמין ביחד – –

– – אני מאמין בניצחון, ואני מאמין ששני הדברים קשורים בקשר בל יינתק.

אבל לא רק אני מאמין ביחד.

לא רק אני מאמין בשתי המילים הללו. לפני הכול העם, רוב העם מאמין בהן.

הלוחמים הגיבורים שלנו מאמינים בהן.

כולנו רואים אותם מסתערים בגבורה עילאית, כתף אל כתף, על מאחזי האויב בעזה, בלבנון, בכל מקום אחר.

הם יודעים שאנחנו נמצאים במלחמת התקומה – מלחמה על קיום המדינה, מלחמה על עתיד המדינה.

אני רוצה לפנות מכאן למשפחות החטופים – שאגב, אני נפגש איתן, עם מאות מהן, מאות מהן, כן – –

– – כל הזמן. גם עם החטופים וגם עם משפחות השכולות וגם עם נפגעי נובה – שעד היום לא טיפלו בהם כראוי, ואנחנו נקים מינהלת מיוחדת בעבורם.

המאמצים להשבת חטופינו לא נפסקים לרגע. השעה עכשיו היא 17:22. עד שעה 03:00 ישבתי יחד עם חבריי בקבינט המצומצם, לקראת הקבינט הרחב – –

– – ודנו בדרכים להתגבר על הסרבנות של החמאס להשיב את כולם הביתה. אנחנו לא נוותר על אף אחד. אני לא אוותר על אף אחד.

וככל שנעשה יותר ונדבר פחות על הפרטים ועל הדרכים להשיבם – כך ייטב וכך נקדם את השבתם.

והינה האמת הפשוטה, לא נעים לשמוע אותה, אבל תשמעו אותה: בניגוד למה שאומרים באולפנים ולמה שאומרים כאן באולם הזה היום, החמאס, ולא ישראל, הוא המכשול לעסקה. עכשיו, כולם יודעים את זה – –

– – והאמריקנים, שמעורים היטב בכל פרט ופרט של המשא ומתן, הם אומרים את זה. הינה אומר זאת קירבי, דובר המועצה הלאומית לביטחון; ברט מקגורק, השליח המיוחד של ארצות הברית למזרח התיכון, אומר: החמאס הוא המכשול; קירבי אומר: החמאס הוא המכשול; סגן ראש ה-CIA אומר: החמאס הוא המכשול; ולפני חמישה ימים בלבד אומר שר החוץ של ארצות הברית אנתוני בלינקן: חמאס הוא הסרבן במגעים מתחילת המלחמה. יהיה טוב לראות, הוא אומר – לחץ אמיתי מתמשך ויעיל על החמאס; ואומר היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן רק לפני שבוע: בעזה לא ישראל עומדת בדרך לעסקת החטופים אלא חמאס. לא משנה מה חמאס אומר פומבית, אומר ג'ק סאליבן – –

– – לא משנה מה חמאס אומר פומבית, אומר ג'ק סאליבן, מה שהם אומרים למתווכות כל הזמן זה מילה אחת: לא. מה שצריך לעשות, אומר סאליבן, הוא לגרום לשאר העולם להמשיך להפעיל לחץ על חמאס, שיסכים לעסקה.

קירבי, מקגורק, ראש ה-CIA, שר החוץ של ארצות הברית בלינקן, היועץ לביטחון לאומי ג'ק סאליבן – אני רוצה להתוודות בפניכם, חברים, יכול להיות שאתם לא יודעים: הם לא בדיוק חברי ליכוד; הם לא בדיוק דוברים מטעם. הם אומרים את האמת לאמיתה – –

– – שאתם יודעים אותה.

המקום היחיד שבו מתנהל קמפיין – – –

המקום היחיד שבו מתנהל קמפיין שקרי בנושא החטופים הוא כאן בישראל. אנחנו הופכים כל אבן ומנסים כל יוזמה – –

– – לילות כימים, כדי להשיב את החטופים כולם, בלי יוצא מן הכלל. ועד היום השבנו 154, 117 בחיים ועוד 37 לצערי לא בחיים. אנחנו נשיב את כולם. לכן אנחנו עדים לאין-ספור הדלפות ושקרים. אין-סוף.

הדלפות בקבינט, הדלפות מצוות המשא ומתן. אומרים: יש עסקה; הכול שם בפנים. אבל איך אומרים הדוברים האמריקנים, "דוברי הליכוד": אין עסקה, לא הייתה שום עסקה, והחמאס הוא המכשול. זה שקר אחד ענק.

והשקר הזה נמשך, נמשך כל הזמן. הוא נמשך אתמול. הינה, ההדלפות, מבול ההדלפות, כן. מבול ההדלפות. אתמול אני שומע את הדבר הבא.

אתמול אני שומע – אני לא שומע, אני קורא – את ההדלפה הבאה: הרמטכ"ל – – –

שר החוץ של ארצות הברית והיועץ לביטחון לאומי שלה אומרים מה שאנחנו אומרים: שצריך להפעיל לחץ מרבי על חמאס כדי שהוא ייסוג מהדרישות הבלתי אפשריות שלו, ששום ממשלה אחראית לא יכולה לקבל. אנחנו רואים את ההפך. אתמול הדלפה. הדלפה. הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד אומרים שהחמאס לא צפוי לוותר על תנאיו להפסקת המלחמה, או לנסיגה ישראלית מעזה, ולכן אם הממשלה מעוניינת בעסקה צריך לבחון מחדש את עמדותיו של החמאס.

ועוד מוסיף גורם מיודע: על פי הערכות מערכת הביטחון, חמאס לא נכנע וחמאס לא ייכנע. עכשיו, מה לדעתכם ההדלפה הזאת – כמו ההדלפות האחרות – מה לדעתכם ההדלפה הזאת עושה? היא מעלה או מורידה את המחיר של החמאס?

היא מסייעת למשא ומתן או פוגעת בו? היא מקרבת את שחרור החטופים או מרחיקה אותו?

ההדלפה הזאת פוגעת פגיעה של ממש בסיכוי להשגת עסקה של שחרור חטופים; היא מרחיקה את שחרור חטופינו. וכמו ההדלפה הזאת, יש אין-ספור, אין-ספור הדלפות, הדלפות שנותנות מידע עצום – עצום – לחיזבאללה, לאיראן, על הדיונים, על הוויכוחים מתוך הקבינט של המלחמה. לא ראיתי דבר כזה בתולדות המלחמות.

הדלפה אחרי הדלפה אחרי הדלפה. ואני באתי וקראתי, פעם אחר פעם, לחקירות בעניין הזה.

ושאלתי, למה לא חוקרים? איך לא חוקרים את ההדלפות האלה, שלוקחות – –

– – מודיעין של זהב, של זהב, שגורמות נזק עצום למדינת ישראל.

אני אשיב לכם. אתם שואלים למה לא הייתה חקירה.

למה לא הייתה חקירה? למה זה לא נחקר? הדלפות שנותנות מידע שאי-אפשר לתאר אותו בזמן מלחמה לאיראן, לחיזבאללה, לחמאס; טקטיקה שלנו במלחמה, טקטיקה שלנו במשא ומתן. מי יכול לפלל בכלל לדבר יותר מזה? למה זה לא נחקר?

שאלתי, אחרי שטענתי וטענתי וטענתי.

ואז נאמר לי: אתה חייב לשלוח מכתב, בכתב. אז שלחתי, שלחתי מכתב – –

– – עם מבחר הדלפות נוראיות, פליליות – –

– – שפוגעות פגיעה עצומה בביטחון ישראל, ופגעו. ואני רוצה לראות, כמובן, אם זה ייחקר. אבל עד לרגע זה אף אחד לא נחקר, אף אחד לא נעצר, לא הרסו את חייו של אף אחד.

לא מצאתי מישהו שיגיד: טוב מותי מחיי. טוב מותי מחיי – אחד, אחד. הורסים חיים של אנשים צעירים – מקרה אחד, ומה עם שאר ההדלפות? ההדלפות האלה שפוגעות פגיעה עצומה בביטחון ישראל. למה זה לא נחקר? טוב, כולם מבינים מה קורה פה, אף אחד לא מטומטם. אף אחד לא מטומטם. הציבור לא מטומטם. אנחנו מבינים. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, העם לא טיפש. העם לא טיפש.

שמעתי כאן – – –

נשאלתי פה על ניהול המלחמה, ואני מבקש להשיב לחברי הכנסת וגם לציבור בישראל. המלחמה הזאת היא מערכה מול גורם אחד, בראש ובראשונה, והגורם הזה הוא איראן, שמשטרה חרת על דגלו את השמדתנו. הכוח של איראן מתבסס על שלושה דברים: הוא מתבסס על הציר, על הטילים ועל השאיפה להשיג גרעין. זה מה שאיראן מהווה, זה האיום. לגבי הציר, אנחנו חווינו את ההתקפות של חמאס, ויום לאחר מכן של חיזבאללה, ואחר כך הצטרפו החות'ים, ואחר כך גם הצטרפו האחרים. כמובן, המיליציות בעיראק, בסוריה ובאיראן עצמה.

אנחנו עמדנו בפני שאלה יסודית בניהול המלחמה ב-11 באוקטובר.

ההחלטה הראשונה שנדרשנו להחליט אחרי שהכרזנו מלחמה על חמאס היא כיצד לנהל את הזירות, את חיבור והתלכדות הזירות שראינו. יחד עם חמאס, כמובן, תקף חיזבאללה. ההחלטה שקיבלנו ב-11 באוקטובר היא קודם כול לטפל בחמאס; לא להתבסס ולהתבוסס בשתי זירות, כששם לא היינו משיגים לא את זה ולא את זה. כך אני גרסתי, כך הסכימו איתי רוב חברי הקבינט וכך עשינו, מתוך המחשבה שנוכל קודם כול לגדוע את הזרוע הזאת ואחר כך לטפל בזרוע השנייה.

ואגיד דבר נוסף: כך ייעשה למי שבא וטובח ביהודים בטבח הגדול ביותר שהיה מאז השואה.

ולכן העמדנו – – –

אתם שאלתם, אני משיב. אנחנו העמדנו שלוש מטרות. 1. חיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס; 2. יצירת התנאים לשחרור החטופים, ואני אומר, שחרור החטופים כולם; 3. להבטיח שעזה לא תהווה יותר איום על ישראל. כדי לבצע את המטרות הללו אנחנו נכנסנו לעזה קרקעית.

אני חייב להגיד לכם, חברי הכנסת, שארצות הברית התנגדה, הסתייגה, גם הביעה התנגדות. היא לא איימה, היא לא הפעילה סנקציות – לא באותה העת – היא הביעה הסתייגות והציעה לנו לא להיכנס קרקעית. היא אמרה שאפשר לטפל בזה מהאוויר, היא שלחה מומחים. ואנחנו החלטנו ללכת לפי השקפתנו ולהיכנס פנימה כניסה קרקעית. ארצות הברית הסתייגה גם מהכניסה לעיר עזה, לבית החולים שיפא; היא הסתייגה מהכניסה לח'אן יונס. אבל בראש ובראשונה, היא התנגדה התנגדות עזה, עזה, לכניסה לרפיח. לא רק שהיא התנגדה לכניסה לרפיח, הנשיא ביידן אמר לי – – –

הנשיא ביידן אמר לי – אתם אמרתם שיש פה ראש ממשלה שאין לו אומץ, בואו נשמע. הנשיא ביידן אמר לי: אם אתם תיכנסו, אתם תישארו לבד.

והוא אמר עוד יותר מזה, הוא אמר גם שהוא יפסיק משלוחי נשק, סוגי נשק חשובים מאוד לנו, וכך הוא עשה. כמה ימים לאחר מכן הופיע שר החוץ בלינקן, מזכיר המדינה בלינקן, וחזר על אותם הדברים. אמרתי לו, בפורום רחב, טוני – אני אגיד את זה בעברית ואם תרצו אגיד את זה באנגלית – אגיד את זה באנגלית: If we have to, we will fight with our fingernails.

אנחנו נילחם בציפורניים, בציפורניים.

ולאור הדברים הללו, הדברים הקשים הללו – – –

לאור הדברים הקשים הללו – – –

לאור הדברים הקשים הללו, ארצות הברית, שסייעה לנו מאוד בתחילת המלחמה – הנשיא ביידן הגיע לכאן, לא נשכח זאת. הם עזרו לנו גם במשלוחי נשק בהתחלה, אבל כשעמדנו בפני דבר כזה, מטבע הדברים, עלתה השאלה אם להמשיך מול דברים קשים כאלה. והיו מי שאמרו שיש לנו תלות מוחלטת בארצות הברית – –

– – ואם אין ברירה, אז לא ניכנס לרפיח. והיו גם מי שטענו שצריך לסיים את המלחמה עכשיו – תמיד תוכל לחזור, תמיד נוכל לחזור.

אני חשבתי שאם אנחנו נסכים – אני חשבתי שאם אנחנו מסכימים להתניה הזאת, אנחנו נאבד את כל העצמאות שלנו כמדינה. אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר. כל צעד שנרצה לעשות, יאיימו עלינו בהפסקת נשק כזה או פריט נשק אחר, והדבר הזה הוא בלתי אפשרי. אנחנו חייבים לשמור על עצמאות ישראל. הבאנו את זה להכרעה, והכרענו להיכנס, ונכנסנו וכבשנו את רפיח, וכבשנו גם את ציר פילדלפי ואת מעבר רפיח. המלאכה עדיין לא הושלמה. חיסלנו את הגדודים המאורגנים, נדמה לי שיש עוד אחד. זה חשוב. חיסלנו חלק ניכר מהיכולת הצבאית של חמאס, עדיין לא השלמנו את זה, אבל עשינו כברת דרך. אבל יש לנו גם יעד להשמיד את היכולת השלטונית של חמאס, והדבר הזה הוא ההמשך. ביקשתי מצה"ל להביא תוכנית מסודרת למיגור היכולת השלטונית, שקשורה גם בשלילת יכולתם – –

– – שלילת יכולתם לחלק מזון, לחלק את הסיוע ההומניטרי. אנחנו רוצים להבטיח, או לאבטח, חלוקת סיוע הומניטרי, שלא ייבזז על ידי חמאס ואחרים. וכמובן, אנחנו רוצים להחזיר את שארית החטופים. אלה המשימות שלנו ברצועת עזה.

אבל מעבר לדבר הזה, לאחר שהשלמנו את עיקר המשימות הללו, ועדיין לא גמרנו אותן, החלטנו בקבינט לפנות צפונה, והגדרנו בהחלטת הקבינט שהמטרה שלנו היא להחזיר את התושבים על ידי גריעה משמעותית של יכולות חיזבאללה. איך עושים זאת? מתי עושים זאת? ההבנה שלי, שגובתה גם על ידי אחד מראשי זרועות הביטחון, שאנחנו נצטרך לפתוח במערכה עוצמתית, לעבור מהגנה אקטיבית לתקיפה יזומה, בחודש אוקטובר. זו הייתה התוכנית. זה היה היעד.

אבל אנחנו נאלצנו להקדים את זה, כי אמצעי מיוחד שלנו עמד להתגלות. מהרגע שנודע לי שהדבר עומד להתגלות, אני גרסתי שצריך לפעול מייד. היו מי שטענו שצריך לעדכן את ארצות הברית במהלך שאנחנו מתכוונים לעשות. אני גרסתי שאסור לעדכן את ארצות הברית, משום שהדבר הזה היה יכול להוביל או להתנגדות או לדליפה, שזה אותו הדבר, דליפה הייתה מבטלת מייד את האפקטיביות של המהלך. שללתי את זה על הסף. פעלנו.

עכשיו השאלה עמדה: איך ממשיכים? איך ממשיכים הלאה? עמדו בפנינו שלוש הצעות. אני חשבתי שיש ללכת לאופציה רביעית, להתמקד בדבר אחד – בגריעת היכולות הרקטיות והטיליות של חיזבאללה. ואני חייב להגיד שאנחנו התכוונו לא רק ליכולות של רקטות בוואדיות, אלא התכוונו למערך העצים והעצום שנסראללה בנה בבתים הפרטיים של אזרחי לבנון.

נסראללה בנה שיטה. יש רקטה בכל גראז' וטיל בכל סלון. צה"ל התבקש – –

– – להציב ולטייב את המטרות הללו. תוך 48 שעות הוא הביא לא רק טיוב מרשים של המטרות, הוא הביא גם דבר נוסף, וזה תוכנית לפנות את האזרחים הללו מבתיהם. ונתנו את ההנחיה לצאת לדרך. הפעולה הזאת נשאה פרי בצורה יוצאת מן הכלל. תלוי באיזו קטגוריה מדובר, אבל עד 70%, אפילו 80%, מהמערך הרקטי והטילי נפגעו. אבל עדיין נשארו יכולות מרשימות. עדיין נשארו יכולות, כיוון שמדובר באלפים רבים. אבל בוודאי שזה לא אותו חיזבאללה שהיה קודם לכן.

ועכשיו הייתה השאלה: מה ההמשך? מה ההמשך? אנחנו פגענו במפקדים חשובים של חיזבאללה בשרשרת הפיקוד, אבל אני חשבתי שאנחנו צריכים לפגוע גם בנסראללה. אני חשבתי שאנחנו צריכים לפגוע בו, משום שבמהלך תהליך של קריאת חומר והתעמקות בנושא אני הבנתי דבר שלא הבנתי קודם לכן. הבנתי שנסראללה הוא לא רק המנוע היוזם, הרוח החיה של המטרה של חיסול ישראל והדבק שמאחד את הארגון הזה, שבנה אותו במשך 32 שנים. הבנתי עוד דבר. הבנתי שנסראללה – – –

לא הכול. יש דברים שאני לא אומר.

הבנתי עוד דבר, שנסראללה הוא הציר של הציר. לא רק איראן הפעילה אותו, הוא הפעיל את איראן. הוא היה המנהיג השיעי השני בחשיבותו בשיעה, הבן האהוב של חמינאי ואדם שהשפיע רבות על תוכנית ההשמדה של ישראל – ללפות אותנו בטבעת האש הזאת, להביא לפלישות סימולטניות ולירי עצים עלינו.

ושוב עלה כאן ויכוח לגיטימי. ויכוח לגיטימי שפעולה כזו יכולה להביא כמובן להתרחבות המערכה, לבעיות שאני לא אפרט כאן. אמרתי ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שאני אשמח לפרט בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, אבל היה ויכוח, ויכוח לגיטימי לגמרי. והייתה גם, שוב, דרישה שנייה. והדרישה היא לעדכן, שלא לדבר על לתאם את התקיפה הזאת עם ארצות הברית. שוב, עם מלוא ההערכה לידידתנו ארצות הברית, אני פסלתי זאת על הסף.

אבל אכן היה דיון אמיתי על השאלה הראשונה. הדיון הזה נמשך במשך שתי ישיבות קבינט. הישיבה השנייה הייתה ערב נסיעתי לארצות הברית, ונותרו כ-20 שעות עד הנאום שלי באו"ם. אני קטעתי את הישיבה, אמרתי: ארצות הברית – אנחנו לא נעשה; לגבי השאלה השנייה אני מבקש לשוב אליכם. במטוס כנף ציון יש מערכת קשר. כעבור שעתיים התקשרתי לשר הביטחון ולרמטכ"ל, ואמרתי: אנחנו צריכים ללכת ולהוציא – לסכל את האיש. כשנחתנו בניו יורק כינסנו קבינט מלחמה, והיה כמעט רוב מוחלט. רוב מוחלט. אדם אחד גרס אחרת. אבל הקבינט כולו התגייס, וקיבלנו את ההחלטה. היא התבצעה. ההמשך ידוע.

אנחנו ממשיכים גם מאז. אנחנו ממשיכים בהורדת מגדלי הטרור של חיזבאללה בביירות; אנחנו ממשיכים בחיסול מפקדיו; אנחנו ממשיכים – וזה חשוב ביותר – בפעולה קרקעית כדי למגר את רצועת התת-קרקע שצמודה לגבולנו, שהיא עצומה, וכל יום אנחנו מגלים חלק נוסף שלה. היא עצומה לא רק בממדיה, היא עצומה בנשק, באמצעי הלחימה שיש שם, שהם עצומים ורבים. ואם חמאס, או יותר נכון חיזבאללה, היה מבצע את זממו, הרי אנחנו מדברים על דבר שהיה עולה בכמה מונים על האסון שחווינו בעזה. הדבר הזה כמובן נמנע. אנחנו מחסלים את זה באופן שיטתי. יש גם הרחבה מסוימת בצד הקרקעי, אבל אנחנו באים קודם כול להוריד את הרצועה הזאת, משום שזה תנאי הכרחי, ייתכן שהוא אינו מספיק, אבל זה תנאי הכרחי להשבת תושבינו בצפון לבתיהם.

אנחנו מדברים כרגע על משא ומתן אפשרי להסדרה. האמריקנים מובילים את זה. אני אומר, זה מתבצע רק תחת אש. והוא מתבצע עם הרבה מאוד אש. אנחנו דורשים את הרחקת חיזבאללה מעבר לליטאני, אנחנו דורשים דרישות נוספות, שלא אפרט כאן. אבל הדבר החשוב ביותר זה לא הנייר, גם אם יהיה נייר. הנייר – כבודו מונח במקומו. אבל אנחנו נידרש, על מנת להבטיח את הביטחון בצפון, בעצם לפעולה שיטתית, לא רק נגד תקיפות של חיזבאללה, שיכולות לבוא, אלא גם – גם אם תהיה הפסקת אש, אף אחד לא אומר שהיא תחזיק מעמד.

אז זה לא רק התגובה שלנו, תגובה מונעת, תגובה בעקבות תקיפה; זה גם היכולת למנוע התעצמות של חיזבאללה, ועל כך אנחנו שוקדים ועמלים, קודם כול על ידי פעולה שמונעת את ההתחמשות דרך סוריה. אנחנו פוגעים במעברי הגבול, אנחנו פוגעים במטרות בתוך סוריה. מנוי וגמור איתנו לא לאפשר לחיזבאללה לחזור למצב שהוא היה בו ב-6 באוקטובר. והוא כבר לא שם, אבל אנחנו רוצים לשמר את זה שהוא לא שם ולייצר מציאות ביטחונית שמאפשרת לתושבינו לחזור לבתיהם.

ועכשיו אני אגע בדבר השלישי. אמרתי שאנחנו פוגעים בציר, אני אגע בדבר השני – הטילים. איראן שיגרה 300 טילים בליסטיים נגדנו. זאת ההתקפה הבליסטית הגדולה ביותר בהיסטוריה. אחרי ההתקפה הראשונה, בעזרת ידידתנו ארצות הברית וכמה מדינות נוספות – ואני מעריך את תמיכתן מאוד – אנחנו הצלחנו ליירט את הטילים הבליסטיים. רוב הטילים הבליסטיים יורטו על ידי כוחותינו; הרבה כטב"מים יורטו על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה. ושוב נאמר לנו על ידי ידידתנו: אין צורך להגיב, take the win, תסתפקו בניצחון. אני אמרתי: זה לא ניצחון. אם תוקפים אותך ולא הצליחו להרוג אף אחד, בעזרת השם, זה שאתה יושב ולא מגיב זה ודאי לא ניצחון, וחייבת לבוא תגובה.

ואנחנו הגבנו. לא איכנס לכל הפרטים, אבל הגבנו. אתם מכירים את התוצאה. אחת מארבע הסוללות של ה-S-300 סביב טהראן חוסלה על ידינו. הדבר הזה לא הביא לכך שאיראן הפסיקה את ההתקפות עלינו, כי באה התקפה שנייה. ההתקפה השנייה שהגיעה – הפעם הייתה של 200 טילים בליסטיים. הם כן חדרו. גם כאן, בעזרת השם, איש לא נפגע. ושוב התכנסנו – –

– – והחלטנו – והחלטנו, והחלטנו – –

– – החלטנו על התקפה משולבת שכוללת גם – –

– – אמצעי standoff, מה שנקרא, טילים, וגם אמצעי stand-in, כניסה של מטוסים. אנחנו גרענו מיכולת ההגנה האווירית של איראן. שלוש הסוללות שנותרו סביב טהראן חוסלו; גם סוללות אחרות של הגנ"א חוסלו; גם פגענו פגיעה ממשית ביכולת ייצור הטילים הבליסטיים של איראן, ביכולת לייצר את הדלק המוצק, שהוא יסוד בתוכנית המלחמה שלהם והחימושים שלהם. כלומר, פגענו בציר, פגענו בטילים. לא השלמנו את זה, אבל הפגיעות הללו הן ממשיות. כמובן, איראן יכולה להגיב. היא יכולה להגיב בכל רגע, גם ברגע הזה. אבל הפגיעות הללו מקדמות אותנו אל היעד.

אבל לאיראן נשארה אופציה נוספת שהיא חותרת אליה, והאופציה הזאת היא התחמשות בגרעין. והתחמשות בגרעין יכולה להסיג לאחור את כל ההישגים הכבירים שאנחנו השגנו. איראן גרעינית במזרח התיכון זה איום עצום על הקיום שלנו, על הסדרי השלום, שאני מאמין שאנחנו יכולים להשיג עם עוד משכנינו, על השלום העולמי. ואנחנו עדיין ניבחן ביכולת שלנו לסכל את הגרעין. זה לא סוד, זה פורסם, יש מרכיב מסוים בתוכנית הגרעין שלהם שנפגע בתקיפה הזאת. אבל עדיין, התוכנית עצמה, היכולת שלה לפעול כאן, היא עדיין לא סוכלה. אנחנו עיכבנו אותה – בהובלתנו – כעשור. איראן הייתה כבר נמצאת לפני עשר שנים במקום שהיא נמצאת בו היום אלמלא הפעולות שעשינו גם בשדה המבצעי וגם בשדה המדיני. אבל היא התקדמה. היא התקדמה בהעשרה, ויש לה עדיין כברת דרך לעשות בתחומים אחרים. והמבחן הוא עלינו. עלינו, על ממשלת ישראל, מדינת ישראל, על ידידתנו ארצות הברית. היו לי שיחות לא מבוטלות בנושא הזה גם עם הנשיא ביידן וגם עם הנשיא הנבחר טראמפ, רק לאחרונה.

המבחן הוא עלינו, כי אם אנחנו לא נטפל בתוכנית הגרעין, אז כל שאר הבעיות יחזרו ויצוצו, גם בציר וגם בהתחמשות וגם בדברים אחרים. ולכן אנחנו מחויבים לעשות את זה. כלומר, יש לנו מטרות מגוונות במלחמה, אנחנו מקדמים אותן. ההישגים גדולים מאוד, אבל האתגרים עדיין גדולים מאוד.

אתגר אחד שאנחנו לא נוותר עליו, והוא תלוי בעוצמה שלנו, בלכידות שלנו, בנחישות שלנו, בשכל שלנו, זה איך לחלץ מהרוצחים הללו, מחמאס – איך לחלץ מהמנהרות הללו את שארית החטופים שלנו. ואני לא אוותר על זה. לא האמינו שנוציא את מה שהוצאנו, ושאלו כל הזמן: מה האסטרטגיה? אתם נכנסים לעזה – מה האסטרטגיה? נכנסים לחאן יונס – מה האסטרטגיה? מחסלים את רפיח ותופסים את פילדלפי – מה האסטרטגיה? האסטרטגיה זה ניצחון. הניצחון כולל את שחרור החטופים, ואנחנו נשיג את זה גם כן.

אבל יש מי שמנסה לפורר את האמת הפשוטה של "יחד ננצח". אני שומע את הקולות המחלישים, שכל הזמן זורעים ספקות ודכדוך. מבחינתם זה לא כל כך משנה. זה לא משנה מה הממשלה תעשה, זה לא משנה אם תביא, כפי שאני מאמין – אנחנו נביא עוד עשרות חטופים, אני מקווה בזמן הקרוב. זאת החלטה לא פשוטה, משום שאנחנו נידרש לקבל החלטה, שלדעתי כבר קיבלנו.

אנחנו קיבלנו החלטה שאם אתה יכול לשחרר חלק, שחרר אותם.

אני חשבתי שאני פורס לכם את היריעה של המאמץ כולו, ואיך דבר משתלב בדבר. וגם, אני רוצה שוב להביע את הערכתי הרבה לארצות הברית, ולהגיד שבשיחות שלי עם הנשיא הנבחר דונלד טראמפ – אני חייב להגיד, לא דיברנו על דרכי הפעולה, לא דיברנו כרגע על מדיניות; יש זמן, ייכנס הנשיא. אבל אני יכול להגיד שאנחנו רואים עין בעין את האיום האיראני.

אני גם לא מסתיר מכם שגם מול ידידנו הנשיא ביידן – אמרתי לכם, אני חשבתי שאנחנו צריכים לשמר את יכולת הפעולה העצמאית שלנו, ובשום אופן לא אמרתי לו: no surprises. כי אם הייתי אומר no surprises, אז לא היינו מחסלים את נסראללה, ולא היינו נכנסים לרפיח, או יותר נכון, לא היינו עושים דברים אחרים שאני לא אפרט כאן. יש surprises. אנחנו מפתיעים את האויב, ואנחנו שומרים את חופש הפעולה שלנו, ואנחנו משתפים פעולה ככל שאנחנו יכולים עם ידידתנו ארצות הברית. אני אומר כן מתי שאפשר ואני אומר לא מתי שצריך, וככה אנחנו מנהלים את זה. אבל אנחנו נחזיר את החטופים.

אני שומע את הקולות שמחלישים, שכל הזמן זורעים ספקות ודכדוך. ואמרתי, זה לא משנה מה שאנחנו נעשה. גם כשנחזיר – אז למה לא החזרתם יותר? ולמה לא החזרתם יותר מוקדם? הרי אין דרך להפסיק את הניגוח, שהוא אין-סופי ומבוסס גם על שקר – על שקר, כאילו הממשלה לא רוצה, או אני לא רוצה להחזיר את החטופים, או אני לא מוכן לעשות את הדברים הדרושים. כאילו לא נתנו את המנדט חמש פעמים, כאילו האמת שאמרו כאן הנציגים האמריקנים הבכירים ביותר, שחמאס מנע את העסקה ולא אף אחד אחר – כל האמת הזאת, העובדות האלה לא מעניינות אף אחד, הניגוח נמשך ויימשך. אבל מבחינתנו, אני עדיין מבקש את ה"יחד", אולי לא מחבריי כאן באופוזיציה, אבל מרוב שדרות העם. ובאשר ל"ננצח", לצערי גם כאן הכול עטוף במלל עגמומי, מלל מריר – לא ננצח, אי-אפשר לנצח, מה זה בכלל ניצחון.

חברות וחברי הכנסת, אני דבק ביעדי המלחמה. אני דבק בצורך להשיג ניצחון מוחלט. אני דבק בהחזרת החטופים. אני דבק בהחזרת תושבינו בצפון לבתיהם. אני אף פעם לא אניף דגל לבן, כפי שמציעים לנו חברים בבית הזה לעשות, וכל מיני לשעברים באולפנים.

השגנו עד כה הישגים מרשימים מאוד, ובראש ובראשונה השגנו אותם בגלל גבורת גיבורינו, בגלל עוצמת עמנו וגם בזכות ההתמדה והנחישות, העמידה האיתנה על האינטרסים שלנו והדיפת הלחצים.

קצין גולני עברי דיקשטיין, זיכרונו לברכה, שנפל לפני כמה ימים בקרב בדרום לבנון, כתב מדם ליבו: "רבים כמוני בעבר ובהווה בחרנו להתגייס לצבא בשביל להגן על הבית, על המשפחה"; "אנחנו בוחרים לתת מעצמנו וכמו קודמינו, כך אנו מתייצבים למען הבית"; "כשתישמע פקודה 'קדימה, הסתער', נקום יחדיו, אחד מקריית ארבע, אחד מהרצליה, אחד מניו יורק ואחד מנתיבות, ונסתער ביישור קו בלי שום שיקול אישי"; "לכולנו יש ארץ אחת, ההיסטוריה לימדה אותנו בכאב עצום שלעם היהודי יש רק מקום אחד לחיות בו".

אני מחבק את משפחות הנופלים. אני מוסר החלמה שלמה לפצועים. אני מחזק את משפחות החטופים. אל תיפלו למלכודת הייאוש, כי אנחנו לא נפסיק ונממש. אני מצדיע לכל לוחמי הסדיר, המילואים ולמשפחותיהם הנפלאות על מסירותם המופתית. אני שב ואומר: יחד נילחם, ובעזרת השם, יחד ננצח.

(מחיאות כפיים)

חבר הכנסת טאהא, אתה פנית אליי ושאלת מה אנחנו עושים לגבי הפשיעה בחברה הערבית, שהיא מכת מדינה. היא לא רק מכת החברה הערבית, היא מכת מדינה.

כולכם אזרחי מדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להשלים עם זה. אני רוצה שתדע שאני עומד במעט מאוד ועדות שרים, אבל ביקשתי לעמוד – – –

ביקשתי לעמוד בראש ועדת שרים לענייני הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו מתכנסים מדי שבועיים-שלושה, אני יושב בישיבות הללו. אנחנו מקדמים אמצעים חוקיים, אמצעים מבצעיים, אמצעים של איסוף נשק ואמצעים אחרים – –

– – ואנחנו מחויבים להילחם בנגע הזה, וחשוב לי שאתה וחבריך – –

– – וכל הציבור הערבי במדינת ישראל, תדעו על המעשים הללו.

כרגע התפרסמה ידיעה – – –

התפרסמה ידיעה. אני מראש אומר, אני מסתמך על עיתונאי מאוד ידוע שמעביר אותה. אני רק מביא לתשומת ליבכם. בואו נבדוק אם זה נאמר. עכשיו, בכנס G20 הנשיא ביידן אמר: אני מבקש מכולם להגביר את הלחץ על חמאס, שמסרב לעסקה. תודה רבה.