קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היום מציינים את יום העלייה לישראל. חשוב לומר כי מדינת ישראל קמה בזכות גלי עלייה מאז ומתמיד. העולים הם יסוד קיומה של מדינת ישראל; העולים הם המנוע לצמיחתה ולהתפתחותה של מדינת ישראל; העולים הם חוסן חברתי, כלכלי, ביטחוני של מדינת ישראל. מדינת ישראל חייבת לעודד עלייה מכל הארצות.
אני אספר בקצרה את הסיפור שלי. אני עולה חדשה – אפשר לשמוע מהמבטא. עליתי בגיל 16 בלי הוריי; הוריי הצטרפו שמונה שנים אחריי. שמונה שנים הייתי עולה בודדה, אבל הדבר הקשה מכל דבר היה האי-קבלה של החברה הישראלית.
חבריי חברי כנסת, יבגני סובה, כשדיברת על כך שיש עולים רצויים – אמרת בשפה עדינה: יש עולים טובים ופחות טובים; אני אומרת שיש עולים רצויים ועולים לא רצויים במדינת ישראל. אסור לנו כמדינת היהודים – הבית הזה קם כדי לקבץ את היהודים, ולא יכולים להפלות בין עולה לעולה. זאת סכנה, חברים.
למרות המלחמה, בשנת תשפ"ד הגיעו כ-31,000 עולים חדשים. זה לא פשוט בתקופה הזו להגיע. רובם הגיעו מרוסיה, מאוקראינה, מארצות הברית, מקנדה ומעוד מדינות, כי אכפת להם. הם רוצים להיות בארץ ישראל. היום בבוקר, בשעה 11:00, התקיים דיון בוועדת העלייה והקליטה. ראינו חיילים בודדים עולים מכל הארצות. כל אחד סיפר איפה הוא משרת, כולם בגאווה. חלקם, אתם לא תאמינו, באו לשרת אחרי שהתחילה המלחמה. מי אנחנו שנגיד להם שהם פחות טובים או לא רצויים? הם באו לתרום לבית שלהם כמו כולם.
לפי הנתון, נכון להיום, 20% מהעולים השנה הם צעירים מגיל 18 עד 36. זה מספר עצום – 20%; מתחת לגיל 17 – 6,000; בין הגילים 51 ו-60 הגיעו 13%. מדינת ישראל התברכה בעולים חדשים, אבל מה? יש מדינות שמהן אף עולה לא הגיע, ובהן אתיופיה. אף עולה מאתיופיה לא הגיע. לא צריך להיות רופא, מהנדס, פרופסור, כדי להתקבל כעולה. כל יהודי צריך להרגיש שזה הבית שלו.
כמו שאמרתי בתחילת דרכי, השוק התרבותי שהיה לי – אי-קבלה. אני ציפיתי שכולם יקבלו אותי. אני לא באה עכשיו לקטר או להתלונן. אני אומרת, אסור שעולה חדש, אסור שיהודי שרוצה לעלות לארץ, יפלו אותו, יעדיפו ויפלו בין מדינה למדינה – איזה יהודי להביא. זו סכנה, חברים. אנחנו לאחרונה רואים את זה. חבל ששר הקליטה לא נוכח פה. יש יהודים באתיופיה, 33 זכאי חוק השבות, שממתינים. יש גם 1,226 שממתינים על פי החלטת הממשלה.
תחשבו על זה, איך זה נשמע לכם שמקרב העולים החדשים אף עולה לא בא מאתיופיה, אבל תסתכלו במלחמה הארורה הזאת, על עולים בעצמם או ילדים של עולים, כמה נפלו. לא יכול להיות. הדבר הזה הוא אות קין על החברה הישראלית. בסופו של דבר מי שרוצה להגיע, מי שמרגיש את השייכות לבית הזה, יגיע; מי שרוצה להיקלט, ייקלט. אבל למה להשאיר את התחושה הזאת שלא רוצים אותך? שאתה לא רצוי במדינתך?
לכן, יום העלייה זה יום חג, ואני כן מברכת על זה. ברוך השם, אני בישראל, הבאתי ילדים בישראל וכל המשפחה שלי פה. אבל אני רוצה לראות גם אחרים שיתאחדו עם המשפחות שלהם. זו ברכה למדינת ישראל. תודה.
470 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.