יום העלייה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, על פניו אנחנו אמורים לחגוג את החג, יום העלייה. משנת 2016 זה באמת אמור להיות חג שלפי החוק נחקק כאן, בבית הזה, ובכל שנה אני מופיע על הדוכן, כבר חמש שנים וחצי, ומתייחס לחג ומספר דברים טובים על עלייה. אבל היום אני אחרוג קצת מהמנהג, כי מה שנקרא, הגיעו מים עד נפש.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות, וחלק מחבריי גם יסכימו איתי לדברים שאציג. יש אנשים שמדברים על עלייה למרות שמעולם לא חוו את הרגע הזה של לעלות לארץ ישראל; יש אנשים שעוסקים בקליטת עלייה שגם לא חוו את הקשיים של העלייה. אבל לצערי, אדוני היושב-ראש, יש גם אנשים שלא חוו ולא עסקו אבל עוסקים בפגיעה בעולים החדשים. אסביר למה אני מתכוון. כאשר פוגעים בעולים, משתמשים בשיטות פוליטיות. למשל, בשנים האחרונות – אני אומר את זה בצער – התחושה שלי היא שנושא העלייה הפך לבן ערובה של הפוליטיקה הישראלית; העלייה הפכה לבת ערובה של הפוליטיקה הישראלית. מדברים למשל על עולים טובים ועולים פחות טובים, אלה שאנחנו רוצים לראות ואלה שאנחנו פחות רוצים לראות. מעודדים את אלה שלא כל כך רוצים לבוא, ומה לעשות? צריך להגיד שמדינת ישראל היא לא בסדר העדיפויות של לא מעט יהודים בעולם. לעומת זאת פוגעים באלה שהם כבר בשלב של עלייה, אפילו שהגיעו לפה, ועושים הכול כדי שזמן קצר אחרי העלייה הם יארזו את הדברים ויעזבו את המדינה.

בפברואר 2022 פרצה מלחמה נוראית. רוסיה פלשה לאוקראינה. אני לא אשכח את היום הזה. כבר למחרת, ביום שישי בבוקר, יצרתי קשר עם יושב-ראש הכנסת דאז מיקי לוי ואמרתי לו: חייבים לעשות משהו עם ועדת העלייה. בכנסת הקודמת, לפי החלטת הקואליציה והאופוזיציה, ועדת העלייה הייתה בידיה של האופוזיציה. היא לא קמה מעולם, בכנסת הקודמת ועדת העלייה לא קמה. אנחנו ניהלנו את האירוע הזה בלי ועדת העלייה והקליטה בכנסת הקודמת.

כבר אז ביום הראשון של המלחמה אמרתי כאן בכנסת וגם בתקשורת: זה אירוע בקנה מידה עולמי. אנחנו צריכים לצפות לפחות ל-100,000 עולים. אדוני היושב-ראש, כמעט צדקתי: הגיעו למעלה מ-90,000 בשנתיים וחצי רק ממדינות ברית המועצות לשעבר. אני כבר לא מדבר על עולים ממדינות אחרות, שהמשיכו להגיע באותו קצב, כפי שהם באו גם לפני המלחמה. גם היום, דרך אגב, מאותן מדינות מגיעים עולים באותו קצב כפי שזה היה לפני מלחמת חרבות ברזל.

הממשלה הקודמת – שלנו, למעשה – עשתה כמה צעדים כדי להקל את קליטת העולים. נתנו מענקים שאפשרו להרבה עולים להתחיל ללמוד את השפה ולהשתקע במדינת ישראל, כי המאסות היו גדולות, המאסות היו גדולות כמו בתחילת שנות התשעים. לצערי, אני לא יכול להגיד את זה על הממשלה הנוכחית. אני רואה שכל הזמן מדברים על ניסיון לקצץ בסל קליטה. כל הזמן מדברים על קיצוץ במורים לאולפנים. רק השבוע פגשתי נציגים של אולפנים פרטיים שהתלוננו בפניי על בעיות קשות. מישהו יודע בכלל כמה מורים לעברית יש במדינת ישראל? אדוני יודע?

סביב 600. 600 מורים בסך הכול. זה שייך לאגף של החינוך למבוגרים במשרד החינוך. זה גם נשמע קצת הזוי – בערך 85 אולפנים ל-100,000 עולים, כאשר השפה היא כלי לא רק הכרחי, היא גם הכלי הכי נגיש, כדי שאתה כמדינה תנצל את העובדה שהגיעו למדינה אנשים עם מקצוע.

אני לא מדבר על קליטת תלמידים – תלמידים זה דבר נפרד – אבל כשאתה לוקח ילד בן שמונה, תשע, אז אני תמיד אומר להורים שלו: אל תפחדו, עוד חצי שנה עד שנה הילד ידבר עברית וישכח את כל השפה שהוא דיבר לפני כן. אבל כשאני מדבר על אנשים שבאו עם מקצועות – רופאים שחיכו חודשים כדי להיכנס לאולפן של רופאים, כדי להשתבץ במערכת הבריאות, אני מדבר על מהנדסים, מורים – הנתון המעציב ביותר ששליש מהעולים שעלו בשלוש השנים האחרונות, לצערי, לא מצאו כאן את הבית. לכן, כשאני רואה שלוקח למשרד החינוך שמונה חודשים להכיר בתעודה – –

משפט אחד, ברשותך. – – שמונה חודשים לוקח להכיר בתעודה, אין לי מה להגיד לאותו עולה שאומר: אני לא יכול להשתבץ.

לכן, לסיום אני אומר, עולה זה נכס למדינה, נכס לכלכלה. אני מבקש מכל חבריי בקואליציה ומהשרים ששומעים אותי: אל תהפכו את הנכס הזה לנטל, כי כל עולה, לא משנה מה מידת היהדות שלו, יכול לתרום למדינת ישראל, לכלכלת ישראל ולביטחונה של ישראל. דיברו פה על 60 חיילים עולים שנפלו, אז זאת התרומה שלהם, בדיוק כמו התרומה לכלכלה, לתרבות, לספורט ולכל הדברים האלה.

באמת, תסתכלו על עלייה כנכס ולא כנטל.

גם בכנסת. תודה רבה.