קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, החוק שעולה – – –
קצת כבוד. כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם משהו בנוגע לנושא של תחבורה ציבורית. התיקוף של האזרח הוא לא לטובת חברת האוטובוסים. זאת אומרת, אנחנו נותנים קנס לאזרח על זה שהוא לא עוזר לחברת האוטובוסים. הוא כבר שילם, האדם שילם, אבל אם הוא לא העביר את התיקוף, נותנים לו קנס של 180 שקלים על זה שהוא לא רוצה לעזור לחברת האוטובוסים.
זה הרי דבר הזוי. אדוני, שמעתי אותך קודם כשהצגת את הצעת החוק. אמרת: 80 שקל, 50 שקל. לא לא לא, זה היה אמור להיות בלי שום קנס.
אני רק אומר שאם צריכים לשלם איזשהו מס על זה שאני לא עוזר לאוטובוס, לכל הפחות בוא נצמצם את הרוע, בוא נצמצם את הנזק. אבל באמת, על פי צדק ויושר, מה פתאום קנס? מה, הבן אדם שילם, מה פתאום לתת לו קנס? איפה נשמע כזה דבר שנותנים קנס למי ששילם? בשום פנים ואופן. אפשר להודיע לאזרחים שלטובתם, בגלל הביטוח, כדאי להם לתקף. האזרח יבחר. איפה אנחנו נמצאים? בעל הבית הוא האזרח, יש לו זכות. ירצה – יתקף; לא ירצה – לא יתקף. אז אומרים שמחייבים אותו ונותנים לו קנס.
הצטרפתי להצעת החוק הזאת וניסיתי להוביל אותה. אגב, אני חייב להודות לאדוני. יש לאדוני איזשהו קסם שלי לא היה, כי אני ניסיתי לפעול לטובת העניין הזה במשרד התחבורה ולא הצלחתי. אני שמח מאוד שהייתה לך הזכות – – –
אדוני, אני איתך, וביחד איתנו מיליוני אנשים שנפגעים מהדבר הזה. לכן לך בכוחך זה ותעשה חיל. החוק הזה הוא לטובת האזרח הפשוט, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. תודה רבה.
259 מילים של משה רוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.