קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, גם היוצא וגם היושב פה, סגן השר ידידי הרב מקלב, שעושה רבות בכל הנושאים וגם בנושא הזה, כמובן השר ברקת, חבריי חברי הכנסת, השרה שנמצאת פה, כולם. החוק חשוב מאוד, ואני אסביר את עצמי. אנחנו בעד שבן אדם צריך לשלם את החובות שיש לו. בן אדם שעולה לאוטובוס צריך לתקף, צריך לשלם. אבל במציאות אנחנו נקלעים לא פעם ולא פעמיים – עולה למשל משפחה עם עשרה ילדים, עם חמישה ילדים, וזה הוציא וחשב שהוא שילם, ועברו כרטיסים, ולפעמים כרטיס אחד אפילו לא שמו לב שלא תיקפו אותו, לא בגלל שלא רצו לשלם, לא בגלל שבכרטיס עצמו אין חופשי-חודשי – פשוט טכנית לא תיקפו אותו. זה לא שמישהו פה לקח, מישהו נסע חינם, מישהו שניסה לעבור על החוק, מישהו שניסה פה לרמות אולי את החברה הזאת או חברה אחרת שהוא נוסע בה. טכנית הוא לא תיקף, אבל הוא זכאי לנסוע חינם באוטובוס בשעה הזאת ובזמן הזה.
לצערנו הרב, אנחנו נפגשים פעם אחר פעם בפקחים חסרי לב. אני מסתובב, ואתה רואה אותם יושבים דרוכים, ויש להם רק מטרה אחת – לא לעשות את העבודה שלהם; יש להם מטרה אחת: פשוט לדפוק את האזרח, לנסות לחפש ולמצוא אולי איזה משהו. איפה החמלה? הרי כל אדם מאיתנו שיושב פה עכשיו, אם היה עולה עכשיו לאוטובוס כפקח והבן אדם היה מציג לו שבאמת יש לו חופשי-חודשי, יש לו חופשי-יומי, הוא לא צריך באמת לשלם, אנחנו היינו נותנים לו דוח על כזה דבר?
ואני דווקא מגיע לפה ודורש לא מהפקחים עצמם, אלא מהממונים עליהם למעלה: במקום שיעשו פעם אחת ולתמיד סדר בדבר הזה, במקום שיעמידו את הפקחים שלהם בצורה מסודרת, משמעתית, במקרה של התנהגות לא הולמת – מעבר לדוח עצמו; המסביב: ארבעה, חמישה פקחים באוטובוס מתנהגים מתחת לכל ביקורת לילדים בני עשר, לאישה בהיריון, לאנשים זקנים. אתה לא פעם ולא פעמיים עובר עם הרכב ליד תחנות אוטובוס ורואה אנשים עומדים בחוץ עם חמישה פקחים סביבם, עומדים ובוכים.
מי שלא משלם, צריך לקבל את הדוח שהוא צריך לשלם. אבל בסוף היום, מי שלא חייב לשלם – בקשה פשוטה: להפחית לו את הדוח. למה בן אדם שלא משלם צריך לקבל את אותו סכום של דוח כמו בן אדם שלא באמת היה חייב לשלם ולא באמת גנב פה?
מעבר לזה, גם אנשים שבטעות לא שילמו. אמר לי בן אדם שהוא עלה בתחנה – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – ועוד לא הספיק לראות שכל הילדים נמצאים על האוטובוס עצמו, כבר הגיעו לתחנה הבאה, ועלו פקחים ונתנו לו דוח על זה שלא שילם. הוא אמר: עוד לא הספקנו להתיישב, עוד לא הספקנו למקם את עצמנו, רק לראות את הילדים, את המזוודות, את התיקים.
אני אומר שהדבר הזה הוא חוק חשוב מאוד. אני מקווה שנקדם אותו כמה שיותר מהר, גם אדוני היושב-ראש וגם שאר המציעים. תודה לסגן השר מקלב, שעובד קשה בשביל הרבה מאוד נושאים, וגם בנושא הזה. יישר כוח.
453 מילים של אברהם בצלאל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.